לפני שנה עוד דיווחנו שיעקב וחני בוזגלו, ההורים הכי מוכרים בריאליטי הישראלי, נאלצו לעבור להתגורר אצל בנם אסי בוזגלו בעקבות מצוקה כלכלית. עכשיו הם עושים צעד נוסף ודרמטי - עזיבת הארץ. בלי יעד מוגדר, בלי תאריך חזרה. כרטיס טיסה אחד, תשע מזוודות, והרבה דמעות בפרידה המשפחתית בנתב"ג.
בני המשפחה פרגנו, התרגשו, חיבקו וליוו לשדה. אבל ברשתות? שם חיכתה להם מקהלה צורמת של תגובות נאצה. "ברוך שפטרנו", "לא תחסרו לאף אחד", "הכי מתאים לכם בעזה", "שלום ולא להתראות", "משפחה של צומי, בחו"ל ממש יספרו אותכם", אפילו "להכריז על יום אבל לאומי, כולנו הרוסים מהבשורה הזאת", נדמה שהשנאה פשוט חגגה.
ופה אני שואלת - למה? מה הופך את הזוג הזה לשק חבטות ציבורי? הרי בסוף מדובר בזוג הורים, שהחליטו כמו עוד אלפי ישראלים לפני ואחרי - לנסות חיים חדשים במקום אחר. מה זה שונה מסטודנט שעובר לברלין או ממשפחה שמחפשת שקט בקנדה? רק כי הם מוכרים, מותר לנו לשפוט אותם כך?
אני לא יודעת אם יעקב וחני יחזרו לישראל או לא, אבל מה שבטוח - זה צעד קשה במיוחד בשבילם. עם ילדים ונכדים, אחרי כל כך הרבה שנים של חיים משפחתיים קרובים, קשה לדמיין איך עוזבים הכל ככה. אנחנו, כאנשי קהל, נכנסנו לחייהם דרך הסדרה הדוקוריאליסטית, ראינו את המשפחה, הכרנו את ההיסטוריה, אז אולי זה קל לנו לשפוט ולבקר ישר. אבל כמו כל בני אדם, הם רגילים לשגרה, לילדים ולנכדים - אז למה כל הביקורת הזו? למה כל כך הרבה שנאה על החלטה שהם בעצם יכלה להיות של כל אחד מאיתנו?
אפשר לא לאהוב את הסדרה, אפשר לא להתחבר לאופי שלהם כמשפחה, אבל להפוך החלטה אישית למופע של לעג ושנאה - זה כבר חוצה גבול. קצת חמלה, קצת פרופורציה. כי בסוף, בוזגלו או לא, זו עדיין זכותם לחפש את הדרך שלהם. מה דעתכם? הצביעו בסקר
