סערת השמועות סביב מיכל הקטנה: יולי ויצמן מדברת לראשונה - "זה היה מזעזע"

לקראת יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים (25.11), עיריית ירושלים משיקה קמפיין חדש שמכוון אל אחת הזירות הפגיעות ביותר של השנים האחרונות: הרשתות החברתיות. תחת המסר “גם באלימות מילולית יש סימנים כחולים”, מגויסות מיכל הקטנה ובתה יולי ויצמן, שמובילות סדרת סרטונים דיגיטליים שבהם הן חושפות רגעים אישיים של פגיעה מילולית ושיימינג - רגעים שנחרטו עמוק, גם אם אינם מותירים סימן פיזי.

הקמפיין מאיר את האלימות הרגשית והשקטה: הודעות פוגעניות, חרם, הדרה חברתית ובריונות רשת - תופעות שמלוות נערות ונשים צעירות ומשפיעות על תחושת הערך, הביטחון והזהות. מיכל ויולי, שחוו בעצמן מתקפות ברשת, משתפות כיצד מילים הפכו לצלקות, וכיצד גם שמועות על “זוגיות” שמיוחסת למיכל הצליחו לפגוע ביולי בימים האחרונים.

מיכל ויולי מה קורה? איפה אנחנו נמצאים?
יולי: "אנחנו נמצאים בבית שלנו, מצלמים קמפיין בעל יוזמה מאוד מבורכת של עיריית ירושלים לגבי אלימות מילולית, ברשתות בקבוצות וואטסאפ, לעצור את האלימות המילולית ובעצם להחדיר ולהבין שסימנים כחולים הם לא רק פיזית אלא גם נפשית ומצלקים אותך לכל החיים והם מההתחלה של דברים הרבה יותר חמורים".

מיכל את בפרופיל תקשורתי מאוד גבוה כבר המון המון המון שנים, יולי את נולדת לתוך זה. איך אתן מתמודדות בבית? 
יולי: "מרגיש לי שאני חייה את זה איתה ואנחנו חוות, ככל יום עובר אנחנו חוות דברים וכל אחת משתפת מהחוויה שלה כי זה נורא שונה. אנחנו גדלנו בדור שונה והיא ראתה את התעשייה הזאת בצורה שונה ואני גדלתי אליה בצורה מאוד שונה.  מרגיש לי שקפצתי למים העמוקים ישר וזה קצת מבהיל - אבל אני שמחה שיש לי מישהי לצידי שמבינה ויודעת ויכולה להכיל את מה שאני לא הבנתי בהתחלה".

קיבלת פעם הודעה שצילקה לך את הנפש ופגעה בך?
יולי: "הייתי בשוק. קמתי בהפסקה ואני פשוט הולכת לטלפון סתם כי אני אמורה לקבל איזה שיחה מאיזה חברה שאני יודעת שאני אמורה לקבל. אני פותחת טלפון ואני רואה שלוש הודעות מבן אדם - ואני אומרת 'מה כאילו איך דווקא בן אדם זה שלח לי אחרי שנים'".

אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

ומה הרגשת?
"הרגשתי יותר כאילו בלבול כאילו אלוהים מוריד לי סימן מלמעלה, מאיפה זה בא כאילו מה אתה רוצה להגיד עכשיו. הצלקת תמיד תישאר, זה לא משנה כמה פעמים הבן אדם יראה אותי או ידבר איתי, אבל חייבת להגיד שזה היה לי נורא מוזר, וחייבת לספר רגע עוד משהו, שאני חוויתי על בשרי לפני יומיים.

מיכל: "אין בעיה, תספרי, אבל אני רוצה להגיד משהו לגבי הצלקת הזאת, שהצלקת הזאת היא בעצם גם הפכה אותה למישהי היום - חזקה יותר".

יולי: "היא זאת שלמעשה בנתה אותי".

מיכל: "הצלקת העצימה אותה, היא מינפה את זה היא לא נחתה למטה לקרקע"..

