פגשנו את זוכת אירוויזיון 2018, נטע ברזילי בהשקה של סקארה, רגע אחרי שהרימה את הקהל על הבר עם אנרגיות מטורפות וחיוך כובש. בין דיבור על מוזיקה ואור שצריך להפיץ בעולם, היא משתפת על המלחמה עם איראן שהשפיעה עליה נפשית, על הרצון להביא ילדים למרות החששות - וגם על השאלה שמלחיצה אותה במיוחד כשזה מגיע לזוגיות.
נטע, מה שלומך? איך היה להרים על הבר באירוע של סקארה?
"היה פאן ברמות, נהניתי נורא. רעדתי על הבר, פחדתי להחליק. זה היה בעיקר מרגש אבל לא הראיתי את זה. רציתי לרקוד עם אנשים".
סיפרת לאחרונה שהמלחמה עם איראן השפיעה עלייך קצת נפשית. גם אני מודה שלא הפסקתי לאכול. איך את היום?
"אני עדיין בבולמוס. ממשיכה".
את גם מאוד רגישה ורציתי לשאול - איך המלחמה עם איראן משפיעה על המחשבות שלך לגבי לגור בישראל?
"ישראל היא הבית שלי. זה לעולם לא ישתנה. גם אם אצא לגור בחו"ל כי ארצה לרדוף אחרי חלום, או כי ארצה להגביר את התדר שלי – של האור ושל המוזיקה – כדי שיותר אנשים יוכלו ליהנות ממנו, ישראל היא תמיד הבית שלי. אני ישראלית, אי אפשר לשנות את זה".
סיפרת שהיה לך קשה לחשוב על לגדל ילדים פה ולרוץ לממד
"כן, קשה לי. קשה לי להטמיע חוויה כזאת בילד. זהו. זה נאמר מדם ליבי".
מה יותר חזק – הרצון להביא ילדים או החשש?
"הרצון להביא ילדים, ברור".
ואם כבר מדברים על הרצון להביא ילדים… מה קורה עם הזוגיות? אנחנו חושבים כבר על הצעד הבא?
"לא, ודי להלחיץ. אתה רוצה את המיקרופון לראש?"
בלי להלחיץ, שאלה לסיום – אחרי הזכייה באירוויזיון והגשמת חלום, את מתמקדת בקריירה בארץ או מכוונת לחו"ל?
"אני מודה שהשנה לקחתי הפסקה יזומה, כי כל מה שיצא ממני זה עברית. לא יכולתי לשיר בשום שפה אחרת. להיות פה עם האנשים והקהל כאן – הרגשתי שכשהכול חשוך צריך לסגור את הדלת ולכולנו להיות יחד. לאחרונה אני מרגישה שכל העולם נדבק בווירוס של שנאה, שאנחנו לא היחידים שסובלים, ובני אדם צריכים אור".
ראינו את השנאה כלפי יובַל רפאל
"אני חושבת שבני אדם צריכים אור דווקא כשיש Hate. אז לא יודעת אם זה כזה הגיוני להישאר בבית יותר".
נטע, את תמשיכי להפיץ אור כמו שאת מפיצה.
