רגע לפני שהיא רצה הביתה אל התינוק שלה, אן זיוי הספיקה לפתוח פופ-אפ חדש בשבוע הביוטי בקניון רמת אביב - ולתת ראיון שכולו לב פתוח, אהבה אימהית וגאווה ישראלית.
"אנחנו כאן בשבוע הביוטי בקניון רמת אביב, כי מה יותר ביוטי מרמת אביב?", סיפרה אן בהתלהבות. "פתחתי כאן פופ-אפ דוכן עם כל המוצרים המהממים שלי. כיף, מרגש".
לא הרבה זמן עבר מאז הלידה של בנה הבכור, אבל נראה שאן לגמרי בעניינים - גם באימהות, גם ביזמות. "אני מרגישה טוב, זה לא פשוט, זה מאתגר", הודתה. "להיות אימא זה היה החלום שלי, ובאתי מאוד מוכנה לזה. קראתי, התייעצתי עם חברות, אני מוקפת באמהות - וזה כן מוריד קצת לחץ".
על ההחלטה ללדת בלידת מים סיפרה בפשטות: "זה פשוט קרה. רציתי, וזה קרה". ואם תהיתם מה עומד מאחורי השם הייחודי שבחרה לבנה - אן שיתפה: "זה לא היה שם שמאז ומתמיד רצינו. הכרנו מישהו ישראלי שקוראים לו מאי, והסתכלנו אחד על השנייה. אני מסתכלת, הוא עושה לי 'מאי בן?', אני אומרת לו 'כן'. הוא אומר לי 'וואלה, כן'. אמרתי לו 'גם אני'. זה נכנס לרשימת השמות שלנו ואיכשהו זה זרם".
אבל זה לא נגמר שם: "מאי - זה הרבה דברים. יש בו את האותיות א' ו-י', שזה אן ויניב. מאי - זה שלי. מאי - זה חודש מאי. התחלות חדשות. יש לזה הרבה משמעויות".
על התמיכה לאורך הדרך, לא היה לה ספק מי מגיעה לראש הרשימה: "בעלי קודם כל, לפני הכל, שהוא הבן זוג - אבל גם החבר הכי טוב בעולם. ואמא שלי. אין כמו אמא בעולם. ככל שמתבגרים מגלים את זה יותר, וכשאת הופכת לאמא - את בכלל מבינה את זה. אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי אומרת לה כל יום מחדש כמה אני אוהבת אותה. אמא יש רק אחת, ואני אוהבת אותה כל כך".
כשנשאלה איך התחושות מאז שנולדה כאמא, ענתה בפשטות מלאה ברגש: "זה לא קל, זה לילות לבנים. אבל הלב מתרחב לממדים שאי אפשר להסביר. זאת אהבה מסוג אחר. אין אהבות כאלה. אני פה, ואני רק מחכה לחזור הביתה. אני מרוסקת עליו, אני גמורה לו".
ולמרות כל הרוך, אן לא מתעלמת מהמציאות בישראל: "אני בטוחה שכל הורה, הורה לעתיד, אמר לעצמו - לאיזה מדינה אנחנו מביאים ילדים? כי באמת המצב פה קטטוני. אבל אני מאמינה שמדינת ישראל תדע להרים את עצמה. כל פעם אחרי משבר אנחנו איכשהו מרימים את הראש מעל המים. אני מחזיקה אצבעות שהחטופים יחזרו. יש 48 חטופים וחטופה אחת שעדיין בעזה. זה לא נתפס. ואנחנו חיים, שגרה, דוכנים, חנויות - ואנשים ממשיכים בחיים שלהם. זה משהו שהוא בא לי לבכות ממנו".
בסיום, אן הוסיפה משפט אחד של תקווה: "אני מניחה שעוד יגיעו ימים טובים - כמו בשיר. עוד יגיעו ימים טובים. בעזרת השם".