יולי, איך את מרגישה כשאת רואה איזה תגובה בוואטסאפ מתגלגלת בכיתה?
יולי: "אני חייבת להגיד משהו שבדיוק דיברנו על זה שחוויתי לפני יום –יומיים, אני קיבלתי המון הודעות בוואטסאפ ובאינסטגרם של -פוסט ששלחו לי של איזה אתר שפרסם. מיכל הקטנה עם בן זוג או מישהו בדייט בבר ובתל אביב. באותו יום לפני שיצא מבית שאלתי אותה לאן את הולכת ואמרה לי שליום הולדת. אז מבחינתי כל מה שאני עניתי לאנשים היא ביום הולדת והופעה. אני אפילו לא בדקתי את זה כי. זה לא היה נראה לי רלוונטי הוא בין 20 (מיכל ....הוא בין 25) - וקיבלתי מלא תגובות מזעזעות!!! שנורא עליבו אותי, וכאילו גם הקטינו בן אדם שאני מאוד אוהבת ועשו לי נורא רע. אמרו לי: 'אמא שלך לא מצאה מספיק גבר בגיל שלה', התחילו ממש להוריד את אימא שלי וזה נורא נורא נורא פגע בי, ממש התחילו לרדת עליי, שלי זה לא היה נעים".

מיכל: "איזה תגובות?".

יולי: "שאת יוצאת עם קטינים ושאת ככה ושאת ככה ושאת ככה".

מיכל: "בואו נעשה סדר. אני 17 שנה מופיעה על במות".

יולי: "לא אני אותו באוטומט אמרתי 'מופיעים ביחד' ויום אחרי זה גם היה תקרית עם הוואן שהם ננעלו ביחד בוואן שזה עוד משהו".

מיכל מה אמרת ליולי?
מיכל : "לא אמרתי לכלום, זו פעם ראשונה אני שומעת את זה ממנה".

יולי: "כן. אמרתי שזה אפילו לא משהו שאני רוצה לפנות אליה איתו, כי זה באמת, באמת, נפגעתי מזה ומהתגובות וההודעות שרצו".

מיכל: "התקשרו אליי מהרדיו שיחה בהפתעה, ואז שאלו אותי, מה הסיפור? אז אמרתי שזה לא סיפור, שזה הצגה. אנחנו עושים יחד הצגה, וכשאתה נמצא באמת 24 שעות בתוך חדר חזרות בלי קליטה, ואתה עובדים 24 שעות, וזה עבודה מאוד סזיפית".

יולי: "אז אין בינכם כלום?".

מיכל: א' - "למדתי עם הניסיון שלי לא להצהיר הצהרות".

יולי: "אבל... אבל תצהירי פה את ההצהרה שאין זוגיות?".

מיכל: "אני לא מצהירה הצהרות ואני לא אסחף לכל מיני עניינים, אבל אנחנו עובדים ביחד ויהודה הוא מהמם. וזהו. אין בינינו שום דבר".

מיכל, נגיד והיית ליד יולי באותו הרגע שהיא נפגעה, מה היית מייעצת לה?
מיכל: "תמיד אנשים מנסים להקטין אותך לצורך הגודל שלהם".

יולי: "הרגשתי שהם מקטינים באמת אותי, וזה לא באמת היה כלפיי, זה היה להקטין את אמא שלי - הרגשתי שזה נורא נורא אישי והרגשתי שאם גם הייתי מפרסמת שאני בזוגיות - את זה פתאום היו באים אליי ואומרים לי גם דברים. אפילו מעירים על החבר שלי, ‫ואיך הוא נראה ואיך הוא נשאר".

מיכל: ‫"תראה, אם אני הייתי חיה מכל תגובה ‫כזו או אחרת שמעירים לי או אומרים לי, ‫או תמיד חשבו שיש לי פה איזה צי ‫של עובדים ומנקים, ‫ובסוף פתאום גילו שאני בעצמי ‫מקפלת שקיות זבל, ‫ואני גם מכבסת ומגהצת, ‫ואני גם מבשלת ואופה ומארכת, ‫אז פתאום אנשים קצת ירד סף. הביקורת והשיפוט, אבל אם אני הייתי באמת לוקחת כל מה שהיו אומרים לי, מחברת איזושהי נקודה, לא בטוח שהייתי נשארת במקצוע הזה".

מיכל, מה ההודעה שעברה בוואטסאפ שהכי פגעה בך?
מיכל: "סמכתי על מישהי, והרגשתי שדקרו לי את הלב. המציאה כותרות ושמועות מופרחות, ונעלמו עקבותיה - וזה רץ בוואטסאפ, התנפח לפרופורציות שלא היו. שוב, אני לוקחת את שלושת הדברים שמאזנים אותי, כל עוד לא גנבתי, לא בגדתי ולא שקרתי אז הכל בסדר".

