אין ספק שהעונה החדשה של "חתונמי" מבטיחה להיות אחת העונות המסקרנות והמרגשות ביותר של התוכנית. אחרי עונות על גבי עונות של רווקים ורווקות שמחפשים אהבה ממבט ראשון, לראשונה על המסך משתתפים אנשים אנונימיים בפרק ב' של חייהם - גרושים וגרושות, הורים לילדים, שמחפשים שוב אהבה.
הסיפורים עמוקים יותר, כי המשתתפים עברו כבר זוגיות רצינית שכללה הקמת בית בישראל. הנפילות כואבות יותר, והתקווה - אמיתית יותר. זו אהבה שמגיעה ממקום אחר לגמרי: לא מישהו שממהר להביא ילדים, לא מישהי שלחוצה להספיק לפני שהשעון הביולוגי יגבור עליה - אלא שני אנשים שכבר חוו, נכוו, מבינים טוב יותר את עצמם ואת החיים, ורוצים למצוא פרטנר לחיים. לא פחות. אולי אפילו יותר."חתונה ממבט שני": הפרומו (צילום :באדיבות קשת 12)
אבל בתוך ההתרגשות הזאת מתגנבת גם תחושת אי נוחות גוברת. כי לראשונה, הילדים - שלא בחרו להשתתף בתוכנית, הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהסיפור. אם לא על המסך עצמו, אז לפחות בתוך הנרטיב. הילדים, שבשבילי החיים כבר חוו טלטלה לא קטנה עם גירושי ההורים, מוצאים את עצמם כעת חלק מרכבת הרים נוספת: מול עיני המצלמות, מול דעת הקהל, מול התגובות הסוערות ברשת, מול כל הביקורת - ובגיל שבו הם בכלל לא מבינים את המשמעות.
חשוב לומר את זה בצורה הברורה ביותר: הילדים של משתתפי ריאליטי לא נרשמו לאודישן. לא ביקשו את החשיפה. לא חתמו על טופס הסכמה. ובטח שלא יכולים לדמיין את גודל החשיפה, ההשלכות, הרפש והתגובות הקשות שיבואו. כשהורה מחליט להיכנס לניסוי טלוויזיוני - גם אם מדובר בניסוי שמונע מרצון למצוא אהבה, הוא לוקח איתו את ילדיו למסע שעלול להיות הרסני מבחינה נפשית, רגשית וחברתית. זה כבר לא רק הסיפור שלו.
נכון, פרק ב' הוא המקום שבו לרוב מתרחשים סיפורי האהבה הגדולים באמת. אבל הוא גם פרק שבו קיימת אחריות עמוקה יותר - כלפי הילדים שכבר נמצאים בתמונה. ילד הוא לא ניצב ברקע, והוא בוודאי לא דמות משנה בדרמה הטלוויזיונית של ההורה שלו. הוא הסיבה, והוא השיקול. גם אם הילד מביע עניין והסכמה - הוא עדיין לא בגיל להבין את המשמעויות, כמו המשתתפים עצמם, שלא תמיד מבינים לאן הם נכנסים.
כמי ששוחחה עם לא מעט משתתפים מתוכניות עבר - בין אם בראיונות ובין אם בפודקאסטים, אני יודעת כמה הטלטלה של הריאליטי קשה גם למבוגרים. אנשים שחשבו שהם מוכנים מצאו את עצמם קורסים מול תגובות אכזריות, עריכות לא תמיד מחמיאות, וחוסר שליטה על הסיפור שמספרים עליהם. אז מה יגידו הילדים?
אני לא מתכוונת לשפוט את ההורים - שכל אחד יעשה את הבחירות הכי טובות שהוא יכול, עבורו ועבור משפחתו, מתוך המקום שבו הוא נמצא. אבל אני כן תוהה דווקא על ההחלטה הכבדה שלקחה על עצמה ההפקה. האם הפקה שידועה בשיקולים חדים של רייטינג לא לקחה הפעם צעד רחוק מדי? האם באמת שווה להכניס ילדים לעולם של ריאליטי - בשביל עוד עונה מוצלחת? בשביל עוד כמה סצנות שירגשו אותנו על המסך, או אולי יעצבנו אותנו?
בעיניי, זה קו גבול שההפקה חצתה - כנראה מבלי לשים לב. ואני מאוד מקווה שאתבדה, כי לא בטוחה בכלל שהייתי רוצה להיות שם כשהילדים ישלמו את המחיר הכבד של החשיפה והשלכותיה.
