סופי צדקה חוגגת 50: "מאמינה שהנשמה היא נצחית"

איך הזמן עובר כשמככבים. סופי צדקה, השחקנית, הזמרת, הסופרת ומנחת הטלוויזיה הישראלית ממוצא שומרוני, שהתגיירה, תחגוג בקרוב יובל שנים. היא הופיעה לראשונה בטלוויזיה בשנת 2000, כשהנחתה לצד ארז טל את השעשועון “הכספת". בשנים 2001־2002 היא שיחקה בדרמה “לחיי האהבה" בכבלים וגם הנחתה בערוץ הילדים.

בשנת 2009 יצא סרט תיעודי בהשתתפות צדקה, “שומרוני בודד", בבימויו של ברק הימן. הסרט מגולל את סיפורו של אביה של סופי, ברוך צדקה ז"ל, ואת התנכרותה של העדה השומרונית אליו ואל משפחתו בעקבות יציאת בנותיו מן העדה. בשנת 2018 יצא בערוץ 10 סרט תיעודי נוסף, “בשם האב", המספר על המסע של צדקה בעקבות מות אביה. מ־2019 היא מככבת בשלל הצגות תיאטרון.

ב־1997 נישאה צדקה לרוני עזרן, ושנה לאחר מכן נולדה להם בת. הזוג התגרש ב־2002. כיום צדקה בזוגיות עם ניסו, גרוש ואב ל־2, וב־2011 נולד להם בן משותף. צדקה היא סבתא לנכדה.

שלום סופי, איך את מרגישה עם גיל 50? חגיגה? חשבון נפש?
“כולם אומרים לי וואו, גיל 50 זה חתיכת מסע, אבל האמת שאני לא ממש מרגישה את זה בפנים, רק בחוץ. אני באמת ובתמים מאמינה שהנשמה היא נצחית, ולא רק מהבחינה המיסטית. זו ממש תחושה פנימית עמוקה שיש לי. כאילו יש משהו בתוכי שלא נמדד באמת בזמן. לגבי חשבון הנפש, לפעמים אני מסתכלת לאחור על הדרך שהלכתי, רק כדי להזכיר לעצמי שקשה לראות את התמונה בזמן אמת. אני מבינה שהדרך, גם אם הייתה רצופת טעויות, היא המורה הכי טוב. בפרספקטיבה לאחור אפשר לראות את הקווים המחברים, לראות שהכל היה מדויק, שהחיים האלה לוקחים אותנו רחוק גם אם אנחנו לא באמת יודעים לאן אנחנו הולכים".

אם היית פוגשת את האישה שהיית בגיל 30, מה היית אומרת לה?
“תדעי לך שבכל גיל, בכל שלב בחיי, החלומות שלי סומכים עליי שאגשים אותם. יכול להיות שהייתי יכולה להציע לבת ה־30 שהייתי להיות יותר סבלנית, יותר ליהנות מהדרך. הייתי נהנית ככה יותר ללמוד, לא כדי להגיד שאני יודעת, כדי לגדול. הייתי נותנת לעצמי טיפ להיות תלמידה של החיים, להתמסר לסקרנות. כי הלמידה לא באמת נגמרת, היא רק משנה צורה".

יש משהו שהשלמת איתו רק עכשיו?
“האמת שיש משפט עוצמתי מהתורה שמלווה אותי עוד מהילדות. כשמשה פונה לה' בסנה הבוער ושואל אותו, אלך לעם ישראל ומה אגיד להם? מי אתה? וה' עונה לו ‘אהיה אשר אהיה'. ה' מעיד על עצמו שהוא לא נתקע בעבר ולא קופא בהווה אלא בתנועה מתמדת של התהוות וגילוי. ההבנה הזו של המשפט היא כל כך עמוקה עבורי, אני מבינה שלהיות נאמנה לעצמי זה להשתנות כל הזמן. אני לא משלימה עם זה, אני שלמה עם זה".