פיתחתן עור של פיל אבל עדיין אני מניח מידע פוגעני ברשת חודר?
מיכל: "תמיד זה יחדור. עד שאתה לא חווה משהו, אז כמה שלא יספרו לך יותר מהצד, אתה לא באמת יכול להבין מה זה".

יולי: "האמת יש לי משהו שכאילו כן אני יודעת להגיד, שאנחנו לא מדברות על זה יותר מדי בבית, אבל נגיד אני מעלה סרטון ואז פה וכמה פעם בכמה סרטונים אני רואה תגובה מאמא שלי שכותבת לי איזה משפט או איזה כמה מילים או איזה מילה אפילו ולב - זה תמיד מרים לי כזה, מחזק כזה, ומזכיר לי ש'אני פה, אני דוחפת אותך', הכול טוב, תמשיכי ותתעלמי מכל שאר התגובות. זה נותן לי את הבוסט הזה ואני ממשיכה".

מיכל: "אז אני יכולה להגיד דווקא משהו מאוד מעניין, שפתאום יולי, שעל דעת עצמה התחילה באמת לפתוח מצלמה ולצלם את עצמה, ופתאום היא נהייתה 'יולי ויצמן'. אז אני פתאום מתחילה לקצור את הפירות 'ווואו, איזו ילדה מדהימה יש לך ווואו, וראיתי את ליאו איזה מהמממים'. פתאום אנשים מכירים את הילדים שלי - והם מבינים שזו בסוף זה החותמת שלי, הכוח שלי. פתאום אני רואה שאנשים מבינים שזה לא מה שהם ציירו או דמיינו".

איך אפשר להתמודד עם זה?
יולי ומיכל: "לא לתת יד לזה,  יש הרבה פעמים שמפיצים סרטונים, אינטימיים,  דברים מאוד לא נעימים".

יולי: "לחשוב שזה יכול להיות אתה. אבל זה גם מהשלכות מצד שני של להיות בן אדם ציבורי ולהבין שאתה פשוט צריך להיות חסין וללמוד - גם אם זה בלתי אפשרי, אבל לעבור את זה".

יולי, כנערה בתיכון יצא לך לראות בריונות ברשת על מישהו אחר? ואיך כבני נוער אפשר להתמודד עם זה?
יולי: "המון פעמים, קרה לי שהיה לנו איזו שיחה לא מזמן, על תמונות שמופצות אינטימיות, וישר כולנו הבנו, כאנשים בוגרים, בעיקר הבנות, שעם כמה שבא לנו להבין ולראות מה היה, אנחנו צריכים לקחת רגע נשימה ולדמיין אם זה היה נחמד".

מיכל: "זה משהו שקרה בבית ספר שלך?".

יולי: "זה משהו שקרה ושכל המדינה הייתה חלק ממנו.  ברגע שזה משהו מופץ, אין לך איך באמת לעשות עם זה - רק לקחת אחריות על עצמך ולהגיד 'אני לא לוקח יד ולא נותן יד בזה',  ברמה שלא לדבר אפילו על זה, כי גם זה אלימות. מילולית, גם אם אתה לא מדבר פיזית לבן אדם, אתה שותף לזה. לא להסתכל מהצד - פשוט לקחת מרחק".

אז לסיום מה נגיד למישהו שחווה אלימות מילולית, מישהו שמקבל הודעות בבית ספר, אפילו באוניברסיטה?
יולי: "לא לפחד, תמיד יש עם מי לדבר, לא לפחד, אם הוא מפחד - לספר למשפחה או לחברים.  להתקשר למשהו העיקר לשתף. יש את מוקד 106 עיריית ירושלים - ויש גם כפתור דיווח ברשתות. העיקר לא לשתוק, לשתף ולא להגיב באלימות, שזה ממש חשוב".

מיכל: "כמה שיותר לשתף זה בעצם, אני לא יכולה להגיד שזה יעצור את כל הטירוף הזה, כי אין לנו באמת שליטה זה, אבל זה באמת יכול למנוע את האירוע הבא".