טלולה בונט, או בשמה האזרחי טל קלאי היא חלוצה אמיתית בסצנת הדראג הישראלית - שחקנית, בדרנית, יוצרת וקומיקאית עם לב של זהב ולשון של אש. לכם היא אולי מוכרת ממחזמר "פרסיליה מלכת המדבר" שהתארחו לאחרונה בבית "האח הגדול" במסגרת משימת הפריז. שם כשפגשה את דרור קליר גרמה לו לצרוח "טלולהה" ולשבור את המשימה. כבר יותר משני עשורים שהיא מציבה רף של מקצוענות, מקוריות וחום אנושי, בין אם זה על בימת מועדון ירושלמי מאולתר או בהפקה נוצצת של הבימה. מאחורי הדראג – טל קלאי הוא גם שחקן תיאטרון רציני, חבר קבוע בלהקת תיאטרון הבימה, שמגלם תפקידים נשיים וגבריים כאחד.
בריאיון לפודקאסט של דור סגל אלבוקרק, טלולה פורשת את סיפור חייה מעורר ההשראה. היא נזכרת ברגע שבו התאהבה בדראג במסיבת גייז ירושלמית בגיל 16, מספרת איך עלתה לבמה לראשונה עם סנדלים לא מתאימים וללא פאה, ומשחזרת את הדרך הארוכה שעברה עד שהפכה לאמנית תיאטרון מוערכת בהבימה ולכוכבת ההפקה הססגונית "פרסיליה מלכת המדבר".
טלולה, את אחת המלכות שהכי הרבה מלכות דראג מדברות עליה כהשראה. את זוכרת את הפעם הראשונה שראית דראג?
“בטח. הייתי בת 16, למדתי בתיכון לאומנויות בירושלים, ויצאתי למסיבת גייז הראשונה שלי, בליין של סער נתנאל – קראו לזה ‘הליין האחר’. ואז פתאום אני רואה את מלכות הדראג דיווה די וליידי די על הבמה, ועפו לי כל הסימונים. כל החיים הייתי עושה בתיאטרון דמויות של נשים, ופתאום גיליתי שאני יכולה לעשות את זה ולהיות אני. לא לשחק אישה אלא להוציא אותה ממני".
הופעת כבר אז?
“במסיבת פורים הראשונה בליין הייתה במה פתוחה. אלתרתי הופעה. עליתי עם סנדלים מאלדו, מידה 45, שלא ממש התאימו. ואז באמת לא היה ליד שום דבר, לא פאה, לא לוק, לא כלום. אבל עליתי. והיה ניצוץ".
מאיפה הגיע השם ‘טלולה בונט’?
“שאלתי חבר שלמד קולנוע איך הוא היה קורה לי והוא השיב – ‘טלולה בנקהד’. זו שחקנית הוולידית משנות השלושים. אני בכלל שמעתי ״טלולה בונט״, וכך בעצם נוצר שם הדראג שלי, שאני מאוד אוהבת".
איך הייתה התחלה?
“תקשיב, לא היה לי שום דבר. שנה וחצי הסתובבתי עם סנדלים מכוערות, שהרחבתי להן את הרצועות בכוח. הייתי מידה 45. לא היו נעליים. לא הייתה פאה. עד שלכבוד יום ההולדת שלי, כל המלכות בירושלים עשו מגבית וקנו לי פאה ב-600 שקל. אז זה היה מחיר של פאה הכי פשוטה. אבל זה היה רגע מרגש הרגשתי שייכת".
ובירושלים באמת הייתה סצנה חזקה, נכון?
“מאוד. היינו מעטות – אבל טובות. דיווה די תמיד אמרה: ‘מלכות בתל אביב עושות עם 200 שמלות את אותו נאמבר. בירושלים? המלכות עושות 200 נאמברים עם אותה שמלה’. זה היה דראג של יצירתיות, של נשמה. היה בזה משהו תמים וחתרני".
ואז באו ‘פאות קדושות’. איך זה התחיל?
“ב־2004 עוד היינו בירושלים, והייתי בלימודים בניסן נתיב. מנהל הבר של תיאטרון ירושלים אמר לי: ‘למה שלא תביאי את הדראג לאולם תיאטרון כמו שהביאו רקדניות בטן?’. כינסתי את הבנות – דיווה די, גלינה פור דה ברה, ליידי די, ג’ינג’ר – ויצרנו מופע יחד, קראנו לו ‘פאות קדושות’".
ומשם זה התפוצץ?
“כן. הופענו שוב ושוב, בכל הארץ. פתאום היינו מופע הבידור המוביל בישראל – עם שהלך וגדל, תחילה גייז, הם הביאו את הורים, שהביאו חברים של ההורים, והשאר היסטוריה. זה מופע שהתאים לכל המשפחה".
אבל הייתה גם תקופה של פירוק. נכון?
“נכון. כמו בכל להקה. היינו הרבה שנים יחד, הרבה הופעות ועם הזמן התחילו חיכוכים. הייתה הפסקה, ריבים, גם ניסיון להקים את המופע מחדש. זה לא החזיק. אני אפילו זוכרת שמישהי פעם כתבה בפייסבוק – ‘מתי נראה שוב את פאות קדושות?’.ומלכת דראג אחרת השיבה לה – ‘אולי כשהגהינום יקפא’. ובום – חזרנו".
