אופרה ווינפרי מדברת בכנות שלא שמענו ממנה בעבר על גופה, על השמנת היתר שליוותה אותה כל חייה ועל המקום של תרופות ההרזייה במסע הזה. אחרי עשורים תחת ביקורת ציבורית חסרת רחמים, תנודות חדות במשקל ותחושת אשמה שהכתיבה את סדר היום, ווינפרי מודה שהיא פירשה את הסיפור שלה לא נכון. "חשבתי שזה קשור למשמעת וכוח רצון. אבל הפסקתי להאשים את עצמי", אמרה בראיון ל-People.
נקודת המפנה הגיעה ביולי 2023, במהלך צילומי תוכנית על השמנת יתר, כשהיא הבינה לראשונה: "אכילת יתר לא גורמת להשמנת יתר -השמנת יתר גורמת לאכילת יתר". לדבריה, זו הייתה התובנה המשחררת והמטלטלת ביותר שחוותה כמבוגרת.
ווינפרי מספרת כי החלה להשתמש בתרופות הרזייה בשנת 2023, אך ניסתה להוכיח לעצמה שהיא לא "זקוקה" להן ולא תלויה בהן. ביום הולדתה ה-70 בינואר 2024, היא הפסיקה את התרופה בבת אחת, שמרה על תזונה מוקפדת וספורט - וניסתה לנצח את הגוף שלה בלי עזרה. "כולם אמרו לי שאם אפסיק, מיד אעלה במשקל", היא משחזרת. זה לא קרה מיד, אבל בתוך שנה חזרו כתשע קילו ממשקלה, וההבנה נפלה: "זה יהיה לכל החיים. כמו תרופות ללחץ דם - אם אפסיק, זה יחזור. הוכחתי לעצמי שאני צריכה את זה".
לצד החוויה האישית, הספר החדש שכתבה עם ד"ר מאוניברסיטת ייל מציג את המונח "נקודת מספיק" - המשקל שהגוף שואף אליו באופן טבעי, גם אם הוא לא תואם את המשקל שהיינו רוצים לראות על המשקל. אצלה, זו 95 קילו. "אבל לא הייתי בריאה ב-95", היא מחדדת. "הייתי בקדם-סוכרת, הכולסטרול שלי היה גבוה, ולא הייתי בריאה". מכאן, לדבריה, התחילה תנועה חדשה: פחות בושה, פחות האשמה עצמית, פחות משפטי "למה שלא תאכלי פחות ותתאמני יותר". "אם יש לכם גנטיקה של השמנה - זה לא אשמתכם", היא אומרת. "וצריך להפסיק להאשים אנשים".
היא מתייחסת גם לחייה האישיים ולזוגיות עם סטדמן גרהאם, שמלווה אותה יותר מארבעה עשורים. לדבריה, המשקל מעולם לא היה גורם ביחסים - גם לא כשישבה לצדו בקרב של מייק טייסון ב-1988 ושמעה את הכרוז מכריז על משקל המתאגרף 98 קילו, בזמן שהיא שקלה כמעט אותו דבר. "חשבתי לעצמי: הנה גבר כל כך יפה יושב עם מישהי ששוקלת כמו אלוף העולם במשקל כבד". גם באמי 1992, כשהייתה בשיאה והפוקוס הציבורי עליה, היא זוכרת את הזכייה נבלעת בתוך בושה: "לא רציתי שיהיו מבטים מאחוריי כשאני עולה לבמה".
היום, עם זריקת ההרזייה אחת לשבוע, היא מרגישה שינוי מהותי - לא רק בגוף אלא גם בנפש, בכוח, בנוכחות. "אני שבעה. אני לא מענישה את עצמי יותר. אני בקושי מזהה את האישה שהפכתי להיות - אבל היא אישה שמחה", היא אומרת. בעיניה, זו לא מהפכה של משקל - זו מהפכה של גישה.
