"נכון שהוא היה בגיל של אמא שלי, אבל פעם זה היה מקובל להתחתן עם מישהו יותר מבוגר ממך"

מאחורי אילנה אביטל יש קילומטראז' שלא באמת אפשר לסכם בכמה שורות: ילדה בשם בריז'יט אביטבול שנולדה בפריז למשפחה יהודית-תוניסאית, עלתה לישראל בגיל 10, הפכה כבר בגיל 16 וחצי לאחת ההבטחות הגדולות של המוזיקה המקומית, כבשה פסטיבלי זמר, קדם אירוויזיון, טלנובלות וריאליטי - ועדיין נשארה אחת הדמויות הכי צבעוניות, חדות ולא מתנצלות בתרבות הישראלית.

עכשיו, בגיל 66, אחרי קריירה מלאה בשיאים, נפילות, קאמבקים ורגעים שנצרבו בזיכרון, היא מדברת בלי פילטרים על הילדות בצרפת, החרם האנטישמי שעיצב אותה, השם ששנאה, הנישואים בגיל צעיר, פערי הגילים, אהבה, כסף, גברים, "הישרדות", פחדים, מוות - וגם על מה שהיא עדיין רוצה להשאיר אחריה.

נולדת כבריג'יט אבוטבול בפריז, את זוכרת את הילדה שהיית שם?
"אני לא אשכח את זה בחיים. יום אחד, כשהייתי בבית הספר בצרפת, ילדה מהכיתה קראה לי 'יהודייה מלוכלכת'. הייתי אז בת שבע, ולא הבנתי בכלל למה היא קוראת לי ככה. כשבאתי להורים שלי, הם הסבירו לי שאלו קתולים שמזלזלים בדת שלנו. החוויה הזו הייתה כל כך משפילה ופוגעת בתור ילדה, וזה היה סוג של חרם - רק שאז לא קראו לזה 'חרמות'. מאז הפכתי לבן אדם הכי פטריוטי שיש בעולם. המדינה שלי היא לפני הכל".

ואז הגעתם לארץ. מתי בעצם שינית את השם מבריג'יט לאילנה?
"אי אפשר לשנות שם באופן רשמי לפני גיל 16, אבל השינוי בפועל הגיע אחרי ששלמה צח (גרושה הראשון ומנהלה המוזיקלי לשעבר) נכנס לתמונה. תמיד תיעבתי את השם בריג'יט, עד היום אני שונאת אותו. שלמה אמר לי: 'בריג'יט זה לא אילנה, אילנה זה משהו אחר', ואז הוא הפך אותי לאילנה אביטל והתחלתי לשיר".

בסוף הפכת לכוכבת ענקית, הקלטת שירים בצרפתית, ואז הגיעה הפריצה המטורפת עם שלמה צח. במבט לאחור, את מרגישה שפספסת את הילדות ואת הנעורים שלך בגלל שנזרקת לעולם של המבוגרים מוקדם מדי, או שאת לא מתחרטת?
"לא היו לי אז את הכלים להתמודד עם הצלחה בסדר גודל כזה, כמו בתקופה של 'לגעת באושר' שהיה 2,000% רייטינג. היום אני מלמדת המון ילדים שעברו חרמות באמצעות פסיכודרמה, ואני תמיד מציעה להורים לקבל כלים. אם ניקח לדוגמה את נועה קירל – אומרים עליה לפעמים: 'רגע, היא פוחדת ממה שיקרה?', ואני יכולה להבין אותה לגמרי. אבל לה יש סביבה תומכת, הורים שמלווים אותה, והיא עצמה מאוד חכמה וחדה. היא יודעת לשמור על עצמה, ולדעתי היא מביעה בקול את הפחד שמשהו ייעצר בקריירה שלה. היום זה דור אחר ועולם אחר. להורים שלי לא היו את הכלים האלה, הם לא ידעו איך להתמודד עם הצלחה היסטרית כזו, ופשוט 'נתנו לרחוב'".

