בסוף השבוע האחרון, רום שמיר הצליח להפתיע כשהציע נישואים לבת זוגו ים צים - חודשים ספורים בלבד לאחר הגירושים מהזמרת נסרין קדרי. ההצעה, שנראתה כמו סצנה מתוך סרט רומנטי בלב המדבר, כללה תפאורה מושקעת, טבעת יהלום גדולה והצהרת אהבה פומבית - והפכה מיד לשיחת היום.
אבל מאחורי המחווה הגרנדיוזית והתגובות הנלהבות, עלתה גם שאלה אחרת: מה עומד מאחורי המעבר המהיר מפרידה להצעת נישואים? האם מדובר באהבה גדולה שנולדה בזמן לא צפוי - או בתהליך עמוק יותר שמתרחש מתחת לפני השטח? בטור הדעה הבא, עו"ד מורן סמון מבקשת לבחון את התופעה מזווית מקצועית, ולשאול מה באמת קורה כשאהבה חדשה מגיעה זמן קצר אחרי גירושין.
עו"ד מורן סמון - מנהלת משברים משפחתיים בקש"ב - קשר. שקט. ביטחון
הצעת הנישואים של רום שמיר, עשרה חודשים בלבד אחרי הגירושין מנסרין, הפכה מיד לשיחת היום. יש מי שמתרגשים מהרומנטיקה, יש מי שמפרגנים על ההמשך המהיר, ויש מי שתוהים אם אפשר באמת לפתוח פרק חדש בזמן כל כך קצר. אני לא מכירה את רום, ואני לא יודעת מה קורה בתוך הקשר החדש שלו - יכול מאוד להיות שמדובר באהבה גדולה, בריאה ומדויקת.
אבל כאשת מקצוע שמלווה משפחות וזוגות ברגעי משבר, אני יודעת שמה שנראה מבחוץ כמו סוף טוב, לא תמיד מספר את כל הסיפור.
השאלה כאן היא לא אם הוא מאוהב, השאלה היא מה קרה בין הסוף הקודם להתחלה החדשה.
מחקרים מהשנים האחרונות מראים שקשר חדש שנכנס מהר אחרי פרידה לא בהכרח מעיד על טעות, אבל גם לא בהכרח מעיד על ריפוי. מחקר שעסק ב-Rebound Relationships מצא שאנשים שנכנסו מהר לקשר חדש דיווחו לעיתים על עלייה בביטחון העצמי, יותר תחושת רצויות ויכולת טובה יותר להשתחרר מהקשר הקודם. כלומר, זוגיות חדשה יכולה להיות גם מנוף לצמיחה.
אבל מחקרים אחרים מצאו שהתאוששות מפרידה מושפעת פחות מהשאלה אם יש בן זוג חדש, ויותר מהשאלה אם האדם עיבד את מה שקרה לו. סגנון ההתקשרות שלו, הפחדים שלו, הדרך שבה הוא מתמודד עם דחייה, בדידות וקונפליקט, כל אלה ממשיכים להשפיע גם בקשר הבא.
במילים פשוטות, אהבה חדשה לא מוחקת דפוסים ישנים.
וזה בדיוק מה שאני רואה שוב ושוב במשברים משפחתיים. אנשים לא תמיד מתגרשים כי אין אהבה, הרבה פעמים הם מתגרשים כי העומס לא נוהל - העומס הרגשי, העומס הכלכלי, העומס ההורי, השתיקות, הפגיעות שלא טופלו, המרחק שנוצר לאט ובשקט. וכשמשבר לא מנוהל, הוא לא תמיד נגמר בגט. לפעמים הוא פשוט עובר איתך הלאה. לפעמים עם טבעת.
אנחנו חיים בתרבות שמעריצה מהירות. הוא מצא אהבה חדשה? ניצח. הוא התארס מהר? כנראה שזה זה. היא המשיכה הלאה? סימן שהיא חזקה. אבל מבחינה מקצועית, מהירות היא לא המדד החשוב. השאלה החשובה היא האם היה רגע של עצירה. רגע שבו אדם שאל את עצמו: מה חלקי במה שקרה? מה אני בוחר שוב ושוב? ממה אני בורח? מה אני מחפש בבן זוג במקום לבנות בתוכי? איך אני מגיב כשקשה לי?
מה קורה לי כשאני מרגיש לבד? אלה לא שאלות רומנטיות. אלה שאלות של ניהול משבר.
ופה נכנס מודל קש”ב:
קשר, להבין מה באמת קרה בקשר הקודם.
שקט, לעצור את הריצה לפתרון הבא.
ביטחון, לבחור זוגיות חדשה מתוך יציבות פנימית, לא מתוך פחד להיות לבד.
חשוב לומר ביושר, לא כל הצעת נישואים מהירה היא בריחה. לא כל קשר חדש אחרי גירושין הוא טעות. ולפעמים אנשים באמת פוגשים אהבה נכונה בזמן לא צפוי. אבל המחקרים מלמדים אותנו דבר חשוב: לא הזמן קובע, המודעות קובעת. לא כמה מהר המשכת הלאה, אלא איך.
ולכן השאלה לגבי רום היא לא אם עשרה חודשים זה מוקדם או מאוחר. השאלה היא האם בין הגירושין להצעת הנישואים היה תהליך אמיתי של עיבוד, למידה ובחירה.
כי מי שלא מזהה את הדפוס, עלול להתחתן איתו שוב, רק בשם אחר. משברים לא שוברים משפחות. עומס לא מנוהל הוא זה ששובר אותן.
