זה כ־33 שנה מאז שהחלטתי להפוך לרכילאית. יותר משלושה עשורים של מהפכות: הזירה הדיגיטלית והאינטרנט שמספקים נהרות של מידע בלתי פוסק, לצד היחלשות של הפרינט, כולל הורדת גרזן על המקומונים, אלה שבהם התחלתי את דרכי. גם ב־2025 , בואכה 2026 , מדורי הרכילות והחברה, אלה שכאילו אף אחד לא קורא (טענה שאני שומעת כבר יותר מ־ 30 שנה), איכשהו כולם מכירים בהם כל פסיק.
כדי להבין טוב יותר את המציאות העכשווית, פניתי אל הסופרת ד״ר דורית זילברמן, מחברת הספר “הבלדה על דורית ומנחם", שמביא את סיפור חייה המשותפים עם מנחם זילברמן ז"ל, שממנו התגרשה בשנת 1998 וגם את סיפור התרבות הישראלית כולה.
לפי ד"ר זילברמן, אילו הייתה מופקת כיום הסדרה המיתולוגית “חדווה ושלומיק", שבה כיכב מנחם זילברמן, כך היא הייתה נראית: “חדווה ושלומיק של 2025 הם לא עוזבי קיבוץ הבוגדים באידיאולוגיה של חברה שוויונית ומגיעים לעיר הגדולה לנסות את מזלם. הם עוזבים את הקיבוץ על רקע האפשרות והתקווה לעשות אקזיט במיליונים. עמוק בפנים הם עדיין שומעים את רחשי הביקורת של חדר האוכל, רק בגרסת וואטסאפ.
“שלומיק היה הופך בסופו של דבר למלחין ג'ינגלים לבנקים או פתיחים לפודקאסטים. גם הבוהמה שהצטרף אליה התעדכנה. היא כוללת פחות עשן סיגריות ויותר קוקטיילים באירועי השקה. בכלל, כבר לא קוראים לזה בוהמה. גם לא משתכשכים בביצה, אלא פליטי ריאליטי, משפיענים, אושיות רשת ומיני טייטלים.
“כששלומיק יבגוד, זה כבר לא עם המתמזגת אלא עם הזורמת. כשזה יקרה, חדווה תסיר עוקב וזה יהפוך לאייטם במדורי הרכילות. “חדווה ושלומיק עדיין היו גרים כזוג צעיר בדירה אצל ההורים שלה. זמנית כמובן. מצב הזוגות הצעירים בעיר לא השתנה מאז הסדרה. רק החריף. ההבדל הוא שכיום זו לא דירה אלא פיסת נדל״ן. גם אז הם היו זוג שחשב שהוא יוצא מהקיבוץ אל החופש, וגילה שהחופש יקר והאידיאולוגיה לא כוללת החזרי הוצאות".
זילברמן מספרת שבמשך שנים היא נשאלה אם הדמות של חדווה מבוססת עליה. “ממש לא", היא משיבה. “הייתי בת 14 כשהסדרה שודרה, ותמיד חשבתי לעצמי: ‘איכס, איזה בעל דוחה'. לא עברו שש שנים והתחתנו, מנחם ואני. במציאות".
זילברמן מסבירה שהבלדה על חדווה ושלומיק וגם הבלדה על ג'ון ויוקו הפכו לספר שהיא חתומה עליו: הבלדה על דורית ומנחם.
“את הספר הוצאתי בהוצאת ידיעות ספרים. מבקר כתב שזהו ספר שמערבב ז׳אנרים: ממואר ומחזה. ואני שואלת: איך זה שעדיין לא כתבו על פיו מחזה? הרי התיאטראות נוהרים היום אחרי נוסטלגיה ורבים הולכים על רטרו, כמו ‘גבעת חלפון אינה עונה', שגם שם היה למנחם תפקיד אייקוני.