האימהות נכנסה לחייה של אביטל כמעט במקביל לפריצה הגדולה. בשנת 1979, כשהייתה רק בת 19, כבר הפכה לאמא בפעם הראשונה עם לידת בנה הבכור עמית, מנישואיה לאמרגן שלמה צח. בזמן שבנות גילה עוד חיפשו את עצמן, אביטל כבר נעה בין אולפנים, במות, זוגיות מתוקשרת ותינוק בבית. בהמשך, מנישואיה השניים לאיש העסקים שי טוכמאייר, נולד בנה השני ברק.

אז האמהות בגיל צעיר קרקעה אותך, או שזה היה רגע שבירה? בכל זאת, גם נהיית כוכבת מטורפת וגם פתאום הפכת לאימא בגיל צעיר.
"לא היה לי רגע של שבירה. האמהות היא דווקא זו שהחזיקה אותי, כי היה לי בשביל מי ללכת ולהילחם. דיכאון אחרי לידה? זה לא היה קיים אז, רק היום אמא שלי גילתה את המושג הזה. אחרי לידה, כשיש לך את הילד הראשון, אתה חווה חוויה שאתה אומר לעצמך: 'וואו, זה שווה הכל'. אין שום דבר בעולם שיכול להשתוות לציפייה הזו ולמה שקורה אחרי הלידה".

מה היה העוגן שלך?
"כשהייתי ילדה קטנה בכלל רציתי להיות מיילדת, זה בכלל לא היה כיוון של שירה. ואז יום אחד הגעתי לבית חולים, הרחתי את הריח של המקום ואמרתי: 'אין מצב שאני אהיה מיילדת'. אז הפכתי למיילדת של עצמי, וזהו. ככה נראו הילדות והנעורים שלי".

עוד הוסיפה: "גם, אני לא מבינה את כל הילדות האלה שיוצאות עם ה...אני לא אקרא לזה זקנים, אבל עם מבוגרים כל כך שיש להם כסף. למה לשרוף את הנעורים שלך עם מישהו שיכול להיות אבא שלך? סבא שלך? את זה אני ממש לא מצליחה להבין".

אבל מנגד, את יצאת עם מישהו שגדול ממך ב-23 שנה.
"פעם זה היה מקובל, היום לא. אני לא יצאתי איתו בשביל כסף. אני התחתנתי איתו, לא 'יצאתי' איתו. אני מדברת על אלה שרצות אחרי זה. ברור שלהקים בית רציתי, הייתי בת 17 - ונכון שהוא היה בגיל של אמא שלי, אבל פעם זה היה מקובל להתחתן עם מישהו יותר בוגר ממך. היום זה נראה לא טוב. לצאת עם מישהו בגיל של אבא שלך? לצאת עם סבא שלך? כאילו, מה זה? למה? בגלל שיש לו כסף והוא מסודר והוא יכול לפנק אותך? לכי תעבדי! זה לא מכבד את עניין הנשים, אם אתה שואל אותי".

אבל בדיעבד, במבט לאחור, אם זה לא היה מקובל, לא היית מתחתנת עם פער של 23 שנה?
"ככה זה היה מקובל. אמא שלי התחתנה ובגיל 15 כבר ילדה, עם אבא שלי שהיה בן 25. כי פעם זה היה מקובל. היום זה נראה לא טוב. היום זה לא".

זה מתנרמל מחדש, קוראים לזה ככה. הנישואים השניים שלך היו לאיש עסקים שמחובר לישראל-קנדה.
"הוא לא הבעלים, הוא אח של הבעלים". 

חתמתם על הסכם ממון? 
"אני יכולה לומר שאני לא לקחתי שקל משני הבעלים שלי, מהגרושים שלי. את הכל עשיתי במו ידיי. שקל לא לקחתי מהם. לא היה הסכם ממון, כי לבן אדם לא היה כסף. זה לא שהיה לו כסף. זה לא שהתחתנתי עם איזה מיליונר. התחתנתי עם מישהו רגיל".

