עולם הבידור הוא זירה קשוחה. קשה לבלוט בה, עוד יותר קשה להישאר רלוונטי לאורך שנים. אבל יש שלישייה אחת שמצליחה לעשות את זה כבר יותר משני עשורים - יחד, בלי להתפרק, בלי סקנדלים, עם קצת מהמורות בדרך, אבל בקצב שהפך אותם לקאלט.
אני כמובן מדבר על "שלישיית מה קשור" - ציון ברוך, אסי ישראלוף ושלום מיכאלשווילי. הם חתומים על שלל רגעים איקוניים שנצרבו עמוק בתרבות ובסלנג הישראלי: “עם סגולה”, “אנחנו במפה” ועכשיו גם הסרט השני בסדרה - “לשחרר את שולי סאן”.
@n12news בריאיון עם דני קושמרו, סיפרו ״מה קשור״ על הקשר עם החברים גלי וזיוי, שעדיין חטופים בעזה, וגם על הדילמה שיש רק בישראל - מה עושים אחרי 7 באוקטובר, כשהסרט החדש שלהם עוסק בצעיר שנחטף?
♬ צליל מקורי - N12
תמיד הערכתי את הכישרון שלהם, את היכולת להצחיק ולגרום לנו לבכות מצחוק. אבל אחרי שצפיתי בריאיון שלהם עם דני קושמרו – מצאתי את עצמי בוכה מהתרגשות.
הם סיפרו איך נלחמו להסיר מהתסריט את המילים “חטוף” ו-“נחטף”. הם דיברו על הקשר האישי והכואב שלהם עם גלי וזיו ברמן שרצו להיות ניצבים בסרט הקודם, והפכו לניצבים ברוח בסרט השני, כשבכל סט הוצבו התמונות שלהם.
ואז הגיע המשפט שטלטל אותי: "קודם משחררים - ואחר כך שואלים שאלות". באותו רגע נשברתי. ציון סיפר כמה שהיה להם חשוב להכניס את המשפט הזה לתסריט בהקשר של הסרט, אבל המשמעות שהם התכוונו אליה - עמוקה הרבה יותר.
מי היה מאמין שבתוך קומדיה קורעת מצחוק, מסתתרת רגישות כל כך עמוקה למצב הביטחוני המטלטל שאנחנו חיים בו, ולעובדה שעדיין 50 חטופים מוחזקים בשבי חמאס.
הם סיפרו על ביקורים אצל לוחמים פצועים במהלך המלחמה, כשהרופאים עדכנו שאחרי שהשלישייה עברה - הם כבר לא היו זקוקים למורפיום לכמה ימים. ובאותה נשימה, הם הזכירו שלפעמים הצחוק הוא התרופה הכי חזקה שלנו.
אז נכון, הכישרון וההומור הקיצוני הם חלק בלתי נפרד מהקסם וההצלחה המטורפת של הסרטים, אבל סוד ההצלחה האמיתי של “לשחרר את שולי סאן” טמון דווקא בלב הענק וברגישות יוצאת הדופן של מי שעומדים מאחוריו - אנשים שיודעים להצחיק אותנו עד דמעות, ובאותה נשימה להזכיר לנו שלא שוכחים אף אחד, אף פעם.
