העונה האחרונה של “המטבח המנצח MKR” עלתה ברעש, אבל אם לומר את האמת - לא היה בה הרבה. היו שם זוגות, היו מתכונים, היו גם חוות דעת של רותי ברודו וחיים כהן. אבל רק דבר אחד באמת גרם לי להישאר: דנה אינטרנשיונל.
בואו נבהיר את זה רגע. בפורמט הזה, כמו בכל עונה, לוקחים מפורסם ומחברים אליו מישהו שקשור אליו - בן זוג, בת משפחה, חברה טובה. זה יכול להיות שילוב מעולה. בעונות קודמות ראינו דינמיקות שלמות שמתפתחות - כמו קורין גדעון ואמא שלה, ורדה (שכל סצנה איתן הייתה מטורללת ומופלאה), או פאולה וליאון (שהביאו דיונים קרינג’יים וזוגיות מעניינת ומוזרה). היו גם ליהוקים מבריקים כמו אורלי זילברשץ, ריקי גל, שמחה ויגאל גואטה - אנשים עם נוכחות, עם פואנטה.
אבל השנה? הרגשתי כאילו התוכנית הייתה ספין-אוף: “דנה אינטרנשיונל מארחת במטבח”. שי כרם לצידה היה מהמם, שאר הזוגות בקושי נוכחו. כל הסצנות הגדולות, כל הרגעים המרגשים, כל הוויכוחים - כולם נשענו על דנה. היא הייתה התוכנית.
ולמרות זאת, היו רגעים מעולים. שלושה כאלה, ליתר דיוק. שלושה דיונים שהצליחו לפרוץ את גבולות התוכנית ולהפוך לשיחה הכי חמה ברשת.
הראשון - משפיענית זה לא מקצוע?
נדב אבוקסיס אמר לשנה זרמון ש”משפיענית זו לא מקצוע”. אפשר היה לחשוב שמדובר בטיעון לגיטימי, אבל האופן שבו זה נאמר - עם גיחוך והפחתה - היה מעליב. דנה זרמון לא ענתה בצעקות. היא ענתה בשקט, כי הצדק היה איתה. ופה אני רוצה להיכנס - כי הטיעון של אבוקסיס לא מחזיק מים.
משפיענית זו עבודה. אחת הרווחיות בשוק. זו עבודה של הפקת תוכן, ניהול קהל, הבנה של מגמות, שיווק, עריכה, כתיבה, הצטלמות, אסטרטגיה. זו עבודה שדורשת עמידה מתמדת מול ביקורת, תוך תחזוק נוכחות יומיומית. והאמת? משפיעניות רבות היום משפיעות הרבה יותר ממגישות חדשות או פוליטיקאים. הן משנות שיח, מעלות נושאים לסדר היום, גורמות לציבור לחשוב. ואם זה לא תוכן איכותי - אז מה כן?
ובינינו, גם על קומיקאים אמרו פעם שזה לא מקצוע. גם על דוגמניות. גם על זמרות פופ. הקריטריון של “מה נחשב עבודה” משתנה כל הזמן. נדב פשוט לא הצליח להדביק את הקצב. חבל.
View this post on Instagram
השני - החיילים מאושרים בחזית?
נועה ירון סיפרה בגאווה על בנה החייל שנמצא בחזית, ואמרה שהוא “מאושר להיות שם”, “לא מפחד”, ושהחיילים שאיתו “חשים שליחות”. דנה לא שתקה. היא שאלה: מישהו עשה סקר? מישהו בדק? איפה נשמע שחיילים שנמצאים חודשים בחזית, רואים מוות בעיניים - מאושרים?
זו הייתה אמירה חדה, שמעטים מעזים לומר באקלים הנוכחי בישראל, שבו כל שביב של ביקורת מתקבל כחתירה תחת המדינה - ובטח שלא בטלוויזיה מסחרית. דנה לא יצאה נגד החיילים, אלא נגד הרומנטיזציה. נגד הפיכת הכאב שלנו לסרט הרואי. היא דיברה על כאב, על אחריות, ועל זה שאנחנו חיים כבר שנים רבות במלחמה מתמשכת, וביקשה אופק ושינוי. דנה גם הוסיפה שלהגיד ש”עם נבחר” זו גישה מסוכנת - שאין אף אחד שנעלה על האחר, שכולנו שווים.
