המחלה הפסיכיאטרית הקשה ביותר לטיפול של משתתף "האח הגדול": בפוסט חשוף שפרסם ברשתות החברתיות, דייר "האח הגדול" לשעבר נתנאל רודניצקי בחר לשתף על האבחנה הנפשית בה אובחן.
"אני לא רוצה להיות חלק מהסטטיסטיקה", כתב רודניצקי, כשהוא מוסיף כי 60 עד 70 אחוז מהאנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות לא משתפים בכך את הסביבה: "אני בוחר לשתף, לדבר, לשבור את הבושה, כי זו לא חולשה, זו הדרך שלי לרפא", הסביר.
רודניצקי חשף כאמור שהוא מתמודד עם הפרעת אישיות גבולית, אחת ההפרעות הנפשיות המסובכות ביותר לאבחון ולטיפול. "זה לא משהו שאתה נדבק בו", כתב, "זו פשוט הדרך שבה המוח והרגשות שלי מתפקדים. לפעמים בצורה קצת קיצונית. אני יכול לעבור מ־0 ל־100 ברגש תוך שנייה, להרגיש אהבה מטורפת ואז כאב לא הגיוני. אני לא משוגע, אני לא מקולקל. אני פשוט אדם שחווה את העולם חזק מדי".
הוא תיאר את ההתמודדות היומיומית: "קשרים מרגישים כמו סרט, או חיבור עמוק בטירוף או ריחוק פתאומי. אני יכול להרגיש נטוש גם כשאוהבים אותי. אני כל הזמן במתח פנימי". עם זאת, הוא ביקש להעביר מסר של תקווה: "יש לזה טיפול. אפשר ללמוד להבין ולנהל את זה. זה לא קל, אבל אפשרי".
העולם כרכבת הרים רגשית
הפרעת אישיות גבולית (Borderline Personality Disorder) היא אחת ההפרעות המורכבות והעמוקות ביותר בתחום הפסיכיאטריה. היא משויכת לקבוצת הפרעות האישיות, אך נבדלת מהן בעוצמת ההשפעה שלה על איכות החיים של האדם, על יחסיו עם אחרים ועל יכולתו לשמור על יציבות רגשית לאורך זמן.
ההפרעה מאופיינת בקשיים חמורים בוויסות רגשי, תנודות קיצוניות ומהירות במצב הרוח, פחד עז מנטישה, תחושת ריקנות מתמשכת, דימוי עצמי לא יציב ודפוסי התנהגות הרסניים, כולל פגיעה עצמית וניסיונות אובדניים. אחד המאפיינים המובהקים ביותר הוא הפיצול הרגשי – מצב שבו האדם תופס אנשים כ"טובים לגמרי" או "רעים לגמרי", ולעיתים עובר בין שני הקצוות האלה בתוך זמן קצר.
כשהאדם מרגיש אהוב ובטוח הוא עשוי להרגיש קרבה ואידיאליזציה כלפי האדם שמולו. אך ברגע שמתעוררת תחושת איום, גם אם היא קטנה, מתרחשת נסיגה דרמטית: תחושת ניכור, כעס, לעיתים עד כדי שנאה פתאומית. המעברים הקיצוניים האלה יוצרים מערכות יחסים טעונות מאוד, ולעיתים אף הרסניות.
כשכאב הנפש חזק מהכול
אצל רבים מהמתמודדים עם ההפרעה, יש נטייה להתנהגות אימפולסיבית, כולל שימוש באלכוהול, סמים, קיום יחסי מין לא בטוחים או בזבוזים כלכליים פתאומיים. לא מעט מהם מבצעים פגיעה עצמית – כמו חיתוך העור או כוויות – מתוך ניסיון לווסת תחושות פנימיות של כאב, כעס או ריקנות.
חלק מהסובלים מהפרעה זו מספרים על תחושת ניתוק מהעצמי, פרצי זעם לא נשלטים, חרדה קשה, או תחושת "סערת רגשות" תמידית שאינה מרפה. זוהי אחת ההפרעות שבהן הסבל הנפשי הוא כה אינטנסיבי עד שמהווה איום ממשי על חיי האדם.
הגורמים להפרעת אישיות גבולית אינם חד משמעיים, אך מדובר בשילוב בין נטייה גנטית לתנאים סביבתיים מוקדמים. חוויות ילדות של נטישה, טראומה, הזנחה רגשית או התעללות פיזית או מינית – כולם עלולים להוות קרקע פורייה להתפתחות ההפרעה.
ילד שגדל בסביבה שאינה מאפשרת לו להבין, לווסת או לבטא את רגשותיו בצורה בריאה, עשוי לפתח דפוסי התמודדות קיצוניים בבגרותו. גם פגיעות מוחיות מסוימות, תפקוד לקוי של אזורים במוח שאחראים על ויסות רגשי ותגובה למצבי לחץ, עשויים לתרום להתפתחות התסמינים.
הטיפול בהפרעת אישיות גבולית הוא מהמאתגרים ביותר בעולם הפסיכיאטריה. לא מדובר בטיפול קצר מועד או כזה שמביא לתוצאות מיידיות, אלא בתהליך עמוק, איטי ולעיתים מלווה במשברים חוזרים.
הטיפול המומלץ ביותר כיום הוא טיפול דיאלקטי־התנהגותי (DBT) שפותח במיוחד עבור מתמודדים עם ההפרעה. טיפול זה משלב שיחות טיפוליות עם מיומנויות קוגניטיביות להתמודדות עם רגשות קשים, וכן טכניקות של מיינדפולנס והפחתת אימפולסיביות.
במקרים מסוימים יש מקום גם לטיפול תרופתי בעיקר בתרופות נוגדות דיכאון, מייצבי מצב רוח או אנטי־פסיכוטיים במינונים נמוכים, אך התרופות אינן מהוות פתרון בלעדי.
לאורך השנים, מחקרים מראים כי גם אם ההפרעה אינה "נרפאת" באופן מוחלט, ניתן להגיע לשיפור משמעותי בתפקוד, בהפחתת התסמינים, ובבניית מערכות יחסים יציבות יותר. אך יש להדגיש: ללא מחויבות של המטופל ויצירת קשר טיפולי מבוסס אמון עם המטפל, הסיכוי להצלחה קטן.
