הקליפ ששינה את פני המוסיקה: בשנת 1983 יצא לאוויר סרטון המוסיקה הארוך ביותר בתולדות הווידאו קליפים. "מותחן" של מייקל ג'קסון שינה את פני תעשיית המוסיקה, בהשקעה אדירה של מאות אלפי דולרים יצר ג'קסון סרטון שהוא מיני סרט אימה עם תסריט, אפקטים מיוחדים וכוריאוגרפיה עוצרת נשימה. הקליפ עורר הדים עצומים, פער פיות ברחבי העולם, הפך לאייקון תרבותי ונותר חקוק ואהוב עד היום.
הרעיון של "Thriller" נולד במסיבה של חברת התקליטים אפיק, שם פגש ג'קסון את הבמאי ג'ון לנדיס. ג'קסון, שהתפעל מהאפקטים של לנדיס בסרט "איש זאב אמריקאי בלונדון", ביקש ליצור סרט קצר שבו יוכל לגלם דמות אימה אמיתית. למרות התנגדות ראשונית של חברת התקליטים, הוא התעקשוהרעיון הפך לפרויקט של חצי מיליון דולר, סכום עתק לאותה תקופה.
הקליפ בן 14 הדקות נבנה כמעין סרט קצר, עם עלילה, דיאלוגים ופעלולים מיוחדים. ג'קסון גילם צעיר תמים ההופך לאיש זאב ולאחר מכן לזומבי, והצליח לשלב אימה, הומור וסאטירה עצמית. את הסצנה הפותחת צילמו ב־Palace Theatre בלוס אנג'לס, אולם קולנוע ישן שהעניק תחושה של קלאסיקת אימה הוליוודית. סצנת הריקוד המפורסמת צולמה בבניין נטוש בעיר, כשהתפאורה כללה הריסות, אבק ובגדים קרועים שגויסו מהצלב האדום.
צוות האיפור, בראשות ריק בייקר, זוכה אוסקר לאפקטים מיוחדים, הפך את ג'קסון ואנשי הצוות ליצורים מצמררים. כדי ליצור את מראה איש הזאב, נעשה שימוש בתבניות גבס, שכבות סיליקון, פרוטזות, שיער אמיתי ותוספות סינתטיות. תהליך האיפור ארך שעות רבות וכלל גם עדשות מיוחדות ושיניים תותבות. בייקר סיפר כי ג'קסון, על אף שהיה כוכב ענק, שיתף פעולה בסבלנות ובחיוך.
מייקל פיטרס הכוריאוגרף, עבד עם ג'קסון על יצירת ריקוד הזומבים, ששילב תנועות איטיות, חדות ומוגזמות המזכירות יצורי לילה עם צעדי דיסקו, פאנק והיפ־הופ. פיטרס עצמו הופיע בקליפ כרקדן זומבי. החזרות נמשכו ימים ארוכים, אך כאשר הקליפ יצא הריקוד הפך לשפה בינלאומית. בתי ספר, מופעי במה ואפילו משחקי מחשב חיקו את הצעדים האייקוניים.
המעיל האדום המפורסם של מייקל הפך לאחד מפריטי האופנה המזוהים ביותר עם שנות השמונים. המעצבת דבורה נדולמן, אשתו של לנדיס, בחרה צבע אדום בוהק כדי לוודא שהבגד יבלוט גם בחשיכה. המעיל נבנה בעיצוב ייחודי עם כתפיים מחודדות וקווים שחורים, שהעניקו לג'קסון מראה דרמטי. התלבושות של הרקדנים נבנו מבגדים משומשים שקרעו ולכלכו בכוונה, כדי להיראות כאילו יצאו הישר מהקבר.
הצלם רוברט לינדמן השתמש בשיטות תאורה חדשניות ליצירת אווירה אפלה ומסתורית. פנסי תאורה ממוקדים יצרו צללים דרמטיים, בעוד ערפל מלאכותי הוזרם לסט כדי לעבות את האווירה. בנוסף, נעשה שימוש בצילום איטי ובזוויות צילום חדות שהעצימו את תחושת האימה. האפקטים המיוחדים נעשו ברובם ידנית, מבלי להיעזר במחשבים מה שהפך את התוצאה לעוד יותר מרשימה.
אבל הרגע הדרמטי ביותר הוא הפיכתו של מייקל מצעיר לאיש זאב מבעית. בתקופה בה יצא הקליפ לא היה שימוש באנימציה ממוחשבת ואפקטים שנהוגים היום, והתהליך היה מורכב וכלל ימים שלמים של הפקה ועבודה. תהליך ההפיכה לאיש זאב נבנה כשכבות מצטברות של איפור ואפקטים מיוחדים, החל ביצירת הטבעת פנים מדויקת בעזרת חומרים דמויי אצה וגבס ששימשה בסיס לפיסול פרוטזות לטקס מוקצף וסיליקון לאף, ללחיים, לסת ולאוזניים, המשך ביציקה, צביעה וגימור של החלקים במעברי צבע המדמים שינוי עור וחידוד עצמות, ולאחר מכן בהדבקה מדורגת של הפרוטזות על פניו של ג׳קסון בדבק ייעודי והטמעת הקצוות באיפור כדי לטשטש תפרים.
