בגיל 70, בשיא של עשייה ובשלב שבו רבות מחברותיה למקצוע כבר מאטות את הקצב, גילת אנקורי רק מגבירה מהירות. השחקנית הוותיקה, שחגגה לאחרונה יום הולדת עגול, מלהטטת במקביל בין שלוש הצגות תיאטרון לסדרות טלוויזיה חדשות - בהן "הורסת", שעלתה לאחרונה ב-HOT3, ובהמשך ב"סושרד הצעיר" ב"כאן חינוכית".
בסביבתה כבר התרגלו לשמוע ממנה משפטים כמו "הלוואי שאמשיך להתלונן על זה שאני עובדת יותר מדי" - והיא מתכוונת לזה. בריאיון מיוחד לדודי פיטמר, אנקורי חוזרת לרגעים הגדולים שעיצבו את הקריירה: מהלהקה הצבאית בשוך מלחמת יום כיפור, דרך "הלהקה" ו"דיזנגוף 99", ועד נקודת המפנה ב"רמת אביב גימל" – שם הפכה עידית לינוביץ' לדמות כל-ישראלית, אבל גם לכזו שכמעט סגרה בפניה דלתות.
רק לאחר שנים של סירובים היא הצליחה לשבור את הטייפקאסט, בין היתר בזכות תפקידים דרמטיים ב"החולה ההודי" ובהמשך בתפקיד הקומי־קודר שלה ב"הורסת".
במהלך הריאיון, אנקורי מספרת על היחס לשחקניות שהתשנה עם השנים בעקבות ה-Me Too. "אבא שלי לימד אותי תמיד לצעוק, אז ברגע שמישהו ניסה דבר כזה, הייתי צועקת בקול רם, והוא היה מתבייש ולא מעז לנסות", אמרה.
לצד הקריירה הענפה, אנקורי מספרת על המשמעות הגדולה של משפחתה -בעלה מייקל גרינספן, בנותיה ונכדיה - ועל הקושי שחוות בשנה האחרונה בעקבות האנטישמיות שפגעה בחתנה, פרופ' שי דוידאי, באוניברסיטת קולומביה. " "שי היה אמור לקבל קביעות בעבודה, אבל עם פרוץ המלחמה ועליית האנטישמיות באוניברסיטת קולומביה החיים שלהם התהפכו שם. כל הקולגות שעבדו איתו לא דיברו בעדו. זה מראה לאן הרוח נושבת. החברים של שי ושל ירדן נטשו אותם, וזה פשוט מטורף", אמרה בין היתר.
