בימים האחרונים צופי “האח הגדול” עדים לדינמיקה זוגית טעונה שמתרחשת מול עינינו: שני אדרי, יובל לוי ותהילה בריגה, האקסית, מתגלגלים לתוך סיפור אהבה שהופך מהר מאוד לסיפור של שליטה, חרדה, גבולות ואיום.
זה התחיל בחיבור אינטימי בין שני ליובל, שהלך והתהדק בין שיחות, מבטים ולילות משותפים במיטה. זה המשיך בכניסתה של תהילה, האקסית של יובל, והסתיים, לפחות בשלב הזה, באולטימטום: “אם אתה מדבר איתה, זה נגמר”.
ולכן, דווקא מתוך הבית המצולם ביותר במדינה, עולה שאלה עמוקה הרבה יותר: האם בזוגיות יש מקום לאיומים? והאם אנחנו באמת שומרים על עצמנו, או דווקא מחרבים לעצמנו?.
ברמה הרגשית, קל מאוד לקטלג את שני כקנאית או כמי שמפעילה מניפולציה רגשית. אך כאשת מקצוע שמלווה זוגות ומשפחות, אני רואה כאן משהו אחר: אישה שמגיבה מתוך פחד עמוק. פחד שלא יבחרו בה. פחד שהיא לא מספיקה. פחד שבצללים של העבר, היא תאבד את תחושת הביטחון שהיא בנתה.
במקום לבטא את הפחד, היא משתמשת בשליטה. במקום לשאול “אתה רואה אותי?” היא מציבה תנאים. במקום לבקש חיזוק, היא מאיימת בנטישה. אלא שבמציאות, אולטימטומים לא מחזקים זוגיות. הם מרחיקים. ומה עם יובל? הוא מנסה לשחק אותה המתווך השפוי. שומר על נימוס מול תהילה, מבקש הבנה משני ובעיקר, בורח מלהציב גבול ברור לשתיהן. במקום לבחור צד, הוא נמנע. במקום לנהל שיח רגיש, הוא נעלב ונסגר.
זה אולי נראה כמו ניהול נכון של סיטואציה, אבל בפועל מדובר בהימנעות רגשית. תגובה שמאפיינת לא מעט גברים שמתמודדים עם קונפליקט בין שתי נשים, במיוחד כשיש היסטוריה מעורבת בתמונה. בכל מערכת יחסים בריאה יש רגעי קנאה, חוסר ביטחון ומפגש עם העבר. השאלה היא לא אם הם יופיעו, אלא איך נתמודד מולם.
הצבת אולטימטום היא לא גבול אלא איום. גבול בריא אומר: “כואב לי כשאתה בקשר איתה, אני מרגישה לא בטוחה”. איום אומר: “תעשה את זה ואני הולכת”. זה הבדל קריטי. כנות רגשית היא לא חולשה, היא חוזקה. אם שני הייתה משתפת את יובל באמת במה שמפעיל אותה, הוא היה יכול לחבק, להכיל ולהרגיע. אבל כשהכול עטוף בכעס ובצעקה, אין מקום לקירוב.
העבר לא חייב לנהל את ההווה. כניסתה של תהילה עוררה סערה רגשית, ובצדק. אבל בסופו של דבר, רק הבחירות שנעשות עכשיו הן אלה שיקבעו לאן הזוגיות תצעד.
לסיכום - במקום לשאול את בן הזוג עם מי הוא מדבר, שאלי את עצמך: למה אני זקוקה עכשיו כדי להרגיש בטוחה? ואם את יודעת לענות על השאלה הזו בכנות, את כבר בדרך לבנות מערכת יחסים אמיתית ולא מאבק של כוח.