מה לגבי היום? את בזוגיות?
"סיימתי זוגיות לא מזמן, לפני חודשיים. אני יודעת לעשות וי ברגע שזה נגמר, אין לי זמן להתעסק בעבר".

כמה זמן הייתם ביחד?
"כמעט שנה. מתחת לרדאר. הכל תמיד מתחת לרדאר אצלי. אני לא הולכת ומפרסמת את זה, אני לא אוהבת את זה. אני מאוד שומרת על הפרטיות שלי". 

אז את פנויה לאהבה?
"אני תמיד פנויה לאהבה. אני אישה שמתאהבת, אני מאוהבת באהבה. באמת, אני אישה של אהבה - ואני צריכה לצידי גבר שידע להכיל אותי. אני לא פשוטה, בגלל שאני ממש אישה".

כמה זה מורכב לנהל מערכות יחסים או בכלל לחפש זוגיות בעידן שהכל קורה באפליקציות?
"אצלי רוב הפעמים מכירים לי, דרך חברה שרוצה להכיר לי מישהו, או הוא רוצה להכיר לי. וזה גם מעט פייסבוק, כשיש לי זמן לנשום".

אז את לא באפליקציות.
"לא, נראה לך? ממש לא".

מה צריך להיות בגבר הזה? מה הצ'קליסט של אילנה אביטל?
"שיהיה גבר, קשה למצוא היום גברים. בוא נגיד שכולם גם כל היום מתעסקים בחיצוניות ולא בפנימיות וזה מבאס. כל הגברים האלה שמגלחים את הרגליים.  זה לא גברי. אבל בוא, אני רוצה גבר לצידי. לא אחד שכל היום הולך להזרקות וזה, זה דוחה אותי ממש. אני צריכה להרגיש שהוא גבר, לא 'נשנוש' מה שנקרא".

שלא יקטלו אותך.
"מי יקטול אותי? גברים? תעשו מה שאתם רוצים. אני רוצה גבר לצידי, לא נשנוש. משפט עקרוני. אני לא רוצה נשנוש, זה קשה, מה לעשות. אני חולה על הומואים - אבל לא בתור בן זוג שלי".

הקריירה של אביטל נפרשת על פני כמעט חמישה עשורים, ובמהלכה היא הספיקה לגעת כמעט בכל תחנה אפשרית בתרבות הישראלית. את הפריצה הגדולה שלה עשתה כבר בגיל 16 וחצי, כשהופיעה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "אותך", ובהמשך ביססה את מעמדה כזמרת עם קול גדול ונוכחות בימתית בלתי נשכחת, בין היתר עם להיטים כמו "שובי לים", "בוא אל החגיגה" ו"אבא, אמא וארץ ישראל". לצד הקריירה המוזיקלית, אביטל חזרה שוב ושוב לתודעה הציבורית דרך המסך, כשכיכבה בטלנובלה המצליחה "לגעת באושר", שהפכה לתופעה טלוויזיונית, ובהמשך גם ב"הישרדות VIP", שם הזכירה לקהל הישראלי שהיא לא רק זמרת ושחקנית - אלא גם אישיות גדולה מהחיים, כזו שלא מפחדת להגיד בדיוק מה היא חושבת.

אמרת בעבר שבשנים האחרונות הגעת לאיזשהו שקט כלכלי. בגלל עידן הרשתות החברתיות, והעובדה ש'לגעת באושר' חזרה עכשיו חזק מאוד בטיקטוק - היית רוצה להיות כוכבת רשת במשרה מלאה? או שנוח לך בפוזיציה הנוכחית?
"אני אגיד לך את האמת - בטלפון שלי יש לי רק אינסטגרם. אני לא מוכנה שיהיה לי פייסבוק או טיקטוק על המכשיר. אין לי זמן לנשום, אז איך אלמד עכשיו איך טיקטוק מתנהל? אין לי זמן לענות לאנשים. אני מקבלת מאות הודעות ביום, וכשאני כותבת שאין לי זמן לענות, אנשים כועסים עליי: 'מי את חושבת שאת?'; 'למה את לא עונה?'. הפייסבוק שלי מחובר למחשב ולא לטלפון, כי אני לא מעוניינת לקבל 500 הודעות ביום לנייד. לא מתוך התנשאות, חס וחלילה, אלא פשוט כי אין לי זמן. כשיש לי פנאי, אני מעלה פוסטים בעמודי הפייסבוק שלי כדי ליידע את האנשים שאוהבים אותי לגבי הפעילות שלי, אבל אני מיד בורחת משם. אני אפילו לא מספיקה להגיב לאנשים שמגיבים לי על הפוסטים. צר לי, אבל אני לא יכולה. מה אני אעשה?".

