כשמתן גל, בן 43 מפתח תקווה, נכנס לתוכנית "חתונה ממבט שני", הוא היה בטוח שהוא מוכן לפרק ב'. תשע שנים אחרי הגירושין, טיפול פסיכולוגי של עשור, והמון עבודה עצמית, הכול כדי להגיע למקום הנכון למצוא אהבה. אבל כשנפגש עם הילה עמיחי מתחת לחופה - משהו לא הסתדר. בראיון גלוי לב במיוחד בפודקאסט TMI של מיקי לוין, גל חושף את הרגעים שלא שודרו, את השיחות הקשות עד השעות הקטנות של הלילה, ואת השיעור הכי חשוב שלמד מהתוכנית - לפעמים צריך לדעת מתי לעזוב.
בוא נחזור לרגע של החופה, איך הייתה ההתרשמות הראשונית?
"ראיתי אותה. אמרתי, מעניין. אני איש של דיטיילס, אז שמתי לב לניואנסים קטנים. ראיתי אותה יחפה ואמרתי, הופה, מעניין. ראיתי שנתתי לה שרשרת כמתנה לפני שהכרתי אותה, וראיתי שהיא לא עם השרשרת על הצוואר אבל היא על הרגל. והרגשתי מאוד נעים ברגע הזה. עשינו את הטקס, אחר כך הלכנו לשוק אוכל. היא אכלה שרימפס פעם ראשונה בחיים, בשבילי, כי גרמתי לה לאכול את זה. הרגשנו טוב. צחקנו, הלכנו, אכלנו. נכנסנו לאוטו. הכל היה בווייב טוב".
אבל אז אמרת לה שהיא לא הטייפקאסט שלך?
"תוך כדי שיחה אמרתי, מעניין מה יגידו בבית ההורים. והיא שאלה מה יגידו. אמרתי, אני חושב שיגידו שאת לא הייתי הטייפקאסט שלי. ואז אמרתי לה שאני חושב שזה טוב בשבילי, זו הסיבה שבגללה באתי. שיעשו את הבחירה בשבילי, לא על בסיס ההנחות היסוד שלי. אלא שיביאו משהו חדש".
מתי היה הרגע שהבנת שההתאמה לא נכונה לך?
"כמה שהיה את הקסם בהתחלה, אחרי כך הלכו המצלמות. כבר בערב הראשון ישבנו ליד הבריכה לשיחה עמוקה לתוך הלילה. והילה סיפרה לי על עצמה ועל המורכבות שהיא מתמודדת איתה בבית. ואז נפרדנו, הלכנו לישון. נתתי לה את חדר המאסטר בווילה. אמרתי, אני הולך לחדר אחר. כשתרגישי בנוח ותרצי להזמין אותי, אני אתן לך את המקום שלך. ולא נרדמתי כל הלילה. כי לא הבנתי מה עשו לי, מה ראו בהתאמה ברמה שקמתי בשלוש בבוקר ועושה לעצמי דרינק, טיולים על החוף שעתיים כדי להבין מה קורה פה, זה לא החוג שנרשמתי אליו. אני גם מדבר על זה שבפרק ב', אתה רוצה לעוף על החיים אתה רוצה דיוק והתאמה שיהיה לך כיף. אבל זה לא בהכרח קורה בהתחלה".
כבר בבוקר הראשון הבנת שמשהו לא מסתדר?
"למחרת בבוקר ישבתי על הבריכה ואמרתי את זה למצלמה. וזה היה שם , שאני מבין מה מצאו, ואני מבין מה לא מהדהד. יש דברים שלא מודדים. בסוף את רואה את מה שאני ראיתי ומה שאני הרגשתי. ועכשיו כולם רואים. אז כשאני אמרתי שזה לא הספיק, ושיש עוד כמה דברים שצריך לעבוד עליהם זה מה שהתכוונתי אליו. המצב שהילה באה איתו עם ילד קטן ומערכת יחסים רעועה עם האבא של הילד, איך באים לבנות חלום חדש כשיש משבר כזה שמנהל את החיים, וגם בבוקר הראשון שלנו אמרתי את זה, אומנם לוקח לי זמן להוציא אבל אני לא יודע לשמור בפנים. שאני מבין שאני משנה דיסקט וזה כבר לא אירוע שאני בא לעוף על עצמי ועל החיים, אלא זה הופך לאירוע תמיכה. ואני מבין שזה לא האירוע שרציתי לבוא אליו. ויש עוד משהו שלא בדוקים , וזה האנרגיה והתדר והשפה הרגשית. פה לא הייתה התאמה, זה ניכר על המסך".
מה לדעתך הפסיכולוגים פיספסו בהתאמה?
