יש לי וידוי: אני צופה אדוק של "מאסטר שף". יכולות הבישול שלי מסתכמות בפסטה ואורז, קציצות במקרה הטוב. אבל אני פשוט מכור לתחרויות בישול. ואמש (שלישי), מבין כל הרגעים המעניינים ששודרו - והיו כאלה, תפס את תשומת הלב שלי סיפור אחד, של אייל שני, על ארוחה שהכין לראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין ז"ל.
במשימת ההדחה האחרונה התבקשו המתמודדים להכין מנות שמרכזן אינו חומר גלם, אלא אחד מיסודות הבריאה: תחילה "אוויר", אחר כך "מים", ולבסוף "אש". כמו בכל משימה, גם הפעם השופטים שיתפו מה הם עצמם היו מכינים - ואז הגיע הרגע שהיה שווה את הפרק כולו.
אחד השפים האהובים עליי בישראל, אייל שני, שיתף סיפור בלתי נשכח על מפגש קולינרי יוצא דופן עם רבין: "אני עשיתי ארוחה לרבין שחזר מהסכמי אוסלו, ואני אומר - 'מה אני אעשה לרבין?' יונה", שיחזר שני. "ורבין קיבל צלחת עם יונה יפהפייה עם רוטב מופלא, עטופה בענפים של אורן שנשרפים, ואז נשארת יונה מפוחמת".
לדבריו, הארוחה ההיא הסתיימה ברגע מפתיע במיוחד: "המארח שאירח את רבין והזמין אותי - לא דיבר איתי מאז מעולם. רבין חזה בעתיד, ואני לצערי הייתי השליח, והוא לא מדבר איתי עדיין". על כך הגיבה רותי ברודו: "הבנת ששלום לא יהיה... יונה מפוחמת".
רגעים מעניינים נוספים נרשמו בהמשך הפרק, בראשם הדחתה של רותי גור מהתוכנית. לדעתי - הגיע הזמן. שוב, אין לי יכולות בישול מטורפות, ואני מאוד אוהב את רותי - היא אישיות כובשת ולבבית (רותי ברודו תגיד שאפילו מדי לבבית). אבל אני אוהב אותה. העניין הוא שהתחרות הפכה צמודה מאוד, ורותי, במהלך כל המשימה, ברחה למקומות המובנים מאליהם ולא יצאה מהקופסה.
רגע נוסף שבלט הוא זה של דורין עבדן, שחשפה כבר באודישן הראשון שלה את אחד הסיפורים האישיים החזקים של העונה. עבדן סיפרה כי בגיל 18, כששקלה 150 ק"ג ורצתה להתגייס לצבא, עברה ניתוח לקיצור קיבה - אך הניתוח הסתבך בצורה קשה והשאיר אותה מאושפזת במשך חמש שנים בבית החולים הדסה עין כרם.
בפרק ששודר אמש, וברוח המשימה "אוויר", היא פתחה את ליבה: "פעם העדפתי להיות אוויר - שלא יתייחסו, שלא יראו. אני לא רוצה להיות במרכז העניינים בשום פנים ואופן. הייתי ילדה מאוד שמנה, 150 קילו. הייתי שקטה, הייתי מופנמת, לא היו שומעים, לא היו רואים".
