שירה ניר, עורכת דין פלילית ואחייניתו של אהוד מנור מבנימינה, בלטה בפרק הפתיחה של העונה החדשה של בואו לאכול איתי בכאן 11, בין לשון מושחזת לנוכחות טלוויזיונית גבוהה. מאחורי הפרסונה הרועמת מסתתר סיפור רפואי אישי, פציאליס, שיתוק עצב הפנים שמקורו לרוב בזיהום נגיפי.
החשיפה שלה מחזירה לקדמת הבמה תופעה שכיחה יחסית, עם שאלות על גורמים, טיפול וסיכויי החלמה, ומזכירה שגם מיכל אנסקי וג'סטין ביבר התמודדו בעבר עם שיתוק דומה. כמה הוא מפחיד ברגע הראשון, ומה הסיכוי לצאת ממנו בשלום?
השיתוק על שם בל, או פציאליס, נובע מפגיעה בהולכה של עצב הפנים האחראי על הבעות, מצמוץ, סגירת עין, תנועת זוויות הפה וגם חלק מתחושת הטעם. העצב עובר בתוך תעלה צרה בעצם, וכשבשל דלקת הוא מתנפח, הוא נלחץ בתוך אותה תעלה. הלחץ פוגע באספקת הדם והעצב מאבד זמנית את יכולת ההולכה. התוצאה נראית לעין, צניחת זווית הפה בצד אחד, קושי לעצום עין, דמעת או יובש, קושי בהגייה ובחיוך, רגישות יתר לרעש באוזן הסמוכה, לעתים ירידה בתחושת הטעם.
הסיבוך מתרחש לרוב בעקבות זיהום נגיפי, לרוב מנגיפי הרפס סימפלקס או שלבת חוגרת העלולים לפגוע בענפים של עצב הפנים. יש דיווחים על הופעה סביב הריונות, בעיקר בשליש השלישי, ושכיחות גבוהה מעט יותר בסוכרת. סטרס, דלקות אוזניים, זיהומים בדרכי הנשימה וחשיפה לקור, כולם מוזכרים כטריגרים אפשריים. אצל חלק מהחולים מורגש כאב סביב האוזן או צוואר ימים אחדים לפני הופעת החולשה.
האבחון הראשוני הוא קליני: הרופא בוחן אם מדובר בחולשה היקפית של הפנים, שבה כל שרירי הצד מעורבים, לעומת חולשה מרכזית שמרמזת על אירוע מוחי ומצריכה בירור אחר. לעתים נעזר הרופא בבדיקות עזר לשלילת מצבים אחרים, אך ברוב המקרים התמונה ברורה כבר בחדר הבדיקה. חשוב להגיע מוקדם, זיהוי התסמינים בשעות הראשונות ועד 72 שעות מרגע ההופעה הוא חלון הזדמנויות טיפולי משמעותי.
הטיפול המקובל נשען על סטרואידים דרך הפה, שמפחיתים בצקת סביב העצב, מפחיתים לחץ ומקצרים את משך ההחלמה. יש רופאים שמוסיפים טיפול אנטי נגיפי, למשל בתרופה אציקלוביר, בעיקר כאשר יש חשד גבוה למעורבות של נגיף הרפס או סימנים סביב האוזן. הוויכוח סביב התרומה המדויקת של תרופות אנטי ויראליות נמשך, אך השילוב בטוח לרוב המטופלים ועשוי לסייע לחלקם. לצד התרופות נדרשים החולים להיעזר בטיפול מגן לעין אם העפעף אינו נסגר היטב, ושימוש בתחליפי דמעות במהלך היום, במשחה שומנית לפני השינה ובסגירה עדינה של העפעף בלילה כדי למנוע יובש וכיב בקרנית.
שיקום התנועה חשוב לא פחות. כבר בשלבים מוקדמים אפשר להתחיל בהנחיית פיזיותרפיסט בתרגילי שרירי הפנים, עידון תנועות, מניעת תנועות פיצוי ושיפור הסימטריה. בחודשים מתקדמים יותר, אם נותרת אסימטריה או סינקינזיות, כלומר תנועות לא רצוניות כמו מצמוץ בזמן חיוך, ניתן להיעזר בהזרקות בוטוקס במינונים מדויקים שמכוילים לשטחי השריר העודף. פתרונות אסתטיים משלימים, עיצוב גבה או ריסים מלאכותיים, יכולים לשפר את הנראות ואת הביטחון העצמי.
ברוב המקרים נרשמת הטבה ראשונה בתוך כשבועיים עד שלושה, והחלמה רחבה מתרחשת לאורך שלושה עד שישה חודשים. חלק קטן מהמטופלים ממשיך להשתקם גם עד שנה. ככל שהחולשה הראשונית קלה יותר, כך הסיכוי להחלמה מלאה גבוה יותר. הופעה חוזרת אפשרית אך אינה שכיחה. גורמים כמו סוכרת, לחץ דם גבוה או הריון יכולים להשפיע על הקצב, אך גם במצבים אלה תכנית טיפול מוקדמת ושיקומית משפרת משמעותית את התוצאות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ההשפעה הנפשית והשיקומית אינה פחותה מהפיזיולוגיה. הופעה פתאומית של אסימטריה בפנים משנה תקשורת לא מילולית, עבודה מול מצלמה, נאומים, הופעות בית משפט, כל אלו נעשים מאתגרים. כאן נכנסת החשיבות של תמיכה סביבתית, התאמות בעבודה, והרבה סבלנות. דמויות ציבוריות שבחרו לשתף, כמו מיכל אנסקי בעבר, סייעו לנרמל את השיח ולהוריד סטיגמות, והפער בין פרסונה בימתית לבין פגיעוּת אנושית נראה לעין. במקרה של ניר, ההחלטה לדבר על כך בגלוי מאפשרת לצופים לזהות את ההפרדה בין עריכה טלוויזיונית שדוחפת לקונפליקט, לבין המציאות היומיומית של מי שלומדת לאמן מחדש שרירי חיוך ועפעף.
שירה ניר, עורכת הדין הפלילית שנחשפה בעונה החדשה של "בואו לאכול איתי" הביאה למסך פה גדול חצוף ולא מתנצל, אך גם פתיחות. הבחירה לחשוף את הפציאליס הפכה את שיח הבריאות לחלק מהעלילה, והחזירה לקדמת הבמה את העובדה שאף שרוב הלוקים בשיתוק על שם בל מחלימים היטב, אלה שלא ונותרים עם ה"פציאליס", חוסר סימטריה ועקמומיות בחלק מהפנים, מתגברים בסופו של דבר על הקושי הרגשי ומגיעים להישגים והגשמת חלומות.
כיצד תדעו אם לקיתם בשיתוק על שם בל? אלה הסימנים: השיתוק מופיע בדרך כלל בפתאומיות, לעיתים עם תחושת נימול או כאב מאחורי האוזן. בתוך שעות ספורות עלולה מחצית אחת של הפנים לאבד את התנועה, כך שהעין בצד הפגוע אינה ניתנת לסגירה, זווית הפה נמשכת כלפי מטה והחיוך נעשה עקום. סימנים נוספים כוללים קושי בהרמת גבה, ירידה בתחושת הטעם, רוק רב או יובש בפה, ולעיתים גם רגישות לרעש באוזן באותו צד. ברוב המקרים מדובר בשיתוק זמני, אך חשוב לפנות לרופא מיד עם הופעת הסימנים כדי לשלול אירוע מוחי ולקבל טיפול מוקדם, המשפר את סיכויי ההחלמה.
