רמי דוידיאן (60), שהציל אנשים מפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר ואחר כך גם עמד בעינה של סערה תקשורתית סביב הנושא, ממשיך בהרצאות שמתארות כיצד חילץ צעירות וצעירים מאזור הטבח בפסטיבל. ביום העצמאות ה-76 נבחר רמי להדליק משואה לציון גבורתו. בינתיים התפתח סכסוך משפחתי עם אחיינו, עוז דוידיאן, שגם הוא הציל אנשים באותו יום. קרובת משפחתם, רב"ט אופיר דוידיאן ז"ל, נרצחה באותו יום בקרב בבסיס אורים.
שלום רמי, אתה עדיין מרצה?
"אסור לנו לשכוח את היום הזה. ההרצאות נותנות לי כוח להמשיך, כי זה חלק גדול מהריפוי שלי. זו הסיבה שאני רץ יום־יום לכל קצוות הארץ. גם מי ששומע את ההרצאות שואב כוח".
אתה בקשר עם עוז, האחיין שלך?
"לצערי, אני לא בקשר איתו. אנחנו במקומות לא טובים. כנראה שלא הסתדר להם שרמי הדליק משואה ולאנשים זה הפריע. כל החיצים המורעלים הופנו: ‘רמי לא היה', ‘רמי לא עשה'. כל מיני דברים שבתוך תוכי קשה לי להתמודד איתם".
אתם גרים שניכם במושב פטיש, זה לא קשה?
"זה מאוד קשה, כי אנחנו משפחה. עוז הוא הבן של אברהם ז"ל, אחי הגדול שנפטר. כשאני מסתובב בכל קצוות הארץ, כתבים מראים לי מי ניסו להפיל אותי לבור, וכשאתה מבין מי אלה - אז זה יותר כואב".
דיברת בעבר על היחסים שלך עם עוז?
"לא דיברתי. אני תמיד אומר, גם בהרצאות שלי וגם באולפנים, שאני לא מזכיר שמות, אבל אני כן מזכיר את מי שעזר לי באותו יום. זה היה היום הכי מוצלח של תושבי פטיש - כולם כאחד. בלעדיהם רמי לא היה מצליח. הם יצאו בבוקר יחד איתי. הרי כשרמי יצא, כולם היו בבית הכנסת וכולם התפללו, וכולם היו בבתים. למעשה, יצאתי ברבע לשבע והייתי הסטרטר שהניע את היום הזה".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות<<
אבל מה הרעיון של עוז לטרפד לך כביכול, לטענתך?
"יכול להיות שהסיפור שלו לא קיבל מספיק אהדה ופרסום, אני לא יודע למה. אבל אני תמיד אומר: יש המון סיפורים, יש המון סיפורים ביום הזה. יש הרבה אנשים גיבורים".
למה לא ניסית לפשר, בתור המבוגר האחראי?
"ברגע שראיתי את גודל התהום שנפערה - קשה לאחד את זה. זה מאוד כואב. אני מעדיף לשמור על הכבוד והשקט. אני בטריטוריה שלי, ושהוא יהיה בטריטוריה שלו. זה בסדר. גם הם עשו דברים טובים, אני לא אומר שהם לא עשו, אבל מה לעשות שהסיפור של רמי הוא הסיפור? יחי המצלמה הקטנה של אדווה דדון. אני תמיד אומר: המצלמה עשתה את השינוי. הרבה אנשים עשו, אבל לא הרבה אנשים נכנסו רגלית, פנימה, להוציא את הילדים האלה".
אתה בקשר עם הילדים שהצלת?
"אני בקשר טוב עם המון ילדים. מטבע הדברים קשה להיות בקשר עם כולם. חלקם חזרו לשגרה, אבל אני פוגש אותם במסע שלי במדינה. פוגש המון משפחות ועושה המון חיבורים, משתדל לאחד כמה שיותר".
בוא נעשה סולחה בינך לבין עוז.
"זה לא עניין של סולחה. זה עניין מעבר לסולחה. קשה לעשות את זה בשלב הזה. אני מאמין שהיום הזה גם יגיע, צריך לתת זמן למשקעים לרדת".
וכשאתה רואה אותו במושב, אתם מתעלמים אחד מהשני?
"בינתיים, מאז אותו היום לא ראיתי אותו. אני גם אשמח אם הוא יזמין אותי להרצאה שלו, אוקיי? מה יותר טוב מזה? אני רוצה לשמוע את הסיפור של האחיין שלי. למה אני לא מוזמן? אני מזמין אותו עכשיו: הנה, מתי שהוא רוצה הוא מוזמן להרצאות שלי. אני שומע מאות סיפורים, של אנשים שפעלו ב־7 באוקטובר. אתה לומד, שואב ואז אתה עושה חיבורים. בשעה טובה, יצא לי הסרט הראשון בתלת־ממד. אחד הסרטים המרגשים שיש בארץ ובעולם אפילו, והתחלנו סוף־סוף לשבת על הספר של רמי בהוצאת ספרי קפה. חיכיתי שנתיים כי לא רציתי להיות פזיז. כשבן אדם נמצא במשבר ובטראומה, אז הדברים נשכחים. לאט־לאט אחרי שנתיים הרבה חומר נוצר. העדפתי לחכות שנתיים".
בעקבות מה שקרה עם עוז נוצר נתק במשפחה בכלל?
"בטח, כי האחים והאחיות שלי לא רואים את זה בעין יפה. אנחנו משפחה מאוד מכובדת ומאוחדת, אבל יש תמיד מתיחות, את יודעת מה זה משפחה".
את תגובתו של עוז דוידיאן לא ניתן היה להשיג למרות אין־ספור הבקשות שנשלחו אליו, שעליהן הוא בחר שלא להגיב.