“הקהל חש כיום שהוא צריך לברוח מהכאן והעכשיו. זה מתקשר בדרך כלל לאנשים תמימים יותר, לזמנים שבהם החברה הייתה עדיין איתנה, הערכים היו יציבים והיה הבדל ברור בין טוב לרע. גם בסדרה וגם בחיים. “הסדרה עסקה ב'תמונות מחיי נישואים', כשם הסרט שאינגמר ברגמן יצר בשנת 1973. 50 שנה אחר כך, בספרי, זה הפך ל־MRI של חיי הנישואים. המשבר לא השתנה, הבלדה עדיין עצובה ותהילת עולם אכן חולפת. אבל אם הסרת עוקב בין בני זוג הופכת לאייטם רכילותי - לאן הגענו?".
מאז השיחה עם זילברמן אני לא מפסיקה לחשוב על הדברים. כבר שנים שאני חשה סלידה מרכילות נמוכה. נכון, אני רכילאית לפרנסתי, וזה לא שחלילה הפכתי לאלוהי המוסר והצדקנות, אבל יש קווים אדומים שהצבתי לעצמי ושאותם אני מקפידה שלא לחצות. פעם, לא כל כך מזמן, מדורי הרכילות בישראל עוד ניסו לשכנע אותנו שיש בהם ערך מוסף. לא ערך עיתונאי עמוק, אבל לפחות סיפור. היום, לעיתים קרובות מדי, האייטמים והתגובות שהם גוררים אחריהם, הם מראה עגומה למצב שבו התוכן איבד בושה ופרופורציה.
נראה שעיתונאי הרכילות, שבעבר עטפו את הסקרנות שלהם בציניות, הומור או הקשר תרבותי, יורדים היום לרזולוציות שלא בטוח שבעבר היו עוברות לוח מודעות שכונתי: מי אמר מה, מי לא בירך, מה חושבת הדודה של הזמר והאם פער הגילים ישרוד או לא. לכל הסלט הזה מתווספת גם ארטילריה כבדה של טרנד מאזורי האינסטגרם והטיקטוק.
בעבר הלא מאוד רחוק מדורי הרכילות עסקו גם בדברים שאיכשהו השפיעו על החיים של כולנו, כמו מאבקי כוח בתעשיית הבידור, פרידות שהשפיעו על חברות ענק וקריירות, אומנים שיצאו נגד הממסד ושערוריות שהעלו שאלות של מוסר, כסף והשפעה. גם אז זו הייתה רכילות, אבל כזו שהביאה גם הקשר, נקודת מבט שונה ולפעמים אפילו ביקורת.
היום הכל התכווץ למיקרו־רכילות: מי עשה לייק, מי מחק סטורי, מי לא הגיע לאירוע ומי הסיר עוקב. הבעיה אינה במושאי הסיקור עצמם. הם חיים את חייהם. הבעיה היא בסטנדרטים שהולכים ויורדים ובכך שכל תזוזה שלהם הופכת ל"ידיעה דחופה". כבר לא ברור איפה עובר הקו, כל פליט ריאליטי סוג ג' הוא סלב־על, וכל סכסוך באינסטגרם הוא פוש שיוצא לעיתים גם אחרי “הותר לפרסום", במשמעות החדשה והכואבת שכולנו למדנו על בשרנו בשנתיים האחרונות.
החודשים האחרונים סימנו שינוי ברור. ההתמקדות היא פחות בסיפורים אישיים ומעניינים ויותר באירועים גדולים, מתוקשרים ומיוחצנים. מי שיש לו מספיק כסף וכוח יכול גם לשלוט בסיפור: בהודעות המנוסחות לגולשים ולתקשורת, בתדמית ובעיתוי. רכילות של כוח, מעמד, זוגיות שהופכת לקמפיין וחתונה שהופכת מסע יח"צ ראוותני. רכילות של שליטה מצד המסוקרים. אז אנחנו עסוקים בפליטי ריאליטי, שורדי שבי ואושיות רשת. מי פגש את מי ומי מחק סטורי ומי לא הגיע לאירוע.
