אתמול שודר אחד הפרקים המשעממים ביותר בתולדות "האח הגדול" לעונה המוצלחת הזו. הבית התמלא במופעים מוזרים, והופעות אומנים מתישות, שכללו מריחת זמן בלתי נגמרת של פרק שלם, ואני מודה, מצאתי את עצמי מריצה את רובו בפאסט פורוורד רק כדי להגיע להדחה הגדולה והמפתיעה של העונה: שני אדרי עוזבת את הבית.
הדחה מפתיעה במיוחד לאור העובדה שיוכי אפוליאון ושירז בן ארי, שתי הדיירות שנכנסו בכניסה השנייה הצליחו לגבור על הדיירת הכי בולטת של העונה, דיירת שכולנו היינו בטוחים שתשב על ספת הגמר הגדול ואולי גם תיקח.
ברגע זה, האסימון נפל לי. ברור שהסיבה להדחה אינה מקרית. בבית "האח הגדול", כמו בחיים, מי שנכנס למערכת יחסים, בולט. הבולטות הזו מעניקה כותרות, תשומת לב מהקהל ולעיתים גם יתרון במשחק. אבל ברגע שמערכת היחסים הזו מתפרקת, עוד בבית, הכל משתנה, הדייר שמפרק אותה הופך פתאום לפחות רלוונטי, ואילו מי שננטש זוכה לאמפתיה ולתמיכת הקהל.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
שני הייתה אחת הדיירות הבולטות ביותר בעונה הזו. היא חזקה, חכמה ומורכבת, אך מסתירה את הרגש שלה מאחורי מסכה של קשיחות, מסכה שנבנתה עוד בילדותה, במשפחה הדתית שניסתה לכבול אותה. בבית "האח הגדול", שני גרושה פלוס שניים, ניהלה מערכת יחסים עם יובל, רווק שצעיר ממנה, מערכת יחסים שהתמודדה עם קשיים לא פשוטים בין אם ההבדלים בגיל ובחוויות חיים ובין אם ההתערבות של משפחתו של יובל שהתנגדה לקשר בצורה ברורה והפגנתית. למרות כל הקשיים, הם הצליחו להישאר יחד זמן מה, ולזכות לבולטות ולכותרות.
אבל ברגע ששני החליטה לפרק את הקשר, היא איבדה את יתרון במשחק שלה. הקהל הפסיק לראות בה דיירת מעניינת, פתאום היא כבר לא הייתה “מיוחדית” או בולטת, אלא פשוט “עוד אחת” בבית. ההחלטה שלה הייתה אמיצה, אמנם, היא בחרה לעצמה ולחירותה, נמנעה מסיטואציה מורכבת עם משפחתו של יובל, ושמרה על רצונה האישי, אבל במשחק עצמו, היא שילמה מחיר כבד.
וזהו דפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב בבית "האח הגדול" בכל עונה ומדי עונה: גם הדייר חן קראוניק, בחר להיפרד משירז ותוך זמן קצר מצא את עצמו מחוץ לבית, בעוד שירז דווקא נשארה ואף התחזקה, למרות שנכנסה בכלל בכניסת הדיירים השנייה.
ואם נלך להיסטוריות של עונות קודמות: רוי רייניש ולין אלפי כשהוא נפרד ממנה, הוא הודח במהירות והיא נשארה בבית. פרידה עוזיאל ודי.ג’יי שארפ גם שם הוא זה שמצא את עצמו בחוץ, והיא המשיכה לשחק. אפילו זוגות פחות “חזקים” כמו בן אדם וקורלי לרוסה או יהב ארהבור והדר שירי הדגימו את אותו חוק: מי שאינו ממשיך את הקשר או יוזם את הסיום שלו, נחלש במשחק עד להדחה, ואילו הצד השני נשאר עם אהדת הקהל.
מדובר בכלל לא רשמי, אבל ברור לחלוטין, מי שמפרק מערכת יחסים בזמן שהמשחק עוד נמשך צפוי להיעלם מהבית, ומי שננטש או נפגע, זוכה לתמיכת הקהל ולעיתים אפילו ליתרון. כלל שכדאי שכל דייר יזכור אם ייכנס לבית בעונות הבאות.
האמת היא שהדברים האלה משקפים משהו עמוק יותר על "האח הגדול" ועל הצופים: אנחנו מחוברים לרגש ולסיפור האנושי. אנחנו אוהבים לראות נרטיבים, אתגרים, אהבה וכאב. כשמערכת יחסים נשברת בבית, זה כבר לא סיפור שממשיך לרגש אותנו. אנחנו מתחברים לצד הפגוע, לצד שמרגיש מנותק או ננטש. ושני, שבחרה לקחת את הצעד הנכון עבורה, אבל לא עבור המשחק, הפכה לקורבן של הדינמיקה הזו.
ההדחה של שני אדרי אינה רק פרק נוסף בתולדות העונה, היא המחשה חדה של כללים בלתי כתובים שמנהלים את הבית ואת הקהל. והיום אחרי כל כך הרבה עונות שאנחנו מלווים, אנחנו למדים שמערכת יחסים היא כוח, ושבירתה בזמן הלא נכון היא מתכון לסיום המשחק. בעוד שני מצאה את עצמה עולה במרדגות יובל נותר עם הסימפטיה של קהל הצופים, ושוב נוכחנו לראות שהבית הוא לא רק מי החזק או החכם, או הבולט אלא מי שזוכה לרגש את הצופים.
