בפרק האחרון של "האח הגדול" יובל לוי נאלץ, במסגרת המשימה, לאזור אומץ ולפתוח הכול מול שני דיירים שעדיין לא התעמת איתם. זה היה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות ליובל - והכי רע שקרה לארז איסקוב.

ימים ארוכים יובל שתק. הוא ישב בצד, אבל העיניים שלו ראו בדיוק את מה שרבים מהצופים מזהים מזמן: זלזול בנשים במעטפת פלירטוטים, שיח מתנשא ומקטין כלפי דיירים ודיירות. יש מי שיקראו לו “אמיתי” ו“כן”. בעיניי, אם אתה אומר את “האמת” שלך ובדרך דורס אחרים - זו לא אמת, זו הקטנה. איסקוב יכול לעבוד על כולם, אני לא קונה את זה. הוא מתיימר להיות “אכבר גבר”, אבל בתכל׳ס הוא פחדן: מפחד מרגשות, מפחד מדחייה ובעיקר מפחד מהצל של עצמו.

השיחה של יובל לוי וארז איסקוב (צילום :באדיבות רשת 13)

בשיחה עם יובל נשפכה הקנאה של ארז לכל עבר. הוא מקנא ביובל שמצליח להיות בזוגיות - משהו שהוא לא מצליח לייצר בעצמו. הוא מקנא ביובל שמסוגל להראות רגש. ומה שהכי הורג אותו? שיובל נשאר עם הרגליים על הקרקע ולא יוצא מאיזון, בזמן שארז אפילו לא מצליח לתת ליובל להשלים משפט. איסקוב נשען לאחור בפוזה של “גבר גבר”, ויובל, בנועם, שולח חץ ועוד חץ - וכל חץ פוגע בדיוק במקום.

חשבתי שכבר נאמר הכול על איסקוב - עד אותה שיחה. בתחילת העונה גם אני נפלתי לקסם של הגבר הפלרטטן. מהר מאוד הבנתי שמדובר בדמות שמפזרת הרבה רעל. אני לא זוכר את עצמי מתחרפן מעצבים כמו שהתחרפנתי בשיחה ביניהם. איסקוב, בדמות “איש הפח”, הוכיח שהוא ראוי לטייטל - לא כי אין לו רגשות, אלא כי הוא בורח מהם, והבריחה מתרגמת לזלזול. יובל בוחר במילה “נשים”,  איסקוב בוחר במילה “בחורות”. הבחירה הלשונית הזו לא תמימה - היא מקטינה. היא מייצרת מסר.

מאי ערב מחייכת מהצד (צילום: צילום מסך רשת 13)
מאי ערב מחייכת מהצד (צילום: צילום מסך רשת 13)

מוגרבי חד משמעית מתנהל כמו הצל של איסקוב. ומאי? מחייכת מהצד בגאווה כשהוא מדבר - ויוצא המרצע מן השק. תרצה, לעומתה, מתכווצת. איסקוב טוען שהנשים שאיתן הוא מפלרטט לא סובלות, כי הן נשארות. אז בוא נתקן אותך, מר איסקוב: הן נשארות כי הן מאוהבות, כי אתה משחק בהן. המבט, המילה, “הכתף התומכת” - כל אלה פותחים פתח כאילו משהו יכול לקרות. יהיו מי שיאשימו אותן, אבל הן לא אשמות לרגע.

והאמת? היא כבר נכתבה על הקיר מהרגע של תעודת הזהות. אחרי שצפיתי בזו של תרצה, חזרתי לזו של איסקוב - וכבר שם היה אפשר לזהות את הזחיחות והיהירות.

ורגע אחרי סיום הפרק, מאור ברוכמן התראיינה ב"צינור". זרקתי לחבר שישב לידי: “וואלה, עדיף אותה". הוא ענה: "אנחנו פשוט שוכחים מהר". כנראה שגם לאיסקוב נשכח מהר - אבל לפחות את הבלון הזה צריך לפוצץ, ועדיף מוקדם ככל הניתן.