הסיפור של אברי גלעד וגרושתו נעמה שוחט מעניין לא רק כי הוא מוכר, ולא רק כי קל יותר לציבור להביט על פירוק זוגיות של אדם מפורסם כאילו מדובר בעוד כותרת. הוא מעניין כי הוא נוגע בעצב חשוף הרבה יותר: החברה שלנו עדיין לא באמת יודעת להכיל גירושין בלי לחפש אשמים, מחנות, דרמה והכרעה. כאילו אם שני אנשים נפרדים בכבוד, בלי להשחיר, בלי לשרוף, בלי להפוך את הילדים, הרכוש והכאב לזירת קרב, אז משהו שם לא מספיק "אמיתי".
אבל ההפך הוא הנכון - דווקא להיפרד בכבוד דורש הרבה יותר כוח מלהתפרק לרסיסים. דווקא לא להגיב מהבטן, לא לנקום, לא לנהל את הכאב דרך עורכי דין, מסרונים ופגיעות הדדיות, זו משמעת רגשית, זו בגרות - זו אחריות. אני אומרת את זה לא רק כאשת מקצוע, אלא כמי שפוגשת משברים משפחתיים מבפנים. פעם אחר פעם אני רואה איך אנשים טובים, חכמים, נורמטיביים, נכנסים להליך גירושין והופכים לגרסה שהם עצמם לא מזהים.
כשאנשים פועלים מתוך תגובתיות - הם מפסיקים לשאול מה נכון
לא כי הם אנשים רעים, לא כי האהבה כולה הייתה שקר. אלא כי משבר לא מנוהל מייצר הצפה - והצפה מייצרת תגובתיות. כשאנשים פועלים מתוך תגובתיות, הם מפסיקים לשאול מה נכון, ומתחילים לשאול איך לפגוע פחות מאשר נפגעו. וכאן בדיוק מתחיל ההבדל בין ניהול תיק גירושין לבין ניהול משבר משפחתי - תיק גירושין שואל מי יקבל מה, ניהול משבר משפחתי שואל מה יישאר אחרי.
איזה הורים תהיו ביום שאחרי, איזה מחיר נפשי הילדים ישלמו, איזה נזק מיותר אפשר עדיין למנוע - והאם אפשר לסיים קשר בלי לקבור יחד איתו גם את הכבוד, השפיות והעתיד. זאת לא עמדה נאיבית, להפך, זו עמדה מפוכחת מאוד. כי מי שחושב שגירושין מכובדים הם תוצאה של מזל, טועה. גירושין מכובדים הם תוצאה של החלטות קשות. של בלמים, של גבולות, של היכולת לשאת כאב בלי להפוך אותו לנשק.
לא כל גירושין חייבים להפוך למופע של הרס
זה לא אומר שאין כעס, זה לא אומר שאין פגיעות, זה לא אומר שאין צד שנפגע יותר - זה רק אומר שלא כל כאב חייב להפוך לאסטרטגיה. ובמובן הזה, אולי מה שמעניין בסיפור של אברי גלעד הוא לא רק עצם הפרידה, אלא האפשרות שהוא מזכיר לנו שיש עוד דרך. לא כל גירושין חייבים להפוך למופע של הרס. אפשר לסיים פרק בלי למחוק את כל הספר.
אבל בשביל זה צריך להפסיק להעריץ דרמה ולהתחיל לכבד איפוק. להפסיק לשאול מי ניצח, ולהתחיל לשאול מי שמר על מה שחשוב באמת.
כי בסוף, גירושין הם לא רק סוף של זוגיות, הם מבחן אופי. והשאלה האמיתית היא לא אם נפרדתם, השאלה היא איך עשיתם את זה -ומה השארתם עומד אחרי שהכול רעד.
כזכור, בדצמבר האחרון גלעד חשף בחשבון הפייסבוק שלו כי הוא ורעייתו החליטו להיפרד לאחר 17 שנות נישואים. גלעד פתח את הדברים במשפט חד: "לפני שאתם שומעים את זה ממישהו אחר, רק מספר לכם שאשתי, נעמה, ואני, החלטנו להיפרד אחרי 17 שנים טובות יחד". לצד ההודעה הרשמית, הדגיש גלעד כי מערכת היחסים ביניהם נותרת טובה וכי השניים ימשיכו לגדל את בנותיהם יחד. "נישאר חברים טובים, נגדל את בנותינו יחד בשמחה ובאהבה, נהיה נדיבים ומפרגנים כמו שתמיד היינו", כתב.
הכותבת היא עו"ד ומגשרת מורן סמון - מנהלת משברים משפחתיים בקש"ב - קשר, שקט, בטחון
