מפגש מרגש נרשם בתכנית הרדיו של רבקה מיכאלי ב-103FM לרגל יום שפת הסימנים הבינלאומי. מיכאלי, מהכוכבות הגדולות של הבמה והמסך בישראל, ראיינה את השחקן החירש שובל בן זאב מתיאטרון נא לגעת - שלראשונה פגשה לפני 35 שנה, כשאירחה אותו ב"סיבה למסיבה". אז, בעידן מדורת השבט של ערוץ 1, בן זאב סחף את המדינה כמרואיין צעיר ומיוחד. כעת, שוב באולפן, מיכאלי ביקשה שישוחח בעצמו ולא רק דרך מתורגמנית, בדיוק כפי שעשה אז.
בן זאב סיפר על ההצגה החדשה "החולה המדומה" מאת מולייר, שמועלת בימים אלה בנמל יפו כחלק מאירועי יום שפת הסימנים. בתיאטרון נא לגעת, בו מועסקים יותר ממאה אנשים עם מוגבלות שמיעה וראייה, כל השחקנים החירשים משחקים בשפת הסימנים, ובצד הבמה ניצבים שלושה שחקני קול שמדבבים את הדמויות.
הבמאי יאיר שפירא הסביר: "מדובר בקומדיה קלאסית של מולייר מהמאה ה-17. חשבנו מה מתאים להציג עם שחקנים חירשים, וישר קפץ לנו מולייר, כי הוא נודע בקומדיה הפיזית. על הבמה יש לנו שחקנים חירשים שעושים את כל ההצגה בשפת הסימנים, וזה משחק לכל דבר פשוט עם שפה אחרת." לדבריו, המטרה אינה רק הנגשה אלא גם העלאת שאלות זהות: "אנחנו רוצים להציף את העובדה שאדם חירש כל הזמן מתווך לנו את עצמו".
בן זאב עצמו שיתף: "נולדתי חירש למשפחה שומעת. המשפחה שלי לא יודעת בכלל שפת סימנים, היא ניסתה ללמד אותי לדבר, ובזכות ההורים שלי אני מדבר". על הבמה, לדבריו, מה שמרגש אותו הוא החיבור עם כל סוגי הקהלים: "אני יכול לעלות מול קהל רגיל ולשחק כמו כולם. אני מאוד נהנה מזה". שפירא הוסיף בחיוך: "שובל הוא דיווה, אבל בקטע הטוב. הוא ססגוני ונולד לגלם את התפקיד הזה".
עוזרת הבמאי בתיה אזוגי סיפרה כי היא הגיעה לעולם הזה במקרה. "התנדבתי ב'נא לגעת', עשיתי שירות לאומי שנתיים, והתחלתי ללמוד את שפת הסימנים כמקצוע. זו שפה שונה לחלוטין ממדינה למדינה, כמו שסינית, יפנית ועברית הן לא אותה שפה".
