לאן הם נעלמו? "הסיפור שאינו נגמר" לא היה רק סרט: הוא היה חוויה רגשית של דור שלם. מבוסס על ספרו של מיכאל אנדה, הסרט הגרמני־אמריקאי שיצא ב־1984 הפך לקלאסיקת פנטזיה שחרתה בזיכרון הקולנועי את דרקון העננים פאלקור, את בגדי הלוחם של אטריו ואת הקריאה הנואשת של בסטיאן לשמה של ילדת הקיסרית. אבל מה קרה לשני הילדים שגילמו את הדמויות הללו? מסעם האמיתי התחיל אחרי שהקרדיטים הסתיימו.
נואה האת'אווי: הילד־לוחם שהגוף בגד בו
הוא נולד ב־1971 בלוס אנג'לס למשפחה שחיה בתחום הבידור. כבר בגיל 6 הופיע בסדרות טלוויזיה, כולל בתפקיד הראשי ב"Battlestar Galactica". כשהיה בן 12 בלבד, נבחר לגלם את אטריו, הלוחם האמיץ שצריך להציל את עולם הפנטזיה "פנטסיה" מהשכחה.
ההכנות לתפקיד כללו חודשים של אימוני רכיבה, סיף ופעלולים, כולל סצנות מסוכנות במיוחד בהן נפצע במהלך הצילומים. הסרט הפך לקלאסיקה מיידית, ונואה הפך לשם מוכר ברחבי העולם.
אך בניגוד לציפיות, הקריירה שלו נעצרה כמעט מיד לאחר מכן. הוא המשיך להופיע בתפקידים קטנים בשנות השמונים המאוחרות, אבל בעיות בריאותיות בעקבות הפציעות בצילומים, ואובדן עניין בתעשייה, גרמו לו לפרוש מהמשחק. האת'אווי הפך למאמן קראטה, פתח עסק לאופנועים בלוס אנג'לס, ולמד עיצוב תעשייתי. הוא עבר פציעות גב קשות במהלך חייו, כולל ניתוחים מרובים שדרשו ממנו ללכת עם קביים לתקופות ארוכות.
ב־2012 חזר באורח חד־פעמי למשחק בסרט עצמאי, אך לא חזר באמת לתעשייה. הוא מרבה להופיע בכנסים של מעריצים, לחתום על מזכרות, ולספר על חוויותיו מצילומי הסרט. כיום הוא בן 54, מתגורר בארצות הברית, רווק, פעיל ברשתות החברתיות, ונחשב לדמות פולחן בקרב מעריצי קולנוע פנטזיה.
בארט אוליבר: הילד הביישן שהפך לאמן
בארט אוליבר נולד בלוס אנג'לס בשנת 1973 והיה בן 11 בלבד כשגילם את בסטיאן, הילד הבודד שמוצא את ספר הקסם ונשאב לעולם פנטזיה מופלא. בניגוד למה שפורסם, הסרט לא היה תפקידו הראשון, והוא המשיך לשחק במספר סרטים מצליחים אחריו, ביניהם "פרנקנוויני" (Frankenweenie) של טים ברטון ו"קוקון".
בשנות התבגרותו, החליט בארט לפרוש מתעשיית המשחק כדי להתמקד באמנות. הוא למד צילום, והתפרסם כמומחה לטכניקות צילום עתיקות מהמאה ה-19, עליהן כתב גם ספר. הוא שומר על פרטיותו ונמנע מאור הזרקורים.
טאמי סטרונאך: הנסיכה שהפכה לרקדנית וכוריאוגרפית
היא נולדה באיראן לאב סקוטי ולאם ישראלית, הייתה רק בת 11 כשנבחרה לגלם את הקיסרית הילדה, דמות שזכורה בזכות המבט התמים והחכמה שלה. למרות שהקריירה שלה בהוליווד הייתה יכולה להמריא בקלות, הוריה קיבלו החלטה מודעת להרחיק אותה מאור הזרקורים כדי לאפשר לה לחיות חיים נורמליים.