"יש משהו שלא בודקים, וזה האנרגיה, וזה התדר, וזה השפה הרגשית. אנחנו לא באותו מקום, אנחנו לא מדברים אותה שפה. כמה מהממת שהיא תהיה רגש זה לא השפה שלה, וזו לא מה שהיא מחפשת. היא אומרת את זה בתעודת הזהות שלה, ובשידורים. פתאום אני רואה מה היא מדברת, דברים שלא ידעתי, כאילו זה לא הגיע אליי. שהיא מדברת על זה שהיא לא האדם לדבר רגשות, עוד לפני שהיא יוצאת לדרך. ואז מביאים אותי. כל מה שאני עושה זה להתמחות בלדבר רגשות, כי הייתי בעולם הזה. אני מנסה לרדת לעומק של היכרות. איך מכירים? בסוף, ככה אני מכיר , שיחה, התעניינות, היכרות, לחפור. מהמרכיבי אישיות, לילדות, תחביבים, חלומות, משברים, אתגרים בחיים. ואצל הילה, הילה קיבלה את הכינוי "הילה שורה תחתונה". כי היא לא באה בשביל שיחות עמוק, היא באה בשביל קצת לבלבל, קצת לקשקש, קצת להכיר".
הרגשת שאתה לא מקבל את מה שאתה צריך?
זו הנקודה, אני הייתי באירוע של דחייה. הרגשתי שהסטורי או שהעולם החיצוני מקבל הרבה יותר תשומת לב ממני. הרגשתי שאני שעובד בשבילה לעשות את כל זה. היא לא הביעה לא רגש לא מגע לא חום, לא מסוגלת להגיד לי אפילו תודה. אני אדם של חום, וזה לא היה בינינו. אבל עבדתי קשה כי אני השגי ורוצה לנצח, עדו קצת ועוד קצת ומה את עושה? דוחפת, דוחה, כועסת, מאוכזבת כל הזמן. והיה שיחה של שלוש שעות, על הרצפה, דרינקים, וזה נגמר מחובקים בשתיים בלילה על המדרכה. אז היא עשתה שינוי, אחרי השיחה שלנו, היא באה ועשתה שם עבודה, וגם הושיטה יד, וגם היא היתה קשובה, וגם אני יצאתי מאזור הנוחות שלי, ושמתי לה את הכל בפנים".
לא היה ביניכם שום פן רומנטי
"לא היה שם פן של מיניות על המסך בקושי נגיעות, ובפועל לא היה יבש כמו שזה נראה על המסך. הילה ואני מצאנו נקודות טובות וחיבור והיו לנו גם רגעים טובים ונעימים שלא צולמו ולא שודרו. המצלמה מצלמת חלק מהזמן ביום".
ישנתם יחד?
"האירוע שלנו היה במעגלים התחלנו בנפרד, וכשהתקרבנו ישנו יחד, אז התרחקנו והיו מספיק חדרים בוילה. המזוודה שלי זזה".
אז למה בכל זאת החלטתם לסיים?
"עשינו תהליך כל אחד עם עצמו, וגם דיברנו על הדברים ביחד. זה באמת מטורף לראות מה כל אחד אומר ואיך זה מתנהל כשאתה צופה על המסך בתוכנית. עזרנו אחד לשני לעשות צעדים קדימה, אבל הבחירה שלנו הייתה בסוף לא להמשיך ביחד".
אתה כועס על ההפקה על השידוך?
"אני ציפיתי למשהו אחד וקיבלתי משהו אחר, וזה לקח אותי למסע. אני מאוד מאוד מעריך את יעל הפסיכולוגית, וגם מאוד רציתי לשאול אותה מה את ראית שאני לא מבין. אבל אני חושב שההפקה מדהימה נשבתי בקסמם. ועד היום אני מעריך אותם ואני חושב שעשו עבודה מדהימה כי עברתי שיעור. ובמקום לכעוס ולהתאכזב, אני אומר, רגע, שים את זה בצד. מה קרה פה? מה אתה רואה פה? הייתה לי סקרנות. היה לי משהו מאוד נעים, הילה חכמה, היא חדה. ואני הרגשתי כל הזמן שאני אקלף ואני אצליח, אני הצלחתי להוציא את הרוח, אני הצלחתי להוציא את הקרבה, אני אמשיך עוד קצת, אקלף עוד שכבה, ואני אצליח לקרב אותה. וזה לא הגיע".
איך אתה מגיב לביקורת?
"עונה לכולם. אני מוצא את הזמן ואני עונה עם התייחסות אישית. כי אני חושב שיש פה ערך מאוד גדול וחשוב של התוכנית הזאת".
מה הלקח הכי חשוב שלקחת מהחוויה?
"למדתי שאני צריך להישען אחורה, אני חייב לתת לצד השני לבוא אליי. זה לא במקום השתדלות בזוגיות אבל כל אחד מאיתנו, גם גבר, רוצה להיות מחוזר. אני רוצה להיות מחוזר, אני רוצה שיראו אותי, שיקשיבו לי, שירגישו אותי. אחר כך אני אהיה אלפא, אני אוכל חצץ עם שיניים, אני אעשה רוורס עם עגלה טרקטור, אני אכבוש, אני אנצח, יש מספיק מלחמות בעולם לנצח בהן, אבל לא עם הבת זוג שלך. נכון. די, אנחנו סיימנו להוכיח. אפשר רגע שיהיה רך ונעים, ולעוף על לחיים ביחד".
