לפני שנה בישר הזמר חנן בן ארי שהוא ואשתו החליטו להיפרד אחרי 16 שנות זוגיות ושבעה ילדים משותפים. בעוד הדסה בן ארי שמרה על עצמה הרחק מאור הזרקורים וחנן זכה בכל החשיפה, כעת היא יוצאת לפרונט, וחושפת את הכאב והטלטלה הגדולה שחוותה בעקבות פירוק החבילה.
הדסה, סופרת במקצועה, שיתפה פוסט אינטימי וכואב על השנה הקשה בחייה מאז הפרידה: "השבת חגגנו את ט"ו באב. חג האהבה. ומי שקצת עוקבים אחרי יכולים לעשות 1+1 ולהבין שאני מסיימת שנה של פרידה. ואולי הגיע הזמן להתחיל לדבר. נתחיל לדבר על אֵבֶל? . לא נעים לי להגיד את זה בקול בתקופה כזאת בישראל, תקופת-חיים-שלמים שבה יותר מדי אנשים חווים אובדנים משוגעים, מסויטים וקורעי לב, שיש להם אדוות בלי סוף. אבל אם אפשר ולהבדיל ולסייג שאני בכלל לא קרובה לאובדנים האלה, שלעולם לא אוכל להבין באמת (אמן), ואני לא מתיימרת".
כתבה בהיסוס ואז דיברה על האבל שלה, "אבל אם אפשר אחרי כל ההסתייגויות להגיד בשקט שגם אני חוויתי אובדן. אובדן הזוגיות, אובדן החלום והחמצן ומפעל החיים. הלב שלי נשרף לא יום ולא יומיים. הלכתי לישון כשאני מרגישה מתה והופתעתי בכל פעם מחדש לגלות שאני קמה בבוקר ואני עדיין חיה. אולי קצת קשה להאמין עלי שככה הרגשתי. קשה למצוא אותי לא מחייכת. בסטודיו שלי לכושר התרגיל שהכי קל לי לעבוד בו קשה הוא חתירה. יש בי משהו שתמיד חותר קדימה. אבל זה לא אומר שאני לא נשרפת בדרך".
"אני קוראת את 'על סף תהום הצער' וממרקרת לעצמי מילים שנותנות לי להרגיש גבול, כאילו שיש מישהו שמחבק אותי: 'בזמנים של אבל אנחנו נוצרים מחדש, מתפרקים ואז מורכבים מחדש'".
לאחר מכן סיימה עם הדברים הבאים: "עבודת-אבל היא אינה פאסיבית: משמעה תרגול מתמשך של העמקה, השתתפות והקשבה... האבל מציע לנו אלכימיה טבעית שמתמירה את הסבל והופכת אותו לאדמה פוריה...על הלב אני מניחה את המילים האלמותיות: היכן שישנו אבל, ישנה אדמה קדושה. תודה לך עליהן, אוסקר ווילד".
