בר זומר הפכה בנובמבר האחרון לאמא לשתיים, עם לידתה של בתה רני - רגע שאמור היה להיות עטוף באושר ושגרה חדשה. אלא שמאחורי התמונות היפות הסתתרה מציאות מורכבת בהרבה: ימים ספורים לאחר הלידה אושפזה זומר בבית החולים, ובהמשך הגיעה גם אבחנה רפואית שטלטלה את הבית - רני אובחנה כאלרגית לחלבון חלב פרה.
בפוסט חשוף וכואב ששיתפה אמש (ראשון), סיפרה זומר על החודשים הראשונים שהפכו למאבק יומיומי. לדבריה, כבר מהשבועות הראשונים הרגישה שמשהו אינו כשורה, כשהפעוטה סבלה מכאבים עזים וצרחות בלתי פוסקות. לאחר ניסיונות שונים והתייעצויות רפואיות, התקבלה האבחנה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"לא חשבתי שככה זה יהיה, לא דמיינתי את זה ככה. חודשיים שאני אומרת שאני לא יכולה אבל אני אמא ואמא יכולה הכל, אין משהו שאמא לא יכולה", כתבה זומר לצד תמונה שלה דומעת ואוחזת בידיה את התינוקת, "מהרגע שהשתחררתי מהאשפוז ידעתי שמשהו לא תקין ידעתי שאלו לא גזים רגילים למרות כל רעשי הרקע. ידעתי שזה לא בגלל שאת רעבה הרי נלחמתי גם כשזה היה כמעט בלתי אפשרי לשמור על החלב שלי כדי שאוכל להניק אותך. ראיתי עלייך שאת סובלת עד כאב, שמעתי שצרחת את נשמתך, עד שלפעמים חשבתי שלא ישאר לך קול. הלכנו לרופא כשהיית רק בת שלושה שבועות והוא אבחן - את רגישה לחלבון חלב פרה".
מאותו רגע, כך תיארה, הבית נכנס למעגל מתיש של ניסיונות: החלפת פורמולות, כאבים שלא נעלמים והחלטה לעבור להנקה מלאה תוך הימנעות מוחלטת מחלב וסויה. "עברנו מפורמולה אחת לאחרת כשבכל ניסוי כזה את סובלת וכל הבית סובל. היה לי ברור שאעשה הכל בשביל להקל עלייך - אז החלטתי לעבור להנקה מלאה בלי לצרוך מוצרי חלב ובלי סויה, חשבתי שעליתי על הגל, אבל לא. ביום טוב שלך את צורחת 10 פעמים - וביום רע את לא נרגעת לרגע ואז אני תוהה מה אכלתי? אולי שמו לי אתמול בקפה חלב רגיל? אולי סויה? או שבעצם בעוגייה שזללתי היה חלב ולא שמתי לב?".
זומר לא הסתירה את המחיר הנפשי: העייפות, התסכול, תחושת האשמה והכעס שמתערבבים יחד. "אני מרגישה אמא נוראית כי אני לא מצליחה להקל עלייך ואני גם לפעמים כועסת כי אני מאבדת את זה. אני לא ישנה, אני לא מבלה, אני בקושי מוצאת את הזמן ששתי הידיים שלי פנויות ומילה? שרק צריכה את אמא אבל היא מקבלת תמיד את אמא איתך כי אי אפשר אחרת", היא סיפרה, "אני משתפת את זה כשאני עוד בשיא של הקושי, קושי שקשה לי לתאר אותו במילים גם כשאני מנסה לשפוך אותו כאן בטקסט. אני משתפת כדי שכל הורה שנתקל בפוסט הזה וחווה את זה או מכיר מישהו שחווה את זה, תדעו שאתם לא לבד, גם אם מרגיש לכם שאתם שכן - אני רוצה לקרוא את הפוסט הזה בעוד שבוע או שבועיים ולקוות שזה מאחוריי, מאחורינו. אמא גיבורה".
