משה גרטל, האיש והבריכה, חוגג 80, וזה בדיוק הזמן להרים לו משחה של כבוד. הוא היה אלוף ישראל בשחייה ושבר שיאים בסיטונות הרבה לפני שהיו לנו שעונים חכמים למדידת זמן ודופק. גרטל, שהפך בהמשך לאחד הקולות הכי מזוהים של שידורי הספורט בישראל, מגיע לעשור התשיעי כשהוא עדיין נשמע כמו מי שעוד רגע קופץ ראש למים וצועק: “איזה פיניש!".
גרטל תמיד הביא איתו לשידור את אותה תכונה נדירה: לב גדול שלא יודע לשדר בווליום נמוך. אז נכון, היו מי שחיקו אותו, היו מי שחייכו, והיו גם כאלה שגלגלו עיניים - אבל בסוף כולם הקשיבו. כי גרטל הוא מהטיפוסים האלה שלא עוברים ליד המסך, אלא נכנסים ישר לסלון - עם צבע, עם קצב, עם זיכרון אנציקלופדי, ובעיקר עם אהבה אמיתית לספורטאים, למים ולרגעים הקטנים שבהם ישראלי אחד מצליח לגרום למדינה שלמה להחזיק אצבעות.
בריאיון אצל רועי כ"ץ בתוכנית "תעודת עיתונאי" בערוץ הכנסת, אישר גרטל ששבר פעם שיא בשחייה אחרי לילה של אהבה. גרטל גם התבקש להתייחס למשפט הלא ייאמן הבא שאמר בעבר: "עד היום מסתובבים פה חבר'ה בני גילי שרוצים לקנות את איבר המין שלי, כשאמות. הם שואלים אותי: 'גרטל, מה יש בך שאין לנו?'".
גרטל, איך אתה חוגג?
"תודה, נשמה, תודה, תודה".
אז בוא תספר קצת על מעלליך.
"לא, לא, לא, לא, לא, לא, תודה, תודה, תודה, תודה. אני אדם צנוע״.
בסדר, אבל בכל זאת אתה אחרי קריירה רבת הישגים.
״הכל עבר, נשמה, הכל עבר, אני מודה לך, תודה רבה״.
אתה עוד שוחה?
״מדי בוקר. לא שוחה, מתאמן מדי בוקר לתחרויות״.
איזה תחרויות?
״יש תחרויות של זקנים. אליפויות אירופה, אליפויות העולם, אליפות ישראל״.
וואו.
״בלי עין רעה. אני אלוף העולם, אני אלוף אירופה, אני אלוף ישראל. יש, יש, יש. אבל תודה, נשמה, תודה״.
אבל זה הכל בלי תהילה?
״התהילה היא בפנים, אצלי. שאני עדיין עומד על שתי רגליים, והכל בסדר״.
