פעם הוא הסתובב במסיבות של הוליווד, היה כתב הבידור הישראלי בלוס אנג'לס, הגיש ב"חדשות הבידור", המציא את "מאפיית הבידור" ואת תורת הפבלובות (במקום לקרוא לסלבס בשמותיהם, נהג לכנותם בשמות מאפים), עיצב תכשיטים בינלאומיים, הספיק להוציא 24 ספרי ילדים באנגלית על ההתחממות הגלובלית. עכשיו אבישי בן אלי חוזר עם ספר ביכורים בעברית למבוגרים בשם "אמא שלי אומרת..."

בן אלי, נגמרו הסלבס?
“אני חושב שפשוט הבנתי שאחרי עשר שנים בהוליווד, אתה מתחיל לזהות תבנית. כולם רוצים כסף, הצלחה ותהילה. ואז הם משיגים כסף, הצלחה ותהילה ומגלים שהם עדיין בחרדה. פתאום אתה מבין שאפשר לראיין כוכב שזכה באוסקר, והוא עדיין מפחד שלא יזמינו אותו למסיבה הנכונה. זה היה רגע מאוד מפכח".

אז התפכחת מעולם הרכילות?
“אני לא יודע אם התפכחתי. אני עדיין אוהב רכילות. אני פשוט חושב שרכילות היא הפסיכולוגיה הכי זולה והכי כנה שיש. דרך מי נפרד ממי ומי לא הזמין את מי לחתונה, אתה מגלה את כל הפחדים האנושיים: להישאר לבד, להזדקן, לא להיות רלוונטי, שלא יבחרו בך".

בוא נרענן קצת את הסלנג.
“פבלובות - סלבס סוג א'. בכלאבות, מלשון כלב, כוכבי ריאליטי. סברינות - בוידעם, מתחת לציר האיקס - שייכים לעבר. הסלבס מריירים לתשומת לב, לפלאש. זה היה להיט בשנת 2010. עקפתי את ליאון רוזנברג מבחינת בולטות, הוא היה המוביל, והיוצרות התהפכו. וכשלא הגיע הכסף שביקשתי, לא הגעתי יותר, והם ירדו מהאוויר בדיוק כמו שעלו. העיקר שסלוצקי ינהג בקבריולט ואני ארוויח שקל שמונים? אין כסף? להתראות".

ומה גילית על עצמך?
“שאני בדיוק כמו כולם. פעם חשבתי שאם אצליח מספיק ארוויח מספיק ואהיה מפורסם מספיק אהיה רגוע. בפועל גם אחרי כל התחנות שעברתי עדיין הייתי מסוגל להתעורר בארבע בבוקר ולחשוב: אולי הייתי צריך לקנות דירה ב־2008, אולי הייתי צריך להישאר בלוס אנג'לס, ולמה כתבתי את ההודעה הזאת עם סימן קריאה אחד ולא שניים".

אז הספר החדש הוא ספר עזרה עצמית?
“ממש לא. אין דבר שמלחיץ אותי יותר מאנשים שקמים בבוקר ואומרים שיש להם את כל התשובות. הספר הזה הוא ההפך. הוא מודה בכך שגם אנשים מתפקדים, מצליחים ואפילו כאלה שמצטלמים כאילו הכל מושלם מנהלים בראש מערכת יחסים רעילה עם החרדות שלהם".

ולמה לדעתך אסי עזר חייב לקרוא אותו?
“כי אסי הוא בעיניי הסמל לכך שגם אם עשית הכל נכון - קריירה, משפחה, הצלחה - עדיין יש קול קטן בראש ששואל: ומה אם מחר זה נגמר. האמת היא שזה לא ספר על אסי. זה ספר על כולנו. אסי פשוט מספיק מפורסם כדי שנוכל להעמיד פנים שאנחנו מדברים עליו בזמן שאנחנו בעצם מדברים על עצמנו. ואולי זאת גם הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים רכילות. היא מזכירה לנו שגם האנשים שנראים כאילו יש להם הכל מפחדים בדיוק מאותם דברים שאנחנו מפחדים מהם".

אגב, מה אמא שלך, לינדה, אומרת?
“אמא שלי אומרת שאין אמונה באנשים, שהעולם אכזר. את כל החרדות בעולם היא מעבירה לי. אני מקליט את השיחות איתה וכך נולד הספר".