הידיעה על כך שעדי הימלבלוי ובן זיני חזרו להיות יחד לא באמת הפתיעה את מי שעקב אחריהם מקרוב. כבר מהרגע הראשון היה ברור שזה קשר עם עומק רגשי ומורכב כזה שלא נסגר בכותרת של פרידה. לעיתים פרידה היא לא סוף, אלא עצירה, בדיקה, ניסיון להבין אם אפשר אחרת. החזרה שלהם רק מדגישה עד כמה זוגיות, במיוחד כזו שמתנהלת מול העין הציבורית, היא תהליך ולא נקודה בזמן.
פער הגילים ביניהם ממשיך לעורר שיח, בציבור וגם בתוכם מן הסתם. החברה עדיין מתקשה לקבל בטבעיות זוגיות שבה האישה מבוגרת מהגבר, גם בעידן פתוח לכאורה. אבל בפועל, פער גילים הוא אתגר רק כאשר הפער הרגשי גדול מהפער הכרונולוגי. כאשר קיימת בשלות, יכולת הכלה ותקשורת פתוחה, הגיל מאבד מחשיבותו. השאלה האמיתית איננה מי מבוגר יותר, אלא מי יודע להיות בוגר בתוך הקשר.
קשה לנהל זוגיות כשאין פרטיות אמיתית
העובדה שהקשר ידע פרידה וחזרה לעיני כולם ממחישה עד כמה קשה לנהל זוגיות כשאין פרטיות אמיתית. כל קונפליקט הופך לכותרת, כל רגש מנותח, כל החלטה זוכה לפרשנויות. זוגות זקוקים למרחב כדי לעשות טעויות, להתגעגע, להתלבט ולבחור מחדש. כשכל זה קורה תחת זרקור, הבחירות נעשות קשות יותר, ולעיתים גם כואבות יותר.
לצד כל אלה, יש כאן גם מציאות משפחתית מורכבת. עדי היא אם לילדים, והמשמעות של חזרה לקשר אינה נוגעת רק לשני בני הזוג, אלא גם לעולמם הרגשי של הילדים. ילדים זקוקים ליציבות, לשקט פנימי, לידיעה שהמבוגרים סביבם פועלים מתוך אחריות ולא מתוך סערה. פרידות וחזרות משפיעות עליהם גם אם לא תמיד רואים זאת כלפי חוץ.
מפגש בין שני עולמות של ניסיון חיים
יש כאן גם מפגש בין שני עולמות של ניסיון חיים. היא מגיעה עם עבר זוגי, עם הורות, עם אחריות יומיומית כבדה. הוא מגיע מעמדה צעירה יותר, אולי עם פחות ניסיון משפחתי, אך עם הרבה רצון, התלהבות ואמונה בקשר. פער כזה יכול להיות מקור לחיבור מרגש, אך גם שדה שמצריך שיח פתוח, תיאום ציפיות וגבולות ברורים.
ובמבט רחב יותר, הסיפור הזה מזמין אותנו כחברה לעצור עם השיפוט. לא כל זוג חייב לעמוד בתבנית המוכרת לנו. לא כל פרידה היא כישלון, ולא כל חזרה היא חולשה. לעיתים זו דווקא עדות לאומץ להודות בגעגוע, ברצון, בצורך לבדוק מחדש.
בסופו של דבר, השאלה החשובה באמת איננה אם זה נראה נכון מהצד, אלא אם זה נכון להם מבפנים. אם יש שם בחירה יומיומית, כבוד הדדי, אחריות רגשית ויכולת להתמודד עם המורכבות. כי אהבה, גם כשהיא מתנהלת באור הזרקורים, נשארת קודם כל סיפור אישי, כזה שדורש בגרות, מודעות ובעיקר אמת פנימית.
הכותבת היא מזית רפמן נדב יועצת זוגית
