חודש אחרי שהרחיבה את התא המשפחתי והפכה לאמא לשתיים, לוסי איוב בוחרת שלא להציג רק את הצד הזוהר של האימהות - אלא גם את זה שפחות מצטלם טוב. איוב, שילדה בסוף החודש שעבר את בתה עלמה, אחות לנאיה בת השנתיים וחצי, העלתה אתמול (שני) סדרת סטוריז אישית וכנה, שבה שיתפה בעומס, בעייפות ובסערת הרגשות שמגיעה עם טיפול בתינוקת קטנה - במקביל להתאוששות מהלידה ולגידול פעוטה נוספת בבית.
על רקע תמונה של עלמה הקטנה, כתבה איוב על איבוד תחושת הזמן: "ימים שלא עוברים אבל גם טסים, לילות ארוכים וגוף מותש שלא תמיד מצליח להבין למה". איוב, תיארה מציאות יומיומית שבה התינוקת כמעט לא יורדת מהידיים, והזמן היחיד שמתפנה מנוצל להכנת ארוחת ערב - "כי יש גבול כמה וולט אפשר להזמין".
בהמשך, שיתפה ברגעים הקטנים שמפתיעים דווקא בתוך העומס: חיוך פתאומי בזמן החלפת חיתול, וההבנה המוחשית שיש בבית "עוד בן אדם. חדש". לדבריה, דווקא בפעם השנייה, העיכול של השינוי מורכב יותר. הזיכרונות מהלידה צפים מחדש, והיא מתארת כיצד עם הזמן, חוויית הלידה - קיצונית ככל שהייתה, מצטמצמת לכמה הגדרות כלליות, עד שנשאר סיפור קצר שאפשר לספר בדיעבד, גם אם ברגע האמת הוא כלל כאב עז, צעקות והקאות בדרך לחדר הלידה.
"יש לך פלאשבקים מהלידה שהיא ללא ספק אירוע קיצון בחייך - וככל שהוא מתרחק, הוא מתוייק בזיכרון בקטגוריות לקוניות של קצר, ארוך, קשה או קל. עם הזמן כששואלים (אם בכלל) 'איך הייתה הלידה', את מוצאת את עצמך עונה בקצרה 'כמעט ילדתי אותה בדרך לחדר לידה' - בזמן שסיור של הכנה ללידה נכנס למחלקה כשברקע אני צורחת ומקיאה מהכאבים, כמו בסצנה ממגרש שדים".
איוב לא פסחה גם על ההיבט ההורמונלי: הבכי שמגיע בלי אזהרה, הרגישות המוגברת, התחושה שכל הרגשות פועלים בווליום גבוה מדי. היא תיארה כיצד הגוף "יודע" שנייה לפני שהתינוקת מתעוררת - ואיך דווקא אחרי מאמץ גדול להרדים ולהעביר למיטה, הכל מתחיל מחדש כעבור דקות ספורות.
גם חוסר הביטחון האימהי מקבל מקום. למרות שעלמה עלתה מידות בחיתולים בתוך שלושה שבועות, כל אי-שקט ממושך גורר מחשבות על חוסר בחלב, ועל הנטייה המוכרת להאשים את עצמה. ובתוך הלופ הזה, היא כבר יודעת שיגיע הרגע שבו תחזור לעבודה - ותתגעגע דווקא לתקופה הנוכחית, מה שמוביל ל"נוסטלגיה להווה" ולעוד דמעות. "כל פעם שהיא באי-שקט לכמה שעות - את חושדת שאין לך מספיק חלב בגלל הנטייה הנשית והאימהית שלך להאשים את עצמך בהכל".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לסיום, נגעה איוב גם בנקודה רגישה במיוחד: רגשות האשם כלפי הבת הבכורה. על רקע תמונה של נאיה, היא כתבה על הכאב שבידיעה שהיא מבלה איתה פחות, ועל הרגע שבו הילדה מתעוררת מחלום רע בלילה - ולא קוראת לה יותר. "ומה עם רגשות האשם על זה שאת מבלה הרבה פחות עם הגדולה? כשהיא מתעוררת בלילה מחלום רע, היא כבר לא קוראת לך. כמה זמן חכית שהיא תקרא לאבא ותיתן לך לישון - אבל פתאום כשזה קורה, זה צובט לך בלב".
