שלי סנדרוב, או כמו שכולנו מכירים אותה - שלקה, אחת הדיירות הכי בולטות העונה ב"האח הגדול". מהרגע הראשון היה ברור שהיא שמה עין (ועוד איך שמה) על ארז איסקוב. בהתחלה זה עוד היה חמוד, תודו. היה בזה משהו תמים. אבל מהר מאוד זה הידרדר לאובססיה - ומהסוג שמתחיל להבהיל.

אני לא שופטת. באמת שלא. ילדה בת 19, מאוהבת, בבית סגור שלא יכולה לברוח - גם לא מהמחשבות שלה. האמת? האשמה היא לא בה. האשמה היא בדיירים שסביבה. ובעיקר - באיסקוב עצמו.

ריאליטי פיד פרק 14 (צילום :מעריב אונליין)

כי בואו נודה באמת: כולם ידעו. כולל הוא. במיוחד הוא. אם אתה יודע שמישהי בבית פיתחה רגשות חזקים כלפיך - לא משנה אם זו שלקה, תרצה או מאי - למה לגעת? למה ללחוש, ללטף, לרמוז? אתה לא באמת מבין מה כל נגיעה כזאת עושה למישהי במצב הזה?

אבל האמת? שלקה איבדה את עצמה מזמן. היא נותנת לרגשות להשתלט לה על המוח, היא מסתחררת סביב עצמה, ומאבדת את הדרך. במקום לשבת עם תרצה, החברה הכי טובה שלה בבית, ולדבר מהלב - היא בוחרת במסלול אחר: רכילות, פסיב־אגרסיב, ובסוף גם בגידה.

היא מעמידה פנים שהיא רוצה בטובתה של תרצה, אבל המניעים ברורים כמו שמש באולפן האח: היא פשוט רצתה שתרצה תתרחק מארז. ושהיא תישאר אחרונה לידו. וכשתרצה לא משתפת פעולה - שלקה מתחרפנת. לגמרי.

שלקה בחר האח: "אני מחוסלת" (צילום :באדיבות רשת 13)

וזה שובר לי את הלב. כי אני זוכרת את הרגע שבו הבנתי שהיא לא עוד דיירת - אלא אחת שבאמת הייתה יכולה לזכות. אבל עכשיו? עכשיו היא הפכה לקריקטורה של עצמה. מהמצחיקה של הבית - לקנאית האובססיבית. וזה עצוב. כי היא באמת צעירה. רק בת 19. וזה לא טיקטוק - זו טלוויזיה בפריים טיים. וזה יישאר.

איך אומרים בעל הבית השתגע באנגלית? ההטבה המיוחדת ללימודי אנגלית. לשיעור ניסיון ללא התחייבות לחצו כאן 

כשראיתי אותה צועקת בחדר האח, עם עיניים מבוהלות, שאלתי את עצמי - איך היא תרגיש כשתצא החוצה ותראה את מה שאנחנו רואים? את הביקורות, את הכותרות, את עצמה - משתוללת מקנאה על המסך.

שלקה בחדר האח והשיחה של ארז ותרצה (צילום :באדיבות רשת 13)\

וזה העניין הכי כואב - כי על זה יזכרו אותה. לא על הצחוקים, לא על הכריזמה, אלא על ההתפרצויות. על הסצנות. על הרכבת ההרים הרגשית שהפכה אותה מדיירת אהובה - למישהי שכולם מתפללים שתתעשת. ומעבר לשלקה - יש פה שיעור חשוב לכל מי שחולם להיכנס לריאליטי: אם אתה נכנס לבית מרושת במצלמות - אתה תיבחן על האופי שלך. נקודה. לא על החיוך שלך. לא על החולצה שלך. על מי שאתה באמת.

אז כן, אני משמיעה ביקורת. זו העבודה שלי. ואני לא עושה הנחות. וגם אני חטפתי - מדיירים שהודחו שלא ידעו להתמודד עם ביקורת וחשבו שהכול זו הילולה אינסטגרמית. אז רק שתדעו - אני עוד עדינה.

אבל מי שבוחר להיכנס לבית האח, צריך לדעת לצאת ממנו. ומי שלא מבין את זה - שלא יתפלא כשהמציאות בחוץ תדפוק לו בדלת, בלי פלטרים.