איך זה לעבוד יחד שוב?
“כמו כפפה ליד. אנחנו ארבעה ראשים של אותה מפלצת. אני, ציונה פטריות, דיווה די, קיארה דופלה – יש לנו קשר של סינרגיה. מדברות, קובעות ליינאפ, עולות. וזה עובד. בלי אגו. כל אחת רוצה שההופעה תהיה מדהימה, לא לגנוב לאחרות את ההצגה".
אז היום את גם שחקנית תיאטרון בהבימה. זה תמיד היה מובן מאליו?
“בהחלט לא. כשהתחלתי עם דראג, הסוכנות שחררה אותי. מנהלי תיאטראות אמרו ‘לא מתאים לנו דראג קווין’. זה היה עולם אחר. היה שלב שבו פחדתי שטלולה פוגעת לי בקריירה. אבל היום – טלולה הביאה אותי להבימה. בזכותה אני שם כבר עשור".
ואם כבר הבימה, תוכלי לספר לי על המחזה המדהים שמופיע בימים אלו ״פרסיליה מלכת המדבר״?
“כשאמרו לי שעושים את פרסילה מלכת המדבר – הפה שלי פשוט נפל. לא האמנתי שזה יקרה בתיאטרון הלאומי. ואז זה קרה – ועכשיו אני חלק מההפקה הכי צבעונית, הכי מושקעת, הכי מרגשת בארץ. ואני גם הבאתי את גלורי שתעצב את הפאות. הבאתי את הלב שלי לדבר הזה".
הייתה ביקורת על זה שליבי רן קיבל את התפקיד הראשי – למרות שהוא לא מלכת דראג. מה חשבת?
“אני מבינה את התחושות. אבל צריך להבין, ההפקה נבחנה מול מפיקים בחו”ל. שלחו קלטות, שמעו את כולם. ליבי נבחר בזכות הכישרון שלו. גם עידו רוזנברג משחק את אותו תפקיד. שתדע שגם מלכות דראג נבחנו ולא עברו את האודישן. וצריך לדעת לקבל את זה. אני תמיד בעד מקצועיות".
מה את אומרת על סצנת הדראג של היום לעומת בזמנים בהם התחלת להופיע?
“יש שפע אדיר. גם כישרונות מדהימים, אבל אני מרגישה לפעמים קצת חוסר סבלנות. יש מלכות שחושבות שאם הן פתחו אינסטגרם ויש להן לוק, אז זהו. אני אומרת תמיד להיות פתוחה ללמוד ולהתפתח. קחי קורס פיתוח קול. תלמדי משחק. תופיעי גם כשיש רק שני אנשים בקהל. תלמדי להחזיק קהל בלי אפקטים. זו אומנות".
כמה מהחברות הטובות שלך הן מהנשים החזקות של תעשית הבידור, אפשר אפילו להגיד דיוות. ספרי לי רחל היחסים.
הכי דיוות! אני אשת סלון – גם מהצד של הדראג וגם כשחקן. אני חברה של חנה לסלאו, גילת אנקורי, ציפי רפאלי, ליה קניג… כולן נשים עוצמתיות שאני כל כך אוהבת. מישהי אמרה לי פעם – ‘מאחורי כל אישה חזקה, עומדת טלולה בונט’. ואני חיה עם זה בשלום".
את מאוד אוהבת נשים חזקות, נכון?
“מאוד. אני תמיד נמשכת לנשים חזקות, אינטליגנטיות, מרגשות. נשים שמנהלות עולם וזה כולל כמובן את ירדנה ארזי".
נו טוב, בואי נדבר על ירדנה. כמה את אוהבת אותה מ־1 עד ‘הלוואי שזו הייתי אני בקדם של 1985’?
“אהבת אמת. אני פשוט מאוהבת בה. המוזיקה שלה, האישיות, העברית שלה, הניקיון, היופי… ויותר מהכול – הלב. היא פשוט ילדה טובה מחיפה. זכיתי לקרוא לה חברה שלי ולגלות מקרוב כמה שהיא מדהימה כאדם. כשהזמנתי אותה להופיע אצלי ביום הולדת 40 שלי היא באה. בלי פוזות, בלי תנאים. פשוט באה. כזאת היא".
מה היית אומרת למלכה צעירה שעולה לבמה בפעם הראשונה?
“שיהיה לה ברור: את לא צריכה להיות אף אחת חוץ מעצמך. אל תעתיקי. אל תעשי מה שכולם עושים. תביאי משהו מקורי. וזה בסדר אם תיכשלי – תקומי שוב. ודבר אחד נוסף – אל תהיי ביצ’ית מאחורי הקלעים. זה לא יקדם אותך לשום מקום. יחסי אנוש זה הדבר הכי מרכזי ובסיסי אצל כל טאנלנט”.
מה עוד בא לך לעשות? את מרגישה שמימשת את כל החלומות?
“אני מגשימה כל הזמן. אבל תמיד יש עוד, יש לי חלום למופע חדש. אני רוצה לעשות מופע שנקרא ‘זיכרון בגרון’. מופע סולו, סיפורים מהבמות, מאחורי הקלעים, הצחוקים, האהבות, הקהל, שמסכם רגעים נבחרים מתוך 25 שנות קרירה. מזמינה את כולם לראות אותי מגזימה חלומות במחזה פרסיליה מלכת המדבר בהבימה.
