"לקראת החג הקלטתי לכם ראיון עם האחת והיחידה, הביונסה של ישראל – עדי כהן", מתאר דור סגל אלבוקרק, מגיש הפודקאסט "זה תרבות?!". "דיברנו על הדרך המוזיקלית שעשתה מאז ‘כוכב נולד’, על החוויות מהבמות הגדולות ועד הפסטיגל האייקוני. עדי שיתפה ברגעים מרגשים ומצחיקים, באתגרים שבדרך, וגם סיפרה על התלתלים המפורסמים שלה".
שלום לעדי כהן, אני לא אגזים אם אקרא לך 'הביונסה של ישראל'. בכל זאת, דיבבת את אותו התפקיד שדיבבה ביונסה ב”מלך האריות”
"קודם כל, איזו מחמאה! אני וביונסה אפילו ילדנו את הבנות שלנו בזמנים די מסונכרנים. התפקיד ב’מלך האריות’ היה חלום. זוכרת שהכנתי את האודישן והייתי בטוחה שהוא לא מספיק טוב, ביקשתי שלא ישלחו אותו לדיסני. אבל שלחו בכל זאת – והם בחרו בי. זה היה רגע עוצמתי. גם הבנות שלי התרגשו בטירוף. בכלל, דיבוב זה תחום שאני מאוד אוהבת – דיבבתי גם בסרט ‘מואנה’. וביונסה? היא השראה אמיתית".
את בתקופה של עשייה מטורפת, הוצאת שני סינגלים חדשים. איך התחושה?
"מראיין לא מזמן אמר לי שזו חזרה, ‘קאמבק’. אבל האמת שמעולם לא הפסקתי. פשוט חזרתי ליצור חומר מקורי. האלבום הקודם גרם לי לטראומה, היה המון בלגן. הפעם זה אחרת. הסינגל הראשון, ‘אלוהים שומר אליך’, נכתב על ידי אבי אוחיון ורותם כהן. הוא נולד מתוך סערה – אישית ולאומית. אני תמיד אומרת: אני שרה את הפצע, אבל מבקשת לרפא אותו".
"השני, ‘במקום שלי’, נולד משיתוף פעולה בין דני רובס למתי כספי. כספי הלחין סמוך לגילוי המחלה שלו, וזה העניק רובד אישי מאוד. בעיניי זה שיר על מציאת מרחב שקט פנימי, מקום מוגן לברוח אליו כשהעולם בחוץ רועש. אני מזדהה עם זה מאוד".
את גם חלק מהפקת הענק "פרסיליה מלכת המדבר” בהבימה. איך זה מרגיש?
עדי: "זו באמת תופעה. ההפקה מפוצצת, כרטיסים נמכרים חודשים קדימה. משה קפטן הוביל ביד אומן, ויש צוות מטורף – תלבושות, פאות, רקדנים, שחקנים מוכשרים. מעבר לחגיגה הוויזואלית – יש מסר חשוב: קבלת האחר, במיוחד של קהילת הלהט”ב. זה מה שהופך את ההצגה לכל כך רלוונטית".
אי אפשר שלא לחזור ל”כוכב נולד” עונה 2. איך את זוכרת את התקופה הזו?
"היינו החלוצים של הראליטי. לא היה עומס של תוכניות. הייתי בת 24 בלי לדעת כלום על העולם הזה – והבורות שמרה עליי. הגעתי למקום השלישי אחרי סקעת ומויאל. אחרי הגמר הרגשתי ריק גדול, אבל אני אדם בריא בנפשו, התמקדתי בעשייה. מאז הופעתי בפני ברק אובמה, עשיתי טקסים גדולים, אבל אף פעם לא ראיתי משהו כ’קטן עליי’. אני אישה של עבודה, לא של שופוני. תודה לאל – מאז לא הפסקתי לרגע".
חלק מהמיתוג שלך הוא התלתלים. איך זה להיות "מתולתלת גאה” בעולם שבו שנים ניסו להחליק נשים על המסך?
"אין דבר שאני שונאת יותר מאשר שמחליקים למתולתלות את השיער! שנים לימדו אותנו שתלתלים זה משהו שצריך ליישר, ‘לסדר’. אבל אני גאה בתלתלים שלי. גם שלוש הבנות שלי מתולתלות, וחינכתי אותן לאהוב את השיער שלהן. תלתלים הם אמירה: אני כאן, אני שונה, ואני לא מתכוונת להתנצל על זה. בשנים האחרונות זה משתנה – נשים יותר שלמות עם עצמן. זו לא רק בחירה אסתטית, זו אמירה חברתית של קבלה עצמית".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הקול שלך חד-פעמי. איך את שומרת עליו כל השנים?
"זה דורש עבודה תמידית. הרבה חושבים שקול זה מתנה שנשמרת לבד – אבל צריך לטפח אותו כמו כל שריר. הייתה הופעה בחו״ל, רגע לפני הבמה גיליתי שאין לי קול. התקשרתי לארמת ארנהיים, מורה לפיתוח קול שלא הכרתי אז. היא נתנה לי תרגילים בטלפון שהחזירו אותי לבמה. מאז אני מתרגלת באופן קבוע, לומדת לשיר נכון בלי לפגוע בעצמי. זו עבודה יומיומית".
אי אפשר לסיים בלי "שרה לעולם” מהפסטיגל. את עדיין מקבלת תגובות?
"המון! אנשים שולחים לי סרטונים, אפילו מלכות דראג שעושות ליפסינק לשיר. זו הייתה חוויה עם נבחרת חלומות – שירי מימון, רוני דואני, רותם אבוהב, רועי בר נתן. אולי השיר לא זכה, אבל הוא הפך לאייקון. הראיתי אותו לאחרונה לבנות שלי והן התלהבו בטירוף".
