אחרי 477 ימים בשבי חמאס ושנה מאז חזרתה הביתה בינואר האחרון, שורדת השבי דניאלה גלבוע פותחת היום (ראשון) פרק חדש ומרגש בחייה - ומשיקה לראשונה סינגל בכורה בשם "איפה שהכל נגמר".
השיר, שנכתב והולחן על ידי גלבוע יחד עם גיל ויין ואורי שכיב, הוא יצירה אישית, חשופה ונוגעת ללב, המתארת את המסע שעברה מהמקום החשוך ביותר ועד לרגעי האור, התקווה והחזרה הביתה. דרך המילים והלחן, היא משתפת בתחושות, במחשבות ובשאלות שליוו אותה בתקופת השבי - ועד לרגעי השיבה והמפגש המחודש עם הבית.
המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייה של גלבוע מאז ילדותה. היא מנגנת על פסנתר וכותבת שירים מגיל צעיר, והחלום לעסוק במוזיקה ליווה אותה שנים ארוכות - עוד הרבה לפני 7 באוקטובר, ששינו את חייה מן הקצה אל הקצה. בשנה האחרונה התמקדה בתהליך החלמה אישי ובעיבוד האובדן שחוותה, והיצירה הפכה עבורה לכלי מרכזי בדרך הריפוי.
כעת, כשהיא מרגישה שלמה ומוכנה, גלבוע יוצאת לדרך מוזיקלית חדשה. הסינגל הוא הראשון מתוך סדרת שירים נוספים שכבר נכתבו וצפויים לצאת במהלך השנה הקרובה. "מאז שאני ילדה קטנה מוזיקה הייתה האוויר שלי לנשימה, התרופה שלי לשמחה ולעצב, המקום הבטוח שלי. החלום הכי גדול שלי עוד הרבה לפני ה-7 באוקטובר היה להוציא שירים משלי ולעסוק במוזיקה ביום יום. ואז הגיע האירוע שטלטל את חיי", מסרה גלבוע.
"מעבר לעומק שהוא הוסיף לכתיבה שלי ולמשמעות החדשה שקיבלו המילים, הוא גם גרם לי להבין שאני חיה רק פעם אחת", המשיכה, "המטרה שלי היום היא לקום כל בוקר עם חיוך ולדעת שאני עושה את מה שאני אוהבת באמת. עברה שנה מאז שחזרתי הביתה, ובמהלך הזמן הזה עבדתי הרבה על עצמי. להבין מי אני, מה עברתי, לעכל את האובדן שחוויתי ואת מה שנשאר איתי. הטיפול והעבודה הפנימית לא נגמרים, ואולי גם לא ייגמרו אף פעם, אבל היום אני מרגישה מוכנה לחשוף בפניכם בפעם הראשונה את המילים והמחשבות והתחושות הכי אישיות שלי, ובדרך הריפוי שלי. חשוב לי שתדעו שאני כאן כדי להישאר. אני עובדת, ממשיכה ליצור, ויש לי עוד הרבה שירים שכתבתי לאורך השנים - חלקם אפילו לא חשבתי שאעז להוציא - והם יראו אור בקרוב בעזרת השם".
לסיום סיכמה: "השיר הראשון שהחלטתי להוציא הוא ‘איפה שהכל נגמר’, שנוצר ביחד עם גיל וויין. היה לי כל כך חשוב שהמילים בשיר שחושף בפניכם מי אני, כבן אדם וזמרת, יספרו על התקופה המטלטלת הזו שעברתי מנקודת המבט שלי – מהמקום שבו הייתי, מהמחשבות על המציאות שבחוץ, מהשאלה שחזרה שוב ושוב: מה אני עושה פה. וגם מהרגע של החזרה הביתה, מהתחושה של להיות שוב בבית, כשהשמש מעליי. אני מחכה ומתרגשת ברמות לדרך שהולכת להיות לנו ביחד".
