בסוף שנת 2025 התרחש בביצה המקומית שינוי שקט אבל דרמטי, כזה שמטלטל מוסכמות ישנות ומכריח את החברה הישראלית להביט במראה. הטרנד החדש של זוגות טריים עם פער גילים, לטובת האישה - הוא לא רכילות צהובה, אלא אחד הדברים הטובים והחשובים שקרו לנשים בשנים האחרונות.
זה התחיל כטפטוף והפך לזרם. מיכל הקטנה, שיוצאת עם יהודה בוחבוט שצעיר ממנה ב-19 שנה. אורטל עמר עם איתי אדלר, שצעיר ממנה בתשע שנים. בת חן סבג עם דודו פארוק, שצעיר ממנה ב-12 שנה. מאיה בוסקילה ובעלה שאולי שלוים, עם פער כמעט של שני עשורים. ולפני כולם - החלוצים האמיתיים, עתי שולברג ואיגי וקסמן, עם פער של 12 שנה, שהעזו כבר לפני שנים להרים את הדגל ולשלם את מחיר ההרמות גבה.
מיכל הקטנה עושה שירות אדיר לנשים
מבין כולן, מיכל הקטנה היא זו שסופגת את מירב הביקורות ועוררה הכי הרבה כותרות, כיאה למיכל הקטנה שיודעת את העבודה. הרשת גועשת, הטוקבקים חדים, והשיח לעיתים אכזרי. אבל דווקא כאן חייבים לעצור ולהביא זווית אחרת, עמוקה וחשובה הרבה יותר. מיכל הקטנה, אולי מבלי להתכוון, עשתה שירות אדיר לנשים.
שנים על גבי שנים התרגלנו לנורמה אחת, גבר מבוגר עם אישה צעירה ממנו זה "טבעי", "נורמלי", "ככה זה". אף אחד לא מרים גבה, אף אחד לא שואל שאלות קשות. אבל כשהיוצרות מתהפכות, וכשאישה בוחרת בן זוג צעיר ממנה, פער הגיל הופך מיד לסדין אדום. ביקורת, לעג, ספקולציות על אינטרסים - ועל "כמה זה יחזיק". כשבאופן אבסורד רוב הביקורות מגיעות מנשים - רק שהן לא מבינות שבזכות מיכל הקטנה והנשים שבחרו ללכת בעקבותיה, משהו נסדק לטובתנו. פתאום הגברים נאלצים לראות שגם לאישה מותר; שגם לנשים יש תשוקה, בחירה חופשית, וזכות לאהוב בלי להתנצל. פתאום מתברר שהדבר שנחשב לגיטימי אצל גברים, יכול וצריך להיות לגיטימי גם אצל נשים. זה נירמל אפשרות גם לגברים צעירים שחושקים בבשלות ובסקסיות של נשים מבוגרות יותר.
אני שומעת את זה עכשיו מכל עבר. נשים גרושות, רווקות, אימהות, נשים מצליחות וחזקות, שאומרות לי: "סוף-סוף אני יכולה לצאת עם מישהו צעיר בלי שירימו עליי גבה". זו לא אמירה שולית, זו מהפכה תודעתית. נרמול של מציאות שהייתה קיימת, אבל הוסתרה מחשש לביקורת.
פער גילים לטובת האישה היה טאבו
פער גילים לטובת האישה היה שנים טאבו, לא רק בישראל, אלא בעולם כולו. בזמן שנשים עדיין מרוויחות פחות, מקבלות פחות הזדמנויות לקידום ונדרשות להוכיח את עצמן שוב ושוב - גם בזירה הזוגית הן נשפטו בחומרה יתרה. השיח על שוויון היה קיים, אבל בפועל הוא נעצר בדיוק כאן. מיכל הקטנה עשתה צעד דרמטי, אמיץ, ומשנה תודעה. היא סללה דרך חדשה שמאפשרת לנשים לבחור בלי להתנצל, לאהוב בלי להסביר, ולחיות בלי לבקש אישור מהחברה.
אז כן, הביקורת עוד כאן. אבל כל נורמה חדשה מתחילה ברעש גדול. ובמקרה הזה, הרעש הזה מקרב אותנו צעד נוסף לשוויון אמיתי. תודה מיכל הקטנה. באמת תודה. בזכותך גם לנשים מותר.
