היום בערב תתרחש אחת ההדחות המסקרנות בעונה של "האח הגדול". לא רק משום שמדובר בהדחה העשירית, סימן דרך ברור בעונה שכבר חצתה את נקודת האמצע, אלא כי הפעם, הפורמט משתנה: בניגוד למתכונת הקבועה שבה הקהל קובע מי יודח, הפעם ההכרעה תעבור לידי הדיירים עצמם, בזמן אמת ובשידור חי.
בתחילת הפרק יוכרזו שמות המועמדים, הקווים ייפתחו להצבעות - אך ברגע האמת, דווקא מי שנמצאים בתוך הבית, עמוק בתוך הריבים, המשקעים והחברויות, הם אלה שיכריעו מי הולך. לכאורה, שינוי קטן. בפועל? זה טלטול של כללי המשחק, בדיוק ברגע שבו הצופים הכי מחוברים, הכי מעורבים רגשית, ומרגישים שזה גם הבית שלהם.
ובצדק עולה התחושה: אם גם ההכרעה לא בידינו - בשביל מה בכלל הצבענו? הרי דווקא עכשיו, כשמרגיש שהעלילה בנמנום וכניסת הדיירים השנייה לא באמת שינתה משהו, הזכות להשפיע היא כל מה שנשאר לנו. מצד אחד מדובר באלמנט מרענן ומדויק. אחרי הכול, אם הדיירים חיים יחד 24/7, הם אלה שמכירים לעומק את ההתנהלות בבית, את הדינמיקות, את הפער בין מה שקורה מול מצלמה, למה שקורה מאחורי הגב.
מתן ההחלטה לדיירים הוא רגע של אמת, שמאפשר להם לקחת אחריות ולהראות מי נאמן למי, מי מוכן להקריב, ומי משחק מלוכלך. אין ספק שזה גם יוצר טלוויזיה טובה: מתחים, בגידות, דמעות, דרמה אמיתית - בדיוק מה שכולנו באים לראות.
אך מצד שני, תחושת התסכול שלנו כצופים - גוברת. כי מה שווה כל ההצבעות, ההשקעה, והקמפיינים ברשת - אם לבסוף הדיירים הם אלה שמדיחים? ועוד יותר מזה, התחושה הרווחת בציבור היא שהכול ממילא "מהונדס". באמצעות עריכה מגמתית, מוזיקה דרמטית וסצנות שנבחרות בקפידה, ההפקה בעצם מעצבת לנו דעה. אנחנו לא באמת בוחרים, אנחנו מגיבים למה שהראו לנו.
וכשגם את ההדחה לא נותנים לנו להכריע, הקהל הופך לצופה פסיבי. וזה עלול לפגוע באמון ובתחושת השותפות, שהיא הבסיס להצלחה של פורמט כמו "האח הגדול". האם אתם בעד או נגד המהלך של "האח הגדול" לשינוי הפורמט? הצביעו עכשיו בסקר שלנו.