במקביל הוכנו שיניים תותבות מחודדות שהותאמו ללסת שלו, והותקנו עדשות מגע מיוחדות בצבע צהוב ואישונים מורחבים שהעניקו לג'קסון מבט טורף. שכבות שיער אמיתי וסינתטי הושתלו בשיטת ניקוב שערה שערה והודבקו באזורים רחבים כדי ליצור מרקם פרוותי צפוף. לכפות הידיים נוספו כפפות פרוטטיות עם אצבעות מוארכות וציפורניים מעובות, ולעיתים שולבו מנגנונים פשוטים להארכה ולכיפוף מודגש. לבסוף נצבעו כל הרכיבים יחד, בתוספת צלליות, הדגשות והברקות, והטרנספורמציה הושלמה בצילומים רציפים שבהם הוחלפו שלבי האיפור בין טייקים ליצירת אשליית שינוי מתמשך על המסך.
עלות הקליפ הגיעה לכחצי מיליון דולר, פי עשרה מעלות ממוצעת של קליפ באותה תקופה. כדי לממן את ההפקה, יצאו לנדיס וג'קסון ביוזמה יצירתית - מכירת סרט תיעודי על מאחורי הקלעים של ההפקה לרשתות טלוויזיה. הסרט התיעודי "Making of Thriller" הפך להצלחה בפני עצמה, והעניק הצצה נדירה לאופן שבו נבנתה היצירה.
עם שידורו הראשון ב־MTV הקהל דרש לראות את הקליפ שוב ושוב. המבקרים היללו את השילוב בין מוזיקה לקולנוע, והקליפ נחשב לנקודת מפנה במעמדו של ג'קסון כמלך הפופ. ב־1984 נכנס "Thriller" לספר השיאים של גינס כקליפ הנצפה ביותר.
מעבר להשפעתו על עולם הקליפים "Thriller" היה אחד הגורמים שהכניסו את תרבות הזומבים לזרם המרכזי. הריקוד הקבוצתי הפך לחלק אינטגרלי מחגיגות ליל כל הקדושים בארצות הברית ובעולם, והקליפ ממשיך להיות מוקרָן באירועים מיוחדים. בשנת 2009 נערכה בפיליפינים הופעת פלאש־מוב של אלפי אנשים ששחזרו את ריקוד הזומבים, מקרה שהפך ויראלי ברחבי העולם.
למרות ההצלחה העצומה, הקליפ עורר גם סערות. ג'קסון, שהיה חבר בקהילה הדתית של עדי יהוה, נתקל בלחצים להסיר את הקליפ מחשש שהוא מקדם תכנים שטניים. בתגובה, הוסיף בתחילתו הודעה כתובה שבה הבהיר שאין בכוונתו לעודד אמונות על־טבעיות או כתות דתיות. צעד זה נועד להרגיע את המבקרים אך הפך בעצמו לאחת הסצנות הזכורות מהקליפ.
חברת התקליטים לא ששה להשקיע סכומים עצומים בפרויקט, אך בדיעבד הקליפ התגלה ככלי שיווקי אדיר. הצלחתו הובילה לעלייה מחודשת במכירות האלבום "Thriller", שגם שנה לאחר צאתו המשיך לכבוש את טבלאות המכירות. הסרט התיעודי ששודר ברשתות טלוויזיה הכניס כספים שאיזנו את ההוצאה, והפך את ההשקעה למשתלמת במיוחד.
עד היום, יותר מארבעה עשורים אחרי יציאתו "Thriller" ממשיך להוות מקור השראה. מדי שנה, בחגיגות ליל כל הקדושים, נערכים מופעי ריקוד המוניים בהשראתו. סדרות טלוויזיה כמו "Glee" ומשחקי מחשב שימרו את הריקוד, ותרבות הזומבים כולה קיבלה חותמת של פופ בזכותו.
"Thriller" לא היה רק קליפ, אלא יצירת אמנות חזותית. הוא הוכיח שקליפ יכול להיות סרט קצר, שהאיפור יכול להפוך כוכב לפנטזיה מפחידה, ושכוריאוגרפיה יכולה להפוך לנכסי צאן ברזל של התרבות הפופולרית. מאחורי הקלעים עבדו מאות אנשים, אך בסופו של דבר דמותו של ג'קסון במעיל האדום והריקוד של הזומבים נותרו חרוטים בזיכרון הקולקטיבי של העולם.