דיברת לא מעט על "הישרדות" והוכחת שם טוב מאוד שאת לא פרייארית ולא דופקת חשבון לאף אחד. מאחורי הקלעים היה איזשהו סכסוך שלא דובר עליו? יש מישהו מהתוכנית שאת פחות בקשר איתו היום?
"אני חושבת שאני בקשר עם כמעט כולם, אבל בקטנה, אתה יודע - לא ברמה של להשתגע בכל יום של "מה שלומך ומה קורה". הרי מצלמים את 'הישרדות' חצי שנה לפני שזה משודר, ופתאום כשהתוכנית עולה למסך אתה מגלה דברים בלייב. אתה רואה ריקושטים שקצת פוגעים, כמו אנשים שמלכלכים עליך מאחורי הגב כשאתה לא בסביבה או בזמן משימה. בגלל זה היה לי חשוב לצפות בתוכנית לבד, בלי שאף אחד יפריע לי, כדי שאוכל להבין באמת מי לכלך עליי".

זאת אומרת שבצפייה רטרוספקטיבית לא אהבת לראות את מה שקרה שם?
"אהבתי לראות את 'הישרדות', אבל לא אהבתי לראות את כל ה'קסקסה' והלכלוכים מאחורי הקלעים. אבל אין מה לעשות, זו הישרדות".

יש איזו הצעה קרייריסטית שאת מחכה לה? משהו מעניין שאת רוצה ולא הציעו לך?
"כל הזמן פונים אליי, ופנו אליי מהתוכנית שעולה עכשיו - 'פאוור קאפל'. אבל בדיוק לפני כמה חודשים סיימתי את הזוגיות, אז אמרתי 'מה, אני אלך לזה?' ׳עם מי אני אלך? עם הבן שלי?׳".

את מרגישה שאת מבורכת מבחינת פרנסה?
"ברוך השם, ישתבח שמו. אני מסודרת, שמרתי גרוש לבן ליום שחור, זה המזל שלי".

כי יש לא מעט אומנים שמדברים על מצוקה כלכלית. יש פחד להיעלם אחרי קריירה מצליחה?
"צריך לעשות עבודה לא רק בזמן אמת, לחסוך כמה שרק אפשר - כי אתה יודע, כל העולם הזה, בנוי על מעריצים כאלה או אחרים. יום אחד אתה למעלה ויום אחר אתה למטה - והמעריצים הם העם הכי בוגדני שיש. היום יאהבו אותך, מחר יאהבו מישהו אחר".

הרגשת שבגדו בך?
"אני חושבת שלאורך כל הקריירה בוגדים בך. עובדה שיש כאלה שרלוונטים יותר ויש כאלו שפחות".

תעשיית הבידור השתנתה. זה שובר את הלב שלא צריך לעבוד באולפן? עידן ה-AI.
"מצד אחד זה מדהים - אבל אין כבר מקום לא לזמרים, לא לכותבים ולא למלחינים בתעשיית המוזיקה. מזל שיש הופעות. הפכנו להיות מוכנות AI במקום בני אדם לצערי. כל הדמויות שמתו חזרו לחיים מחדש, הולוגרמה - כל הסרטונים. למשל הסרטון של יהודה ברקן, זה מפחיד, זה נראה כל כך אמיתי. אבא שלי נפטר לפני כחמש שנים - ופתאום אפשר לתת לו לשיר שיר, זה מפחיד".

את מפחדת מהמוות?
"ממש לא".