על פי הפרסומים, השף מושיק רוט גילה על סיום דרכו כשופט בתוכנית "משחקי השף" דרך כלי התקשורת. אם כך אכן אירע, מדובר בעוד מקרה שמצטרף לשורה ארוכה של עובדים, מגישים, טאלנטים ואנשי תקשורת שגילו על עתידם המקצועי מהכותרות, מהודעות פוש או משיחת טלפון מחבר, עוד לפני שהמעסיק מצא לנכון לעדכן אותם.
זו כבר אינה תופעה חריגה. זו מציאות שחוזרת על עצמה. הבעיה היא לא רק אנושית, היא עלולה להיות גם משפטית. למעסיק יש זכות לקבל החלטות עסקיות, לרבות סיום העסקה. אבל הזכות הזו אינה בלתי מוגבלת. דיני העבודה בישראל מחייבים את המעסיק לנהוג בתום לב, בהגינות ובכבוד כלפי העובד. זו אינה רק נורמה מוסרית, אלא עיקרון משפטי שבתי הדין לעבודה חזרו עליו שוב ושוב.
וכאן עולה השאלה המתבקשת: אם העובד כבר קרא בתקשורת שהוא סיים את תפקידו, האם ההחלטה באמת עדיין פתוחה? ואם היא כבר התקבלה, מה המשמעות של הליך השימוע?
בתי הדין לעבודה קבעו לאורך השנים כי שימוע חייב להתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה. לעובד צריכה להינתן הזדמנות אמיתית להשמיע את טענותיו, כאשר המעסיק עדיין מוכן לשקול אותן. כאשר ההחלטה כבר דלפה לתקשורת והוצגה לציבור כעובדה מוגמרת, קשה לטעון שההליך עדיין מתקיים באופן אמיתי.
מעבר לכך, הדלפת מידע פנימי לפני שהעובד עודכן עלולה לעורר שאלות נוספות: מי העביר את המידע? האם נשמרה חובת הסודיות? האם נגרמה פגיעה בשמו הטוב של העובד? והאם עצם הפרסום יצר נזק שניתן היה למנוע בהתנהלות בסיסית ומכבדת?
כמובן שלא כל מקרה יוביל לתביעה, ולא כל הדלפה מהווה הפרת חוק. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. אך אין ספק שכאשר עובד מגלה על פיטוריו מהתקשורת ולא מהמעסיק, מתעוררות שאלות משפטיות משמעותיות, לצד פגיעה קשה באמון שבין הצדדים.
דווקא גופי תקשורת, שחושפים מדי יום התנהלות לא ראויה של ארגונים ומציבים סטנדרטים של שקיפות ואחריות, צריכים להיות הראשונים ליישם את אותם עקרונות כלפי העובדים שלהם.
בסופו של דבר, השאלה אינה רק אם למעסיק הייתה זכות לפטר. השאלה היא איך הוא בחר לעשות זאת.
כי הדרך שבה מסיימים מערכת יחסי עבודה אומרת לא פחות מהדרך שבה התחילו אותה.
הידיעה נכתבה ע"י עו”ד לענייני עבודה, משה מנשה.