מה למדת על עצמך בשנים האחרונות?
“שלא משנה באיזו דרך אני אבחר, מה שנועד לי ימצא אותי. שנים רבות רדפתי אחרי משהו להגשים, זה דרש הרבה מאמץ, ריצה והוכחות. שפכתי הרבה אנרגיה רק כדי להבין שרדיפה אחרי הגשמה זו לא הדרך, זה מרחיק אותי מהלב שלי. הדרך היחידה זה להיות נוכחת, פשוט להיות, ולהרגיש בלי הרצון לשלוט, או לברוח או למהר לתקן".

את תמיד בתנועה, משחק, הנחיה, כתיבה. איפה את מרגישה הכי בבית?
“נכון, אני תמיד נעה בין משחק, לשירה לכתיבה והנחיה, אבל אני מרגישה הכי בבית כשאני מצליחה לרגש, שם הכל מתחבר. אם הצלחתי לגעת בלב של מישהו, להאיר בו מחשבה או לעזור לו להרגיש קצת אחרת, עשיתי את שלי. אני זוכרת שאחרי 7 באוקטובר כשחזרנו להצגות עם הקומדיה ‘אני פה בגלל אשתי', הקהל נהנה בטירוף וצחק. נסענו כל השחקנים בוואן ואמרנו איזה כיף שנתנו לעם שלנו כמה רגעים של נחת וצחוק בתוך כל הכאוס הנורא הזה שאנחנו נמצאים בו".

איך השתנה היחס של התעשייה כלפייך עם השנים?
“אין ספק שהתעשייה משנה יחס, אבל גם אני השתנתי, כי אני כבר לא משנה את עצמי בשביל היחס שלה".

את מדברת בפתיחות על הזהות שלך כיהודייה שומרונית. מה זה אומר עבורך היום?
“אני מדברת בפתיחות כי שתי הזהויות האלה מרכיבות אותי. יש בי את התרבות, את המורשת את הזיכרונות והאמונה שגדלתי בהן, ויש את החיים היום, כיהודייה, חלק מקהילה רוחנית עם שורשים חדשים שצומחים כל הזמן. אבל תמיד יש בי את החלק שמביט מהצד, שלא מרגיש שייך במאה אחוז, לא לכאן ולא לכאן. השייכות שלי היא עדיין כמיהה. לא משהו שאני יכולה להגיד שסימנתי עליו וי".

היית מהראשונות ששברו שתיקה וסיפרו על חוויית הזהות שלך. מה המחיר ומה הרווח?
“המחיר זה בעצם לעמוד בין שני עולמות. כל אחד רואה בי משהו, ואף אחד לא באמת יודע איך להכיל את המורכבות כולה. זה מקום חשוף, אולי לפעמים בודד, אבל הרווח הוא החופש לנוע בין העולמות בלי להכריע ביניהם".

איזה ערך חשוב לך להוריש לילדים שלך?
“שיהיו נאמנים לעצמם, גם אם זה לא נוח או לא פופולרי. ככה אני בטוחה שהם יפעלו ביושר, יהיו מסוגלים לאהוב את עצמם באמת ולא ייגררו אחרי הרוב אלא ייצרו לעצמם את הדרך שלהם".

איך את רואה היום את מושג הזוגיות?
“ממרומי גיל 50, אחרי שעברתי גם אכזבות ופרידות, אני מבינה שזוגיות זה לא שני חצאים שמתחברים להיות אחד, זו לגמרי טעות רומנטית לחשוב כך. אחרי כל מה שעברתי אני בוחרת באדם כדי ללכת לצידו ולפעמים במקביל אליו, וכל הזמן לומדת איך להיפגש מחדש. אולי משהו בי נשבר בדרך, אבל זה פתח מקום לדרך אחרת של אהבה, זה לא תמיד מושלם, אבל זה אמיתי".