במשך חמישה עשורים, צחי נוי הוא חלק בלתי נפרד מפנתיאון התרבות הישראלי, אבל מאחורי הטייפקאסט הנוסטלגי והחיוך המוכר מהבמות והמסכים, מסתתרת קריירה בין-לאומית פרועה, רוויית יצרים, כסף גדול וסודות אפלים מהוליווד ועד ברלין. בראיון מיוחד ל-TMI ללא מעצורים, הוא פותח את הכל ומזכיר לכולנו ששום דבר ממה שחשבתם על הברנז'ה המקומית והעולמית - לא מתקרב בכלל למציאות שהתרחשה מאחורי הקלעים ובחדרי המלון הסגורים. מי שהשתתף ב"האח הגדול" בגרמניה עבור סכומי עתק, החזיק בחוזה אגדי של חצי מיליון מרק לשנה והפך לביצת הזהב של אירופה, מתיישב לשיחה חושפנית מאין כמוה ולא דופק חשבון לאף אחד.
במהלך הראיון נוי פותח את הפה ומפרק לגזרים את תעשיית האגו והיחסים המורכבים בבידור. בחשיפה ראשונה ובלעדית ל-TMI, הוא מספר על דחייה קשה שקיבל מהבמאי חנוך רוזן סביב המחזמר "פיטר פן 2026", ומאשים אותו בהתנהלות מזעזעת שלדבריו "זרק אותי כמו קונדום משומש". לצד הלכלוך על הברנז'ה וחוסר ההתחברות לדור "כוכבי הרשת", נוי מביא TMI טהור אל השולחן: הוא חוזר אל הלילה הסודי שבו כוכבת האוסקר שלי וינטרס השכיבה אותו בחדרה, מדבר בלי טיפת בושה על סקס בגיל השלישי כשהוא מצהיר ש"הכל חי אצלי, ברוך השם", ומודה באומץ מול המצלמה על הפחד התהומי שלו מפני המוות.
אנחנו רוצים לחזור לרגע ששינה את החיים שלך, החוזה של "אסקימו לימון". נכון שחתמת עליו מאחורי הגב של הסוכנת שלך?
"לגמרי. רודיקה הסוכנת שלי אמרה לי שמוכנים לשלם רק 7,500 לירות והיא דרשה 12,000, ואמרה לי לחכות. לא הקשבתי לי. לקחתי את האוטו הישן שלי, נסעתי ישר למשרדים של סרטי נועה ועליתי במדרגות כי המעלית לא עבדה. מנחם גולן ויורם גלובוס ראו אותי, הופתעו, ואמרתי להם: 'אני יודע מה הסוכנת שלי דורשת, איפה החוזה?'. חטפתי את החוזה וחתמתי איתם למרות שהיא התנגדה. זו הייתה האינטואיציה שלי, ולא היה לי מושג שזה יהפוך לכזה טירוף".
הבאת המון מעצמך לדמות של יודל'ה. כמה ממה שראינו על המסך היה כתוב בתסריט וכמה היה אילתור?
"אילתרתי המון, הם בכלל לא ידעו. למשל, כל הסצנה המפורסמת עם הזונה המרוקאית - שהייתה בארץ זונה אמיתית שהביאו מהירקון. בתסריט היה כתוב רק שאני בא אליה ואומר 'מה העניינים? מה נשמע?'. כל השאר - 'מה הולך? רוצה סיגריה?', הכל היה אילתורים שלי. גרמתי לה להתעצבן עלי מול המצלמה עד שהיא צעקה לי 'מה באת לזיין או לזיין את המוח? תתפשט כבר!'. בקולנוע אנשים נפלו מהכיסאות מרוב צחוק".
סצנה כזאת הייתה עוברת את הצנזורה של 2026, מאז עשור למהפכת "ME-TOO"?
"לא. ממש לא. סרטים כאלה היום כבר לא עושים. אבל עובדה שעד היום אנשים מתרפקים על הסרטים האלה בגעגוע, כי לא מצליחים לעשות היום בקולנוע הישראלי שום דבר דומה שמחזיק מעמד כל כך הרבה שנים. אין היום אף סרט ישראלי שמגיע למיליון וחצי כרטיסים, זכיתי".
