קשה למצוא עוד כוכבת מקומית שעברה ברכבת ההרים של הביצה את כל התחנות האפשריות כמו שרון חזיז. מי שהתחילה את דרכה כהבטחת פופ מסחררת, מצאה את עצמה לא פעם מנהלת קרבות מתישים מול כותרות צהובות ותדמיות שהודבקו לה בכוח. אלא שדווקא היום, כשהיא שורפת את מסך הפריים-טיים ב"פאוור קאפל" - ימים ראשון ושלישי 21:15 ברשת 13, ומקפצת לקאמבק קולנועי קצבי ב"חינה אמריקאית", היא מציגה גרסה חדשה, מפוכחת ומיסטית של עצמה.
בראיון ל-TMI נטול הגנות היא מדלגת בטבעיות מעוררת השראה בין הטרגדיות הרפואיות והאובדן המשפחתי הטרי שחווים חייה, לבין פדיחות וואטסאפ קורעות מצחוק, אולטימטומים זוגיים בלתי מתפשרים, ועצירה אחת בלתי צפויה שבה היא עושה נורמולוגיה על המראיין.
"המוות שלה השאיר בי חלל עצום - זה מרגיש כמו לאבד איבר מהגוף"
שרון, אנחנו נפגשים בתקופה לא פשוטה עבורך. אבא שלך, שלמה ז"ל, שהיה רקדן וכוריאוגרף מוערך, נפטר לפני 12 שנים. לפני חצי שנה בלבד איבדת גם את אמא שלך, אביבה ז"ל, אחרי מאבק ממושך בדימנציה וסרטן.
"נכון. אמא שלי גרה איתנו בבית שלוש שנים לפני שהיא עברה למוסד, ובסופו של דבר היא נפטרה מסרטן. המוות שלה השאיר בי חלל עצום. זה לא משנה באיזה גיל אתה - כשאתה מאבד אמא, פתאום אתה מבין שאתה יתום בעולם. אין אבא ואין אמא להתקשר אליהם. זה באמת מרגיש כמו לאבד איבר מהגוף".
איך נראו היחסים שלכן לאורך השנים?
"הייתי רגילה לשתף את אמא שלי בהכל, גם בתקופות שלא הסתדרנו - כמו שאמהות ובנות לפעמים לא מסתדרות. תמיד היה לי חשוב לקבל את האישור שלה ושל אבא. אבא שלי תמיד נתן לי הערות מקצועיות ומדויקות מאוד על ההופעות שלי. אמא, לעומת זאת, הייתה מאוד ביקורתית, גם כלפי עצמה. היא הייתה מעדיפה שאני אהיה שחקנית תיאטרון כל החיים, שאעבוד ואופיע, אבל שלא אהיה מפורסמת. היא לא הבינה למה צריך להתראיין או למה צריך יחסי ציבור. היא הייתה אישה מאוד צנועה, ובמשך שלושים שנה ניהלה את מחלקת התלבושות בתיאטרון ׳ליסין׳. היא נשארה בתחום, אבל מאחורי הקלעים. שם היא הרגישה הכי בנוח".
מגיל צעיר מאוד כבר היית על הבמות. לא הרגשת שסמכו עליך קצת יותר מדי ושפספסת את הילדות הרגילה?
"שני ההורים שלי תמיד נורא סמכו עליי. לפעמים זה היה אפילו קצת מעליב באיזשהו מקום, כי לאח שלