לינוי אשרם ככל הנראה לא מסוגלת להסתכל על תמונות מרגעי השיא של חייה. האלופה האולימפית מביטה ברגע שנצרב בתודעה הלאומית ובמצלמות רבות, ומתכווצת. בזמן שעיניהם של מיליוני ישראלים הביטו בחיוכה המרוגש בטקס המדליות בטוקיו, היא ראתה רק דבר אחד. קרחות.
ככל הנראה, המתח היומיומי והמתיחה הממושכת של הקרקפת בקוקו מהודק במשך שנים, השאירו סימנים גם בגוף וגם בנפש. "צלקות של נחישות", היא קראה להן לאחרונה וחשפה קרקפת עם מפרצים.
זה מעבר לדיון אסתטי. לינוי לקחה נושא מביך ובעטה אותו מחדרי הבושה הישר אל הרשתות החברתיות. היא אלופה לא רק בגלל ההישגים האדירים שלה בספורט, אלא בגלל שמי שמעזה להודות כך בחולשות שלה, חייבת להיות עשויה מחומרים של אלופות. הפער בין מה שאנחנו רואות במראה לבין מה שהעולם רואה בנו הוא אחד המקומות הכואבים.
כשהייתי נערה סבלתי מחוסר אחר לחלוטין. חוסר במרפסות, קראו לזה הבנים. כלום עם שום דבר. הייתי בטוחה שאישה צריכה להתבלט פיזית כדי שיראו אותה, ובי לא בלט שום דבר. זה כל מה שראיתי. בכל תמונה שצולמתי, בכל תיעוד, דבר ראשון שהייתי בודקת מקרוב, זה כמה רואים את מה שאין. פסיכית, כי חוץ מזה היה לי הכל, נעורים, חיוך מתוק, ברק בעיניים ואפילו ברק בשיער. אבל אני ראיתי רק את ה'אין'. לא האמנתי כמה קל לתקן את מה שהטבע גרע ממני וכמה ביטחון יכולות מרפסות ושתלים להעניק לי.
בזמן שהשתלת סיליקון נחשבה עד לא מזמן לתהליך אסתטי פופולרי עבור נשים, נשמר טרנד השתלות השיער כטריטוריה גברית מובהקת, אפופת שתיקה והגלייה עצמית לסוף שבוע ארוך בטורקיה. אבל בשנים האחרונות השתנתה הגישה. יותר ויותר נשים מדברות בגלוי על הנשירה ועל ההידללות בגלל שינויים הורמונליים ונזק המצטבר בשל שימוש מוגבר בפנים, מחליקי שיער וצבע. אחרי הלידות והשינויים ההורמונליים, רובנו חוות דילול שורות. לוקח זמן להבין את זה.
זה מתחיל עם שערות בכל מקום בבית, כיורים סתומים וגומייה שצריכה עוד סיבוב על הקוקו. יום אחד את מבינה שהשיער השופע והנפוח שסבלת ממנו בתיכון הצטמצם וקטן משמעותית. המצח שלך התרחב ואיתו חשבון ההוצאות שלך במספרה. את מגיעה לדד-אנד. הרעמה שמסגרה פעם את פניך מאיימת לנשור, צנח לו תלתל והשאיר אותך עם קרחות.
אישה שחושפת את חולשותיה, לעד תהיה אלופה
למרבה המזל, אומת הסטארט-אפ התגייסה לפתח כיפת ברזל לאיום החדש על ראשינו, ואת לא צריכה לנסוע עד טורקיה (ובינינו, מי רוצה לטוס למעלה הקרחות), כשאפשר לעבור את זה כאן בארץ בתהליך פשוט של אחה"צ, שאינו מצריך חופשת מחלה. מי שפחות בעניין של מחטים וכירורגיה, יכולה ללכת על תוספות שיער, פתרון שאפשר למצוא אצל כל ספר שמכבד את עצמו, רק קחי בחשבון שאם מישהו מעביר כף יד אגבית לליטוף של חיבה על הקרקפת שלך, הוא נוגע בעצב חשוף של קשר קטנטן, שפיץ של מסרק או נקודת הלחמה.
בין אם בורכת ברעמה שופעת ובין אם בזנב של חתול, אישה שחושפת את חולשותיה, לעד תהיה אלופה. ובין אם זו חזייה במידה A ובין אם אלו מפרצים וקרחות, מגיע לנו ליהנות מרגעי תהילה בלי לראות את מה שחסר. לינוי קראה לזה 'צלקות של נחישות', עבורי אלו סימני דרך שלא תמיד רואים. אף אחת לא מושלמת, ואיזה יופי כי הלא מושלם זה המושלם החדש.