תספר לנו על הרגע שבו הבנת שדורות של ישראליים גדלו עליך.
"בטח, הייתי בעונה השנייה וזה היה מדהים! אז ל'גולסטאר' עוד היה את הקסם של ההתחלה, היום התוכנית כבר איבדה את זה. שם בכיתי, נפתחתי, ואנשים פשוט אהבו אותי בטירוף. בזכות התוכנית הזו פתאום דור שלם של ילדים קטנים גילה אותי מחדש, ודרכה הם הלכו וגילו את 'אסקימו לימון' ואת כל הרזומה שלי. אני בשבילם זיכרון ילדות, וזה ממלא אותי. כשאתה מתחיל קריירה אתה בכלל לא מעכל שדבר כזה יקרה לך, שדורות של הורים וילדים יכירו אותך. אבל למדתי שהדברים האלה פשוט קורים, אתה לא מנתב אותם".
בוא נחזור לרגע שבו הקריירה שלך בגרמניה הפכה למפלצת של כסף גדל. איך נולד החוזה ההוא שהפך אותך לאיש עשיר?
"הכל התחיל מפסטיבל ברלין. בכלל לא הזמינו אותי לשם בהתחלה, הזמינו רק את יפתח קצור וענת עצמון. נסעתי על חשבוני, אבל ברגע שעליתי לבמה באולם של 4,500 מקומות, הקהל פשוט קם על הרגליים ומחא לי כפיים בטירוף. רעדו לי הרגליים. מנחם גולן בא ולחש לי באוזן: 'אל תזוז, סם ויינברג, שקנה את הסרט לגרמניה, רוצה להכיר אותך'. הלכנו לארוחת ערב, ובאמצע השיחה הוא נתן לי את הטלפון שלו ואמר: 'אני רוצה להחתים אותך על חוזה'. הוא החתים אותי על חצי מיליון דויטשמרק לשנה! במשך 12 שנה הוא שילם לי הכל - מלון, אוכל, טיסות בביזנס, בגדים. הכל. הוא גרם לי להתעשר. החברים שלי אמרו לו שהייתי ביצת הזהב שלו, וביצת זהב מביאה המון כסף. אתה מתאר לעצמך איזו קנאה זה עורר מסביב?".
אתה מדבר על חמישים סרטים, הישגים בינלאומיים מטורפים שאין כמעט לאף שחקן ישראלי. ועדיין, בארץ תמיד יצעקו לך ברחוב 'יודל'ה'. זה לא מתסכל?
"זה מה שמכירים, כי זה היה הראשון, וזה גם מה שמכירים אותי בעולם. אבל אנשים לא מבינים איפה הייתי - סרטי ׳קולומביה׳ שלחו אותי פעמיים ליפן, לטוקיו. הייתי בהונג קונג עם 'אסקימו', הייתי בפורטוריקו, בברזיל, בסאו פאולו ובריו. הייתי בכל העולם! שום שחקן ישראלי לפניי לא חווה דברים כאלה, אולי רק טופול. הייתי מאוד צעיר, אבל ידעתי להתנהג ולנצל את היכולות שלי. אני מדבר ומשחק שוטף באנגלית ובגרמנית".
שיחקת בסרט הבינלאומי "הקוסם מלובלין" בשנת 1979 לצד ענקים כמו אלן ארקין ושלי וינטרס. גם שם הרגשת את משחקי האגו של השחקנים הישראלים?
"בסרט הזה היה לי את התפקיד הכי גדול מבין כל הישראלים. שיחקתי את בולק. ואני אגיד לך מה קרה: גם שייקה אופיר היה שם, ועוד שחקנים ישראלים. אבל בעריכה? לכל הישראלים חתכו את החומר והם נפלו החוצה. רק החומר שלי נשאר כולו בסרט! התפקיד שלי הפך להיות הכי חשוב שם, סופרסטאר. למה? כי שיחקתי טוב".
בגרמניה עשית שם קריירה ענפה, הגעת עד ל"האח הגדול VIP" ב-2017. מה באמת קרה שם מאחורי הקלעים?
"הייתי הישראלי היחידי שעשה כל כך הרבה סרטים בגרמניה. על 'האח הגדול' קיבלתי המון כסף, סכומי עתק שפה בארץ בחיים לא הייתי יכול לקבל! הייתי שם בפנים שמונה ימים, וכשההפקה ראתה שאני הולך לזכות בזה - הם פשוט העיפו אותי. הייתי מעניין מדי בשבילם. אבל לא אכפת לי, הרווחתי המון כסף על הדבר הזה".
היית מוכן לעבור את זה שוב?
"אני לא אגיד לך מספרים מדויקים, אני לא מדבר על כמה אני מרוויח, אבל זה היה המון כסף שאין דברים כאלה בארץ. אבל האם הייתי נכנס לשם שוב היום? אני באמת לא יודע. קראת לזה 'עינוי' וזה נכון, כי בהתחלה אתה סגור במקום פשוט נורא. אין לך אפשרות להתקלח, אין אפשרות לישון כמו בן אדם, אין אפשרות אפילו לשתות קפה! מצאתי את עצמי ישן על הרצפה בתוך שק שינה, תקוע עם חבורה של אנשים שכולם גרמנים, אף אחד לא יהודי, גברים ובחורות ביחד. זה היה ונגמר. אני לא בקשר עם אף אחד משם, ואחד מהם בכלל כבר מת מסמים".
הציעו לך לעשות ריאליטי דומה כאן בארץ מאז?
"היו קצת דיבורים בעבר על 'הישרדות', אפילו בעונה הקודמת, אבל זה ממש לא בשבילי ולא מתאים לי. מה שכן, התוכנית שהכי הייתי רוצה לעשות והכי מעניינת אותי זו 'הזמר במסכה'. לדעתי זה הריאליטי הכי טוב והכי איכותי שיש היום על המסך, משהו מגניב, תיאטרלי, עם מסכות ברמה מושקעת במיוחד. הייתי יכול להיות נהדר שם, ובחיים לא היו מגלים שזה אני מתחת למסכה. אפילו העברתי מסרים לחבר שלי, הבמאי משה קפטן שעושה שם עבודה מעולה. כשיחליטו - יחליטו. מגעים רשמיים עוד לא היו".
היית לא מעט בגרמניה ובאוסטריה. איפה תפס אותך היום הנורא של ה-7 באוקטובר?
"זה סיפור שלא תאמינו. ב-7 באוקטובר הייתי בכלל בווינה, אוסטריה, בצילומים לסרט אוסטרי. על הבוקר הבת שלי צלצלה אליי כשהייתי במלון, כולה בכתה לי בטלפון וסיפרה לי מה קורה בארץ, עם האזעקות, הגיוסים והרוח הגדולה והקשה הזו. זה מצא אותי שם, רחוק מהבית שבהרצליה. זה החזיר אותי מיד להיסטוריה של המשפחה שלי. ההורים שלי, זיכרונם לברכה, נולדו בפולין. אמא שלי הגיעה מחלם, העיר של 'חכמי חלם' - ואבא שלי מאוסטרוב מזובייצקה. סבא שלי היה סנדלר בחלם, והוא אמר לסבא השני שלי בגרמנית: 'אם אתם לא בורחים מחלם היום, מחר בבוקר אתם על הרכבת לאושוויץ'. בזכות זה הם ברחו עם רכבת לסיביר, ואבא שלי ברח לרוסיה, לטשקנט. אחרי המלחמה הם נפגשו במחנה עקורים במינכן, ושם הם התחתנו. אז גרמניה ומינכן זה משהו שמרכזי אצלי בחיים. איך הכל התגלגל ככה? זה הכל מלמעלה, אלוהים הוביל את זה".
דיברת קודם על זה שחזרת לא מזמן מצילומים בגרמניה לסדרה בשם "שבעה". איך הגעת לפרויקט הזה בכלל?
"זה הכל הגיע דרך הסוכנות שלי, אוליסיה, שגרה בשוודיה והבת שלה מנהלת את המשרד בהמבורג. זו סדרה שמדברת על התנהלות אצל יהודים כשמישהו מת, סביב מנהגי השבעה. הבמאי הוא דוד חדד, הוא בעצמו לא אשכנזי אבל נשוי לבת של אשכנזים שמשחקים שם. הצילומים היו לפני מספר חודשים, ולגרמנים היה כל כך חשוב שאני אהיה בפנים, שהם פשוט טסו במיוחד לישראל כדי לעשות לי פה אודישן ולפגוש אותי פנים אל פנים! שילמו לי שם כסף טוב, מאוד התלהבו ממני ומהאלתורים שלי, וכבר הודיעו לי שיקראו לי לעוד פרק בהמשך".
הסדרה הזו צפויה להצליח מעבר לגבולות גרמניה?
"היא כבר מאוד מצליחה בגרמניה, וכנראה תצליח גם באוסטריה ובשוויץ, בכל מקום שבו השפה הגרמנית שולטת. יש לה פוטנציאל ענק להימכר לעוד המון מדינות. הקאסט שם מטורף ומדברים ביידיש, משחקים שם מרקי וניר, דבל'ה גליקמן ועוד שחקנים מעולים. היה לי שם תפקיד מצחיק בצורה בלתי רגילה".
אגב, עם תעוזה כמו שלך, מעולם לא דגדג לך להיכנס לפוליטיקה הישראלית? להשפיע?
"לא, ממש לא! ואני גם לא מוכן להתראיין על פוליטיקה או להגיד את הדעה שלי. אני אגיד לך למה: כי אני אמיתי מדי ויש לי לב טוב, אני פשוט לא מתאים ללכלוך הזה. אני לא רוצה לשלוט ולא רוצה להילחם, זה לא מעניין אותי. הדבר היחיד שעדיין בוער לי בוורידים זה המשחק. בגיל 72, כמעט 73, אני עדיין מאוהב במצלמה ובבמה, שם אני מרגיש בבית".
דיברנו קודם על כוכבי רשת, יש לך מן פרצוף של נגעל כשמדברים איתך על הדור החדש, על כוכבי הרשת שתפסו לשחקנים את המקום בטלוויזיה.
"בטח, מה זה בכלל 'כוכב רשת'? מה זה הדבר הזה? בשביל להיות שחקן אתה צריך... אני אפילו לא אומר ללמוד, אתה צריך להיוולד לזה! יש פה בארץ כמה שחקנים דרמטיים וקומיים נהדרים, אבל הבעיה של הליהוקים בארץ היא חמורה: אלו אותם אנשים כל הזמן! אתה רואה בכל הסדרות את אותם הפרצופים שעוברים מסדרה לסדרה. בארצות הברית בחיים לא תראה דבר כזה. בגלל זה חורה לי לראות טלוויזיה בעברית, אני כמעט לא רואה כלום חוץ מנטפליקס בבית".
אתה חושב שהמלהקים בארץ תקועים באייטיז? שהם מפחדים ללהק אותך בגלל הקיבוע של "אסקימו לימון"?
"ממש לא, עבר מאז המון זמן. היום יש לי גיל אחר, יש לי משקל אחר, יש לי קמטים ויש לי הבעות אחרות לגמרי. וזה בדיוק מה שחורה לי. יש דבר אחד בקריירה שלא השגתי והייתי נורא רוצה: הייתי רוצה שהמלהקים פה יפסיקו לזכור לי רק את 'אסקימו' ויתנו לי דמויות אחרות, בגילי. שיתנו לי לשחק אבא, שיתנו לי תפקידים דרמטיים, אפילו לא מצחיקים, כדי שאוכל להראות את הרגישות והרגשנות שלי. בגלל זה גם התעקשתי שלא נקיים את הראיון הזה בטלפון. בטלפון אתה יכול להזמין אוכל, אבל אתה לא יכול לתת את הלב שלך, את המבטים ואת הניואנסים. כל הכישרון של שחקן נמצא בעיניים שלו, הכל זה העיניים, כל השאר לא מעניין".
וכשאתה מסתכל על עצמך היום ברחוב, בארץ או בגרמניה, האגו של הכוכב הגדול עדיין מנהל אותך?
"אני לא חי באגו, בכלל לא עושה מזה עניין. כשהייתי יותר צעיר נהניתי מזה יותר, הייתי יותר מודע לזה. היום זה פשוט חלק משגרת החיים שלי. בכל מקום שאני הולך, אם זה למסעדה או סתם ברחוב, בארץ ובגרמניה, אנשים מכל הגילאים, מבוגרים וילדים, ניגשים ומבקשים להצטלם איתי. 'אסקימו לימון' משודר כל הזמן בערוצים הישראלים, זה קיים שם תמיד. זה כבר לא מעסיק אותי, זה פשוט מי שאני".
אתה מתלונן שלא מלהקים אותך מספיק בארץ, אבל מאחורי הקלעים אתה מריץ כבר שנה שנייה מופע סודי ומטורף עם המנטליסט במבינו. איך זה עובד?
"במבינו, עושה מופע מנטליזם מטורף. לקראת סוף ההופעה שלו, הוא מתחיל לדבר עם הקהל על סרטים ישראלים קלאסיים ומתוך כולם הם בוחרים, כמובן, ב'אסקימו לימון'. הקהל באולם בכלל לא יודע שאני שם, מאחורי הקלעים. ואז במבינו זורק להם: 'אתם רוצים לראות את צחי נוי פה?'. האנשים בקהל בטוחים שהוא עובד עליהם, הם לא מאמינים שזה קורה, ואז הוא מזמין אותי לבמה".
ואיך הקהל מגיב להפתעה הזו?
"אנשים פשוט יוצאים מהדעת! הקהל משתגע. אני עולה לבמה עם חולצת הוואי והתסרוקת האייקונית של יודל'ה, ועושה מחרוזת של שירי סרטים ישראלים שהקלטתי לפני מספר שנים. הקהל מקבל את זה בצורה יוצאת מן הכלל, זו כבר שנה שנייה שהשלאגר הזה רץ בכל הארץ. אנחנו עובדים אך ורק בפורמט של הופעות מכורות מראש ובמחיר קבוע. זה ביזנס מעולה, ובשבוע הבא יש לנו פגישה מאוד חשובה עם אמרגן ענק שמייצג המון אמנים כדי לקחת את זה אפילו רחוק יותר".
דיברנו קודם על אוכל, ודיברת בעונג על הטעם של אספרגוס לבן וכרוב אדום, וזה כמעט נשמע כמו תיאור של אקט אינטימי.
"כי זה כמעט כמו מין! אוכל טוב עושה לי נחת ותענוג בדיוק כמו סקס. בסופו של דבר, מה בנאדם צריך בחיים שלו? שלושה דברים: אוכל, סקס טוב ולשחק. זה השילוש שעושה לי את התענוג בחיים ומחזיק אותי. לעלות על הבמה או לעמוד מול מצלמה בהצגה או סרט טובים שאני מפוקס עליהם - זו אורגזמה בשבילי. כשאני בתוך הדמות, אני חווה אורגזמה רגשית. ויש לי ניסיון עם זה. המשחק האמיתי הוא לא לעשות כלום, לעשות מעט מאוד עם הגוף, הכל קורה פה - בעיניים. איך שאני עולה לבמה אני פשוט חי, זה גן עדן בשבילי".
אתה נשוי למירי כבר שנים ארוכות, והנה אתה מדבר פה בראיון פתוח על סקס בגיל השלישי. היא לא תיעלב מזה?
"ממש לא, היא יודעת את זה והיא יכולה רק להחמיא לעצמה ממה שאני אומר פה. שאלו אותי לא פעם אם יש סקס בגיל השלישי, ואני אומר: ברור! איזו שאלה? כל זמן שאני חי, הכל חי אצלי, ברוך השם. זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אני פשוט לא מאלה שרצים לספר לחבר'ה או לתקשורת על הפרטים האינטימיים, אלו דברים אישיים ששייכים רק לי ולעצמי. מעבר לזה, התענוגות שלי היום זה לנסוע המון לחו"ל, אני מת על אירופה - הנופים והמקומות באיטליה, צרפת, אוסטריה וגרמניה עושים לי את זה".
היית חבר קרוב של שלי ווינטרס המנוחה, כוכבת הוליוודית ענקית, חברה של מרלין מונרו. כמה קרובים הייתם באמת?
"היא הכירה לי את לי סטרסברג ובזכותה הגעתי לסטודיו שלו בלוס אנג'לס. אבל בפעם הראשונה שפגשתי אותה, מנחם גולן התקשר אליי למלון בברלין ואמר לי לבוא דחוף למלון קמפינסקי, כי שלי הגיעה ורוצים לעשות איתי תמונה לעיתון בתור הבן שלה בסרט. הגעתי, והיא פשוט לקחה אותי אליה לחדר".
ומה קרה בחדר?
"היא ניסתה... וכן, היא הפילה אותי בקסמיה והשכיבה אותי! הייתי בחור צעיר בן 25, נאה, והיא הייתה כוכבת ענקית שזכתה באוסקרים. בזמן שהייתי אצלה בחדר היא בכלל דיברה בטלפון עם בעלה לשעבר, ויטוריו גסמן, ועל הדרך השכיבה אותי. באותו זמן בא לבקר אותה גם הדוד של אנה פרנק! היא סיפרה לי המון סודות על מרלין מונרו, הן גרו ביחד בעבר. היא גילתה לי שכשכל אחת מהן הייתה מביאה מישהו לחדר, הן היו משאירות בקבוק חלב ריק בחוץ כדי שהשנייה לא תיכנס. סודות על סטוצים של מרלין מונרו שלא מצפים לקבל. לדעתי אגב, את מרלין רצחו כי היא ידעה המון על קנדי ואחיו".
עבדת המון בחו"ל, ציינת שאתה אוהב את המקצועיות והתקציבים הגדולים שם. אבל היו לך גם עוגנים קרובים מאוד בתעשייה המקומית.
"יש פה במאים נהדרים. אחד החברים הכי קרובים שלי בתעשייה היה המפיק איתן אבן, זיכרונו לברכה, שנפטר לפני כמה שנים מסרטן. הוא הפיק את הסרטים הכי טובים שעשו בישראל, כמו 'הקיץ של אביה' ו'הכוכבים של שלומי'. הכרנו עוד ב-1977 על הסט של הסרט 'הגן', שם הוא היה עוזר במאי, ונשארנו חברים בלב ובנפש במשך עשרות שנים. כשאתה נמצא כל כך הרבה שנים בתעשייה ופתאום אנשים מתחילים ללכת לך, זה נורא קשה. במקרה של איתן זה שבר אותי".
הספקת להיפרד ממנו?
"באתי לבקר אותו בבית שלו ממש כמה ימים לפני שהוא נפטר. המפגש הזה נוגע ללב ומזעזע, אני רואה את זה מול העיניים שלי עד עכשיו. הוא ישב שם על כיסא גלגלים, עם ראש שמוט מטה. נישקתי אותו על הראש, חיבקתי אותו, והוא בכלל לא זיהה אותי. מנטלית הוא כבר לא היה שם, הוא היה פשוט חי-מת. זה היה נורא. מוות זה דבר נורא ואיום".
זה נשמע שאתה מדבר על החיים בתשוקה אדירה, אבל המוות של אנשים קרובים סביבך מעורר מחשבות. אתה מפחד מהמוות?
"מאוד. אני מאוד מפחד מהמוות".
למה בעצם?
