סיפור האהבה של תרצה כהן בארז איסקוב מעורר רחמים ואפילו מדאיג: היא מאוהבת בו עד כלות, והוא מפלרטט איתה, גורם לה להתאהב עוד יותר ואז מתעלם, מלגלג ומתעמר בה נפשית. התופעה הזו מוכרת היטב בעולם הפסיכולוגיה והזוגיות, והיא גורמת לא רק לשיברון לב אלא לעתים גם להפרעות נפשיות קשות. מה אומרים המחקרים בעולם הפסיכולוגיה ומה בעצם צריך לעשות?
ההגדרה בעולם הפסיכולוגיה נקראת "פירורי לחם", מונח שנכנס לשיח הזוגי בשנים האחרונות, ומתאר קשר שבו צד אחד מעניק לבן או בת הזוג יחס חלקי, רמזים קטנים לקרבה, חיבה נקודתית או הודעה אקראית ואז מתרחק. הדפוס הזה יוצר תלות רגשית, כשהצד השני ממתין בכל פעם לסימן נוסף, אך לעולם אינו מקבל יציבות אמיתית. מדובר בשילוב בין "גוסטינג" - היעלמות פתאומית, לבין "גזלייטינג" - ערעור הביטחון העצמי וגרימת ספק מתמשך.
במקרה הנוכחי, כהן מאוהבת קשות באיסקוב, אך הוא מצדו שולח מסרים כפולים: לעיתים קרובות מחזר, ולעיתים מצנן את הקרבה ומכנה אותה "אום", בטענה שהיא מנסה להיות נחמדה לכולם ואינה מביעה דעה נחרצת. נוסף לכך, הוא מלגלג על שפתה הדלה בעברית. אף על פי שמדובר ביחס פוגעני, כל מחווה קטנה מצדו - חיבוק, מילה טובה או מבט הופכת אותה שבויה באהבתה.
מחקרי פסיכולוגיה חברתית מראים שתופעת פירורי הלחם נשענת על עקרון "תגמול לסירוגין". כאשר תשומת הלב ניתנת באופן לא עקבי, המוח מתמכר לתחושת הציפייה. זהו אותו מנגנון פסיכולוגי שפועל בהימורים או במדיה החברתית: תגמול אקראי מייצר רצון עז לעוד. לפי תיאוריות ההתקשרות, צד שנוטה להימנע מקשר מחייב יעניק יחס חלקי כדי לא לאבד את האחר לגמרי, בעוד הצד החרדתי ייאחז בכל מחווה ויתאהב עוד יותר, גם אם בפועל אינו מקבל קשר יציב.
יועצי זוגיות מסבירים שיש כמה סיבות עיקריות להתנהגות הזו. יש מי שמתקשה לשים סוף ברור לקשר מחשש לפגוע, ולכן מותיר את הצד השני "בהמתנה". אחרים רוצים לשמור פתח אפשרי לעתיד או נהנים מהתחושה שהם נחשקים בלי להתחייב. לעיתים מדובר בחוסר בשלות רגשית או בפחד אמיתי מקרבה וממחויבות. במקרים אחרים זו אף מניפולציה מודעת שמירה על יחסי כוחות כדי להרגיש שליטה.
מי שנמצא בצד שמקבל את "הפירורים" משלם מחיר רגשי כבד. מחקרים מצביעים על כך שחוסר עקביות באהבה ובקרבה עלול להוביל לחרדה, לפגיעה בביטחון העצמי ואף להטמעת דפוס לא בריא של זוגיות גם בעתיד. לא פעם, אנשים שמתרגלים למערכת יחסים של פירורים מתקשים אחר כך להאמין שמגיע להם קשר יציב ובריא.
"אחד הסימנים המרכזיים הוא קשר שמתחיל בהתלהבות גדולה ואז נחלש, אך ממשיך להתקיים בזכות מחוות נקודתיות" מסביר פרופ' רפי חרותי, רופא מומחה ברפואת שיקום, מטפל ומדריך מיני מוסמך, "הודעות שמגיעות אחת לכמה ימים, יחס חם שבמהרה מתחלף בקור, והטלת ספק מתמדת באופי או בכישורים של הצד השני. כאשר רגעי החסד הופכים לנדירים ומרגישים כמו פרס יקר, סביר שמדובר בפירורי לחם ולא בלחם של ממש".
לדברי הפרופ' חרותי, ההמלצות מתמקדות תחילה בהכרה בדפוס, או במילים אחרות לתת לו שם: "בשיחה ישירה ניתן להעלות בפני בן או בת הזוג את התחושות ולבחון אם יש נכונות לשנות" מסביר הפרופ' חרותי, "אם הצד השני מוכן להתחייב לעקביות, לבהירות ולתקשורת רציפה ייתכן שיש סיכוי לשיקום הקשר. אם לא, ההמלצה היא להציב גבולות ואף להתרחק, כדי להגן על הנפש.
האם יש לזה סיכוי? פרופ' חרותי: "במקרים נדירים, כאשר שני הצדדים מוכנים להכיר בבעיה ולעבוד עליה יחד, ניתן להפוך את "הפירורים" ללחם של ממש. אך רוב המחקרים מצביעים על כך שאם הדפוס נמשך לאורך זמן ללא שינוי ממשי, קשה מאוד להפוך אותו לזוגיות בריאה. זוגיות אמיתית מבוססת על רצף, הדדיות ואמון – לא על שאריות שמושלכות מדי פעם".
פרופ' חרותי מסכם: "במקרה של כהן ואיסקוב, חשוב לזכור שמדובר בתוכנית מציאות ערוכה לשידור. ועדיין, עבור הצופים בבית, הקשר ביניהם הפך לסמל מוחשי של התופעה. השאלה הגדולה נותרת פתוחה: האם נמשיך להיאחז בפירורים, או שנדרוש לחם אמיתי קשר יציב, מכבד ובריא. בטיפול עם אנשים שחווים "פירורי לחם", אחת המטרות המרכזיות היא להחזיר תחושת ערך עצמי ולבנות גבולות ברורים: להבין שמגיע לך יותר מ"שאריות". במקרים מסוימים יש מקום גם לחיזוק דפוסי התקשרות בטוחים יותר, כדי לא ליפול שוב למערכות יחסים לא יציבות".
ומה דעתכם - האם תרצה צריכה לשכוח מאיסקוב ולהתחיל דף חדש, או לנסות בכוח לכבוש את לבו?
