לאחר תשע שנים בהגשת התוכנית "גידי גוב וחברים", הזמר והשחקן גידי גוב נפרד ביום חמישי מרדיו תל אביב 102FM. בפתח התוכנית האחרונה בחר גוב לשתף את מאזיניו ב"הוראות למדינה" שהיה רוצה להותיר אחריו, ובהן קריאה לסיום המלחמה, החזרת החטופים, סיום הכיבוש והשכנת שלום פנימי בחברה הישראלית, כך פורסם באתר מאקו.
בפתח דבריו אמר: "זוהי הפעם האחרונה שאנחנו משדרים כאן. מעבר לזה בואו נתקדם, אחרת סתם נשקע בעובדה שזו התוכנית האחרונה שאנחנו משדרים. אני לא חושב שאני אבכה, דברים איומים קורים במדינה, אבל אי אפשר להשוות כל דבר למלחמה או טילים. תשע שנים עושים משהו, לעיתים שלוש פעמים בשבוע, לעיתים פעם בשבוע, אבל עושים. והיו לנו 250 אירוחים, שזה המון, אנשים שבאו ושרו פה, וצחקנו ונהנינו".
"ובכל זאת, לפני 'מותי', סתם אני אומר - אני חש שזו מערכה שהסתיימה בחיי, ולכן אני עוזב אבל משאיר הוראות למדינה, בקיצור ההוראות למדינה הן כאלה: שתקום ממשלה הומנית לעם, מה הכוונה? שתקום ממשלה לעם, ולא ש'אם אני אקח את הזה, דתיים, אז אני אוכל לעשות קואליציה אבל בלי הדתיים ובלי ערבים, אם אני אוכל...', לא. ערבים הם חמישית מעם ישראל. אי לכך, בואו נתכנס לפחות בתוכנו, לפני שנעשה שלום כולל עם כל הערבים וכל הסכמי אברהם. כי אני חושב שאנחנו מאוד חולים, המלחמה שלנו כרגע היא הכיבוש, היא עזה, אני לא מדבר על איראן ולבנון, יש לנו מלחמות כאלה 'נחמדות', אבל זו מחלה שצריך לטפל בה מהר", הדגיש.
עוד הוסיף: "כשיש לך סרטן, חלילה, כשזה ממאיר - הרופא אומר לך, 'אתה מתחיל טיפול מחר'. אי אפשר לדחות את זה. וההתחלה שלנו זה כמובן הפסקת המלחמה, שחרור כל 50 החטופים, ואלה ההוראות שלי למדינה. כמובן עם ערבויות מארצות הברית, מצרפת, מאנגליה, ערבויות שאנחנו והם לא יורים 10 שנים. אני מניח שב-10 שנים, או שבע שנים, הם ואנחנו איכשהו צריכים להתרגל למצב הזה שאין. זו מחלה שכדאי להפסיק אותה, והדרך היא שקט. הדבר הזה חייב להיפתר ועכשיו, ולצערי אנחנו משדרים את התוכנית האחרונה שלנו והוא לא נפתר".
"הכאב הכי גדול בעיניי, חוץ מ-7 באוקטובר, זה הכאב על מותם של החיילים הצעירים בעזה. זה הכאב הכי גדול בעיניי, אני כל פעם רואה את זה ומזועזע. הם בני 19, או 20, או 21. ולצערי, באופן שככה הם גודלו, הם רוצים להיות שם, 'אמא, מישהו צריך לעשות את זה', הם אומרים. וחסרה לי מחאה של אלפי, עשרות אלפי, של 100 אלף הורים, נשים וגברים נגד הגיוס הזה. כי לילד שלהם הם לא יכולים להגיד כלום, הוא אומר 'אמא, אל תבלבלי לי את המוח, אני הולך כל החברים שלי שם'. זה הכאב הכי גדול שלי, חסרה לי הפגנת הורים ענקית שאומרת לממשלה ולילדים שלהם ביחד, 'חבר'ה, זה לא ספורט, זה לא כדאי, זה לא טוב'. צריך להפסיק עם זה", סיכם גוב.
נזכיר כי גוב החל את דרכו הרדיופונית עוד בשנת 1998, אז הגיש את "המילה האחרונה" בגלי צה"ל לצדו של אורי אורבך ז"ל. השניים ביססו פורמט חדשני של דיון פתוח, חכם ולעיתים חצוף בענייני השעה, תרבות וחברה - תוך שיחה בלתי אמצעית עם המאזינים. על פועלם בתוכנית זכו השניים בפרס מפקד גלי צה"ל.
בשנת 2016, עבר גוב להגיש תוכנית חדשה בתחנת רדיו תל אביב, בשם "גידי, גוב וחברים". זו הייתה תוכנית שבועית ששודרה בימי חמישי, ושילבה דיונים אקטואליים על נושאים כמו פוליטיקה ישראלית, הבחירות לנשיאות ארצות הברית, תרבות, קולינריה וספורט – בשילוב הסגנון הקליל, ההומור והחדות המוכרת של גוב.
בתוכנית התארחו לעיתים קרובות כמה מחבריו הקרובים של גוב, בהם מוני מושונוב, שהגיש פינה קבועה בנושאי ספורט, וכן אמנים צעירים שהוזמנו לחשוף את יצירתם. גוב עצמו בחר בכל תוכנית מוזיקה אהובה – שילוב של קלאסיקות ישראליות ולועזיות עם שירים חדשים, והביע את דעתו על אירועי השבוע, מנקודת מבטו האישית, הישירה והלא מתנצלת.
לאורך השנים הפכה "גידי, גוב וחברים" לתוכנית אהובה לא פחות מ"המילה האחרונה", בזכות אישיותו הכובשת של גוב, הניסיון העשיר שלו בתרבות הישראלית והיכולת לדבר בגובה העיניים גם על נושאים רציניים וגם על מה שנקרא - "סתם שטויות של יום חמישי".