"כי תראה, מדברים איתי כל הזמן על גן עדן, עולם הבא, עניינים... לא הייתי שם וגם אין לי שום עניין או רצון להיות שם כרגע. אף אחד לא באמת יודע מה יהיה שם וכל הסיפורים האלה לא מעניינים אותי. הפחד שלי מגיע מזה שאני פשוט כל כך אוהב לחיות, אוהב את החיים ועדיין יש לי את הכיף המטורף הזה של לשחק. ומצד שני, אני מבין שהזיכרון של אנשים הוא קצר מאוד. תראה למשל את שייקה אופיר – הוא היה ענק הענקים, ומי היום זוכר אותו ברחוב אם הוא לא חלק מהתעשייה? כנ"ל לגבי גדעון זינגר ואנשים עצומים אחרים שעבדתי איתם ועשו כאן עשרות שנים של קריירה מפוארת. ברגע שסטארים גדולים הולכים לעולמם - זהו, זה נגמר. די, היה, נדם. בגלל זה הפחד קיים, המוות הוא דבר נורא".
אתה מרגיש שבישראל של היום לא יודעים לתת מספיק כבוד והערכה לאמנים ותיקים במעמד שלך?
"אני הולך לספר לך עכשיו משהו שלא סיפרתי לאף אחד בחיים, זו פעם ראשונה שאני מדבר על זה בכלל, התלבטתי עד סוף הראיון האם לספר את זה, והעניין הזה מאוד פגע בי. לאחרונה, לקראת המחזמר 'פיטר פן' שעולה עכשיו לבמות בקיץ 2026, הזמינו אותי לפגישה עם הבמאי חנוך רוזן. רצו שאני אשחק שם את 'עצמי' - כסוג של מחווה לתפקיד של מיסטר סמי שעשיתי בגרסה המקורית של אורי פסטר ב-1989 ורצתי איתה 250 פעם".
ומה קרה בפגישה?
"קודם כל, חנוך רוזן איחר לפגישה איתי בשעה שלמה! הוא הגיע, ואז הוא והאנשים שלו התחילו לעשות לי מעין אודישן מביך על תפקיד שכבר עשיתי מאות פעמים בעבר. הוא היה לגמרי מעופף ומפוזר. הם שאלו אותי: 'אתה מסוגל לעשות כמה הצגות ביום?', אמרתי שכן. ואז פתאום הם התחילו להגיד שהם רוצים להביא לי מחליף, ובסופו של דבר הם פשוט החליטו לא לקחת אותי בכלל! אני חושב שזו חוצפה ממדרגה ראשונה להזמין שחקן במעמד שלי לפגישה, רק כדי לנסות להשתמש בשם שלי בשביל הפוסטר וליחסי הציבור - ואז לזרוק אותי כמו קונדום משומש! מה הזמנת אותי בכלל? אתה לא מתבייש? מי אתה בכלל?!".
אז מבחינתך חנוך רוזן מחוק? יש ביניכם סכסוך רשמי?
"אנחנו לא בסכסוך, כי אני פשוט לא מתכוון לדבר איתו יותר בחיים שלי, הוא לא מעניין אותי בכלל. מה שהוא עשה זה מעשה מזעזע וחוסר כבוד מוחלט. המעריצים של 'פיטר פן' שמעו על זה וכולם כתבו ברשתות שהם נפגעו מזה ושהם פשוט לא ילכו לראות את ההצגה הזו בלעדיי. ואני מקווה שהם באמת לא ילכו. אני לא מתבייש להגיד את זה, נפגעתי מהאדם הזה בצורה קשה מאוד, וזו פגיעה שתימשך עוד הרבה זמן".
חנוך רוזן מסר בתגובה ל-TMI: "צחי נוי שחקן מעולה. הוא תרם רבות למחזמר פיטר פן המקורי - אהבתי לשחק מולו. גם ב׳ספר הג׳ונגל׳ בספארי וברחבי הארץ שעלה לפני כ-15 שנה היה מעולה, ושם אהבתי מאוד לביים אותו. הפעם ובניגוד לחידוש של ספר הג׳ונגל, בו חזרו כל השחקנים המקוריים, החלטנו לשתף מהעבר רק את ששון גבאי. אני חנוך רוזן עדיין, די בכושר אבל כבר לא פיטר פן.... מאחל לו לצחי רק הצלחה, אוהב אותו וחושב שהוא שחקן ענק. אשמח לצוות אותו לתפקיד מתאים במחזות זמר נוספים שאולי אביים בעתיד".