במקום זאת, טאמי התמקדה במחול. היא הפכה לרקדנית מקצועית וכוריאוגרפית מוערכת, והקימה להקת מחול מצליחה משלה בניו יורק בשם "Tami Stronach Dance". בשנים האחרונות, היא חזרה לשחק, אך בדרכיה שלה. היא הפיקה וכיכבה בסרט הפנטזיה "Man & Witch: The Story of the Questing Beast" והיא ממשיכה להופיע בכנסי מעריצים ברחבי העולם ומרבה לספר על חוויותיה מצילומי הסרט האגדי.
והנה עוד דברים שלא ידעתם על הסרט הקסום
"הסיפור שאינו נגמר" לא רק כבש את המסך, אלא גם הותיר אחריו שובל של אנקדוטות וסיפורים מיוחדים מאחורי הקלעים. רבים לא יודעים שהסרט צולם כולו בגרמניה, באולפני "בוואריה" שבמינכן, מה שהפך אותו לסרט היקר ביותר שצולם מחוץ לארצות הברית באותה תקופה. העבודה על הסרט הייתה מורכבת במיוחד: דרקון המזל פאלקור, למשל, היה בובה ענקית וממוכנת באורך 13 מטר, שהופעלה על ידי כ-20 טכנאים באמצעות שלט רחוק! כך גם דמויות אחרות מעולם פנטסיה, שרבות מהן לא היו אפקטים ממוחשבים אלא בובות מתוחכמות, שהעניקו לסרט את המראה המיוחד שלו.
אחת הסצנות הזכורות והקשות ביותר לצילום הייתה זו שבה אטריו וסוסו ארטקס טובעים ב"ביצות העצב". סצנה זו הייתה כה מציאותית עד ששחקנים רבים, כולל נואה האת'אווי, הודו שהתקשו מאוד לצלם אותה. הסוס עצמו כמעט טבע באמת, והוחלף מספר פעמים כדי למנוע ממנו להתקרר או להיפצע. במאי הסרט, וולפגנג פיטרסן, התקשה במיוחד בבימוי הסצנה, כיוון שלחץ המים לא איפשר לנואה לטבוע מספיק לאט. זו גם הסיבה שנואה סיפר שלא אהב במיוחד את הבמאי, והשניים התווכחו לא מעט על הסט.
עוד אנקדוטה מעניינת קשורה לספר המקורי של מיכאל אנדה, שעליו התבסס הסרט. הסופר שנא כל כך את השינויים שהבמאי הכניס לעלילה, עד שדרש להסיר את שמו מהקרדיטים של הסרט! עם זאת, שמו נשאר בקרדיטים, ומורשתו הקולנועית נותרה כפי שהיא.
אחת הסצנות הויזואליות המרשימות והסמליות ביותר ב"הסיפור שאינו נגמר" היא כינוס כל יצורי פנטזיה על ידי הקיסרית הילדה. ברגע קריטי זה, כשה"אין" מתחיל לבלוע את פנטזיה, המלכה הנואשת מבקשת מכל תושבי הממלכה להופיע בפניה. הבמאי וולפגנג פיטרסן שילב בסצנה הזו שורה של דמויות משלל סיפורי פנטזיה קלאסיים ומודרניים, כמעין מחווה לעושר הדמיון האנושי.
אם מתבוננים היטב בקהל המגוון שמתאסף, ניתן לזהות דמויות מוכרות מאוד כמו אי.טי. החוצן החביב מהסרט של סטיבן שפילברג, וגם את מיקי מאוס , הדמות האיקונית של דיסני. הופעות האורח הקצרות הללו היו רמז לכך שפנטזיה אינה מוגבלת לגבולות ספציפיים וכי כל הסיפורים הקסומים קשורים זה בזה ברמה מסוימת. שילוב הדמויות המפורסמות נועד ככל הנראה להעצים את תחושת האוניברסליות של עולם הפנטזיה ואת העובדה שילדים ומבוגרים ברחבי העולם שאבו השראה מדמויות דומות.
