קול ישראל: ליאורה מורידה את הדגל לחצי התורן. יקיר המדור, האדריכל הססגוני ישראל גודוביץ, הלך לעולם שכולו טוב ומבנים מעוצבים ביום שישי שעבר בגיל 92. הוא התפרסם לראשונה כשכיהן כמהנדס העיר ת"א בין ינואר 1999 למרץ 2000 ופרש אחרי מלחמות בלתי נגמרות נגד שאר העולם: סופרים, עיתונאים, אנשי יחסי ציבור (ביניהם רני רהב), ראש העיר רון חולדאי ואפילו עם החברה להגנת הטבע בשל פרויקט הדגל שלו, בית ספר השדה “חצבה".
בנו, דקל גודוביץ, אף הוא אדריכל, היטיב לתאר את דמותו המיוחדת וספד לו בפוסט בפייסבוק: "לא היו לו גבולות. המרחב והזמן התקפלו לתוך חלום שהפך למציאות. הקו העקום על הנייר הפך לקיר בטון. הוא עשה זאת כנגד כל הסיכויים, שכנע בדברים שנראו הזויים. בנה ותכנן את הבלתי ייאמן. זה היה מדהים וזה היה טוטאלי - אדריכלות טוטאלית כזו שמתחילה בבוקר בבטון ומסתיימת בלילה מאוחר בעיצוב כיסא. הוא תכנן ובנה הכל בארץ ובעולם: שני אצטדיוני כדורגל ל-60 אלף איש בדרום אפריקה; אולם כדורסל בצמח ע״ש בנדל; מבני ציבור ומסחר בארץ, במוסקבה, בניו יורק וביפן; תוכניות ליישובים חדשים מקצרין שבגולן ועד לנגב לבדואים; בנייני משרדים; בתי מגורים משותפים ופרטיים; אנדרטאות; מבנים לשימור; עיצוב תערוכות; אומנות; עיצוב פנים; ריהוט ועוד".
גם ידידתו הקרובה, הלנה פרנק, שלדבריה הייתה חברת נפש שלו במשך עשרות שנים, הספידה אותו בכאב: "הכרתי אותו עוד ב-1974, כשהייתי בלשכת ראש העיר דאז שלמה להט", היא מספרת לליאורה. "הוא הגיע לשם יום אחד ושם כבר הבחנתי באישיותו המיוחדת. היינו חברים ממש טובים". אגב, למרות הידידות הקרובה, פרנק לא מסתירה את מה שהרגישה כשראתה אותו ב"האח הגדול": "נגעלתי מזה. זה עשה לי צמרמורת שלילית".
גודוביץ היה נשוי מאמצע שנות ה-50 לאראלה עד למותה בשנת 2022. גם היא הייתה אדריכלית וכן שותפתו לעבודה. הוא הותיר אחריו שני בנים: דקל וד"ר תומר גודוביץ, מומחה לתחבורה ציבורית. נפשו הרומנטית-ספרותית התגלתה כשתיאר בעצמו לליאורה את תחילת הרומן עם אשתו, אראלה ז"ל. "זו סאגה של רומן בסדר גודל של 'כמעיין המתגבר' לפחות". רומן שהחל באוקטובר 53' במפגש הראשון של פרחי האדריכלות בטכניון הישן בהדר, דרך נשף "פי האתון" המפורסם של הטכניון בפורים, שבו גודוביץ הבלתי נלאה, על מנת להרשים את בחירת ליבו, התחפש לטרזן עם יריעת עור למחלצותיו ורדף אחרי אראלה בצעקות "יו ג'יין" וכל הטכניון ברונדו אדיר אחריהם והיתר זו היסטוריה.
אפרופו אהבה. בימי האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 נשלח גודוביץ לרמאללה כדי לתכנן מחדש את המוקטעה שנהרסה בהפצצות צה"ל. הוא חזר משם מאוהב אפלטונית עד מעל לראש ברימונדה טוויל, אמה של סוהא ערפאת. לאחר מכן גם נהג לקיים איתה מפגשים בביתה, שבהם נוהלו שיחות בין אינטלקטואלים ישראלים לדמויות מפתח בחברה הפלסטינית בניסיון למצוא פתרון של שלום ודו-קיום.
באחת הפעמים חשף גודוביץ לליאורה "סיפור שנצור היה בליבי עד עצם היום הזה", כהגדרתו, "כי נדרתי לאמי שלא אגלה אף פעם. אבל לפי חשבוני עברו יותר מ-70 שנה, אז אפשר לגלות". הסוד הגדול נשמר מאז תחילת שנות ה-50 במאה הקודמת, כשגודוביץ הנער למד בבית הספר תיכון חדש ש"היה המוסד היוקרתי ביותר בימים ההם של תחילת המדינה". לדבריו, הוא גילה ליד הבניין שבו התגורר את רכב השרד של שר החוץ דאז משה שרת, שבא לבקש מהמנהלת הקשוחה, שגרה באותו הבניין, שלא להרחיק את בנו מהלימודים. "אחרי שהמרכבה השחורה הסתלקה, צלצלתי בדלתה ושאלתי מי זה היה. והמנהלת בלי להניד עפעף ענתה: 'שר החוץ שרת, שבא לבקש לא לזרוק את בנו מהלימודים'. כנראה שעשיתי פרצוף חמוץ, כי מבלי להתנצל הסבירה בטון סמכותי: 'יש לו הרבה זכויות בהקמת המדינה ולא יכולתי לסרב לו'".
גודוביץ היה גם בין הבודדים שליוו את המשורר נתן זך בשנותיו האחרונות, לאחר ששאר חבריו נטשו אותו. ליאורה חשפה אז כי זך מאושפז, לכאורה ללא רצונו בבית האבות ברמת אפעל. "ככה נפרדים ממשורר גדול כזה, חתן פרס ישראל. האם זה גורלו שאפילו ברגעיו האחרונים לא סובבו אותו חבריו וידידיו?", תהה אז גודוביץ. "וכיצד יוכלו מעריציו לעלות לקברו ולהניח פרח קטן בתודה על כך שלימד אותנו ש'האדם הוא עץ השדה'. הסיפור של מותו בודד והלום אלצהיימר מדיר שינה מעיניי. מה לא עשיתי לדאוג שיעביר את מעט הימים שנותרו לו בחברת חבריו. פתאום נשיא המדינה מספיד אותו. איפה היה כבודו כשזך זעק להצילו?".
בשנת 2015 השתתף גודוביץ בתוכנית "האח הגדול" וכמובן שגם שם לא שם מעצורים ללשונו החדה. בזמן שהותו בבית הוא לא הפסיק להתווכח ולהתכתש עם הסופרת אריאנה מלמד. שנתיים אחר כך גודוביץ הסתכסך גם עם אימפריית יחסי הציבור, רני רהב, כשהשניים הגישו זה נגד זה תביעות הדדיות.
דקל גודוביץ, ריגשת בהספד. אביך בזמנו אמר שלא ישב שבעה על אמו. הוא גם ביקש את זה מכם?
"ישבנו שבעה בשעות אחה"צ עד הלילה".