לא היה בזה שום דבר שנוי במחלוקת, רק אמת שדורשת אומץ. וזה בדיוק מה שהופך את דנה לאחת היחידות שבאמת עושות שינוי: היא לא מדקלמת סיסמאות, היא אומרת את מה שרבים חושבים בקול רם.
View this post on Instagram
והשלישי - להתחפש לסטרייט?!
מי שצפה בתוכנית יכול היה להבחין במטען כבר בדקות הראשונות של הפרק הראשון. דנה אינטרנשיונל ונדב אבוקסיס סוחבים סיפור ארוך. עוד בשנות ה־90, כשנדב היה קומיקאי מתחיל ובארון, אחת הדרכים להתמודד עם הזהות המינית שלו הייתה לצחוק על אחרים. הוא יצר חיקוי פוגעני ומגחיך של דנה. היא נפגעה - גם אם לא הודתה בכך. השנים עברו, אבל הצל של אותו חיקוי נשאר.
והנה, בפרק אחד, זה התפוצץ. נדב אמר ש”היום הרבה יותר קל להיות הומו - אפילו בפריפריה”. ודנה ענתה מיד: “קל לך - כי אתה מתנהג כמו סטרייט”. ואז, ברגע נדיר, היא דייקה את מה שגייז רבים מרגישים: יש פער בין נראות לבין זהות, בין לעבור מתחת לרדאר לבין לבחור להיות נראה.
“אני לא מחביאה כלום”, היא אומרת. “אני הולכת עם הנוצות, עם הגאווה, עם הנשיות. אתה בתחפושת. ואני - זו אני.” זו הייתה אחת האמירות הכי חזקות שנשמעו ב”המטבח המנצח” לדורותיו, וכנראה מהחשובות בפריים טיים. לא רק על זהות להט”בית, אלא על הבחירה לא להתנצל על מי שאתה - גם כשזה מסוכן ובודד.
נדב שתק. ואז התנצל - לא רק על הפגיעה שלו בדנה אישית, אלא גם על סוג ההומור שאפיין אותו בתחילת הדרך. לא היה לו קל לומר את זה, אבל הוא אמר. הם התחבקו. וזה הרגיש כמו רגע של תיקון.
לסיכום, זו לא הייתה עונה בלתי נשכחת - אבל היא כן הייתה עונה שבה, סוף סוף, בתוך מסגרת ריאליטי בנאלית, דיברו על נושאים שאכפת מהם: על ייצוג, על כאב, על פוליטיקה, על זהות. ובמרכזה עמדה אישה אחת, שלא מפחדת מאף אחד. כן חשוב להגיד שבפרק שבו דנה אירחה האנרגיות השתנו מעט. בגלל שדנה לא הייתה נוכחת, נפתחו דיונים אחרים בשולחן ויצא לנו לשמוע גם קצת אנשים אחרים. זה מאוד קשה לעמוד מנגד למוכנות כריזמה משופשפת בסופו של דבר.
כמו כן, הויכוח בין שי לרותי בהחלט סיפק טלוויזיה טובה מאוד, והשאיר אותי על הרגליים, ניכר ששי היה בלחץ ומאוד התבאס וזה טבעי. ורותי מצדה, קלטה גם היא את הרגע הטלוויזיוני והשתתפה בו. בסוף אין ספק, דנה היא המנצחת של התוכנית, גם אם לא בחלק של המטבח.
המטבח אולי לא היה מנצח. אבל דנה? לגמרי. היא טיגנה את כל מה שמרדים את הטלוויזיה הישראלית - ההתחנפות, הפוליטיקלי קורקט, ה”לא לקחת צד”. היא באה כמו שהיא - וניצחה בלי להתאמץ.
