הימים הנוכחיים של המלחמה לא קלים לאף אחד. אחרי כמעט שנתיים של לחימה, מעט מאוד תוצאות ומעט מאוד ״ניצחון מוחלט״, אנשים מתחילים להישבר. יש כאלה שמעודדים את המשך הלחימה בכל הכוח, אבל לרוב זה אנשים שלא תמיד נמצאים בשדה הקרב. בשבועות האחרונים מספר חיילי מילואים התאבדו ואלה שנמצאים עמוק בלחימה מדברים על התשה וחוסר יכולות. כשילדים בני 20 מאבדים את חייהם ומשפחות רבות מתפרקות - מי שעלה לכותרות לאחרונה היה אודי כגן.
כגן לאחרונה התחיל לחשוף את ההתמודדות שלו עם פוסט טראומה. אך הקטע האחרון שהעלה לרשתות החברתיות באורך 20 דקות, שמדבר באופן פתוח, הומוריסטי, מצחיק ועצוב על הפוסט טראומה שלו - היה שינוי בשיח הישראלי.
כולנו היינו בצבא, כולנו עברנו שרשרת חיול, החזקנו נשק והיינו חייבים להתמודד עם הפחדים הכי גדולים שלנו. חלקנו התמודדו בין החיים למוות, חלקם הגדול לקח את זה איתם הלאה. כגן מדבר בפה מלא, בהומור, בעצב ובדרך הייחודית שלו - על החוויה הקשה של פוסט טראומה ממלחמה.
הגיע הזמן שמדינת ישראל, אזרחי המדינה והממשלה תכיר בזה. אי אפשר לשלוח ילדים בני 18-20 לקרב ולצפות שהם יחזרו אותו דבר. אי אפשר לשלוח גם מילואימניקים בני 30 עם משפחות וילדים למלחמה ולצפות שהם יחזרו אותו דבר. החוויות שהם עוברים בשדה הקרב הן קשות. החברים שהם מאבדים יישארו אצלם בנפש לנצח. המעשים שהם עושים ילכו איתם.
אבל למה אנחנו כל כך מסרבים לדבר על המעשים שהם עושים? כלומר, נראה שיש חלחול של ההבנה של פוסט טראומה. שאי אפשר לעבור חוויות כל כך קשות בלי לקחת איתך איזשהו חלק טראומתי לנצח. אבל למה אנחנו עוד לא מוכנים לדבר על מה שבאמת קורה שם, על המעשים הקשים שעוברים ונאלצים לבצע במלחמה?
יש כאלה שיגידו - מלחמה זאת מלחמה, זה לא דבר יפה. והם צודקים. אז למה שנתיים אחר כך, בלי שום מטרות ממשיות בפועל ובלי שום ״ניצחון מוחלט״, אנחנו עדיין ממשיכים? כגן כמעט נוגע בנקודה הזאת. הוא מדבר על כך שאם הלום קרב ידבר יותר מידי הוא יאבד את חשבון הבנק שלו, והוא צודק. אם כגן היה מעלה מילה או משפט שמרמז על הפסקת המלחמה - אזרחי ישראל היו מחרימים אותו.
המדינה שלנו מכורה למאבקי הכוח הללו ולמלחמות הללו. כשאתה חי בסיטואציה ״זה אנחנו או הם״, קל מאוד להישאב לזה. הפתרון של המצב המסובך לא נראה קרוב, אבל לפחות את הלומי הקרב הבאים אפשר לחסוך. כגן מעלה מודעות לנושא כל כך חשוב, אבל עוד לא אומר את כל מה שהוא חושב. כי הוא לא יכול. כי אזרחי המדינה, על אף שכולם שירתו בצבא, רק עכשיו מתחילים להבין את המושג של פוסט טראומה והלום קרוב.
ואולי בקרוב, אחרי שהם יבינו את זה, הם יתחילו להבין גם מה קורה בצד השני שגורם לכך. אולי הם גם יבינו שאפשר למנוע מילדים רבים לאבד את הנפש שלהם.
