יוגב מלכה, אחד מהכוכבים הבולטים של "נינג’ה ישראל" ו-"רוקדים עם כוכבים", חושף לראשונה את הרגע הקשה שחווה על המסלול - התקף חרדה מפתיע שהוביל אותו עד לחדר המיון, רגע לפני שהתמודד מול יובל שמלא. בשיחה כנה הוא מספר איך התמודד עם הפחד, מה למד על עצמו מאז, וגם משתף בהתרגשות הגדולה מהחתונה הקרובה עם ג’וליה שחר.
במקביל, מלכה נבחר להוביל את הקמפיין החדש של מגה ספורט בשיתוף אדידס לנעל המדוברת - EVO SL, שמבטיחה קלילות, מהירות וביצועים מהשורה הראשונה - בדיוק כמו יוגב. הנעל שמתאימה לריצה, לכל סוגי הספורט וגם לכל רגע ביום, מלווה אותו בימים עמוסים של אימונים, צילומים והכנות לחתונה. ובעוד חודש, כשישבור שיא אישי נוסף ויעמוד מתחת לחופה עם ג’וליה - אולי זו גם הנעל שתשבור איתה את הכוס?
אהלן יוגב, מה העניינים, איפה אנחנו תופסים אותך היום?
"אנחנו ביום צילום פסטורלי ביותר למגה ספורט עם אדידס, לנעל המדהימה הזו שזו באמת כיפית כי היא מתאימה להכל. אני בן אדם עסוק נגיד לזה ככה - אני עושה אימון בבוקר, איגרוף, ואחרי זה אני הולך לעבודה ואז אני יכול לצאת והיא מתאימה להכל. זה מה שכיפית - היא עוברת גם לספורט, גם לג’ינס".
יוגב, אף פעם לא דיברת על זה בתקשורת, אבל עברת התקף חרדה לא פשוט בזמן התחרות מול יובל שמלא. אתה יכול לשתף מה בעצם קרה?
"כן, אז בעונה הרביעית של הפורמט, ממש שבוע לפני, היה לי כאב ראש מטורף שלא הבנתי מאיפה הוא הגיע. ממש הייתי בטוח שאני חולה או שיש לי משהו חמור. הלכתי לרופא, הלכתי למיון - כולם בעטו אותי משם כי לא ראו שום דבר בתוצאות עצמן. ככה שבוע שלם הסתובבתי עם כאבי ראש ותהיות, ולא הצלחתי להשתלט על הדבר הזה. אני זוכר שאפילו כמה ימים לפני אבא שלי אמר לי: תקשיב, אולי תוותר על היום הזה, בחיים לא ראיתי אותך במצב כזה שאתה לא מצליח לתפקד".
"לא ישנתי, לא אכלתי, הייתי ממש במצב קטטוני. אבל החלטתי שאני הולך למקצה, לא משנה מה יקרה. רבע שעה לפני המקצה החלטתי שאני לוקח את הטלפון, פותח את הפתקים וכותב את כל מה שיושב לי בראש באותו רגע. כתבתי שאני מת מפחד מיובל שמלא, שאני מת מפחד ליפול למים כמו שקרה לי בעונה הקודמת. אני זוכר שכתבתי את כל הדברים האלה בצורה הכי כנה שיש. עשר דקות לאחר מכן עבר לי כאב הראש לחלוטין, עליתי למקצה מול יובל שמלא וסיימתי במקום הראשון. זה היה אחד הרגעים הכי מטורפים בחיים שלי. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי מה זה בעצם חרדה, מה זה פחד כל כך עמוק שמשפיע פיזית על הגוף. זה היה מטורף".
איך ממשיכים אחרי חוויה כזאת מטלטלת באמצע המוקדמות?
"מפיקים את הלקחים, מסיקים מסקנות. הבנתי שהדחקה זה לא פתרון, כי כל הפחדים שלי - מיובל שמלא, מהמעמד - הדחקתי אותם. שכנעתי את עצמי שהכל בסדר. אבל רק ברגע שרשמתי את הפחדים שלי בצורה הכי אמיתית, פתאום הכל השתחרר. זה היה מטורף. הבטחתי לעצמי - אין יותר הדחקות, אין יותר הסתרות. אם אני מפחד, אם אני מרגיש משהו לא נעים - אני מדבר על זה ופותר את זה".
הבנתי שאפילו הגעת לחדר מיון. איך טיפלת בעצמך אחרי זה פיזית ונפשית?
"לא טיפלו בי, כי לא הבינו מה קורה לי. אני זוכר שהרופא אמר לי שם: תקשיב, נראה לי שיש לך חרדה. ואני אמרתי: מה פתאום חרדה, אני לא פחדן. אני בא למוקדמות ואני שובר את המסלול. ניסיתי לשכנע את עצמי שאין לי כלום. ורק כשהבנתי שזה באמת התקף חרדה, הצלחתי לטפל בזה ולהרגיע את עצמי".
איזה תובנות לקחת מהאירוע הזה הלאה - כספורטאי וכבן אדם?
"בעיקר כמו שאמרתי - לא להדחיק. לדבר בכנות, להיות מודע לעצמי ולהכיר את עצמי. ככה אני לא אתמודד עם דבר כזה שוב".
היית ממליץ לספורטאים אחרים לפנות לעזרה נפשית אם צריך? מדברים על זה מספיק בתחום שלכם?
"בתחום שלי אולי לא מספיק, כי זה ספורט יחסית צעיר וחדש. אבל העולם המנטלי בשנים האחרונות כן מדובר. חד משמעית - אני ממליץ לדבר. עם עצמך, עם חבר קרוב שאתה סומך עליו, עם אבא או פסיכולוגית - הכל בסדר".
נעבור לנושא אחר - אתה וג’וליה עומדים להתחתן ממש בקרוב. מה מדד ההתרגשות?
"בשמיים. מאז שהודחתי, כל הרגשות צפים. יש זמן להתעסק בחתונה ולהתרכז באירוע הכי חשוב בחיים שלנו. אנחנו מוצאים את עצמנו הולכים עם הכלב ופתאום בוכים, או צוחקים - כל הרגשות צפים יחד. מדהים".
ואיך נראית חלוקת הארגון - מי אחראי על מה?
"עד ההדחה של ג’וליה - 95% זה הייתי אני, 5% אולי היא. ועכשיו מאז שהודחתי - תודה לאל, העברתי אחריות. אמרתי די, עד כאן. אבל תכל’ס - 95% אלק, המפיק שלנו אופיר, הוא זה שסוגר את רוב הדברים. אם לא הוא - אין חתונה".
שמענו שיש לכם זמר מאוד מוכר. אפשר לגלות מי?
"לצערי לא, כי זה עוד לא סגור. אנחנו מתפללים שהכוכבים יסתדרו והדבר הזה יקרה".
שם ראשון לפחות?
"לא, אין סיכוי. אל תפילו אותי בפח. גם ככה אני לא יודע מאיפה שמעתם את זה".
את הכוס תשבור עם הנעל שעליך עכשיו?
"זה בנוי להכל. נעל קלה, ככה אני לא אפספס. חייב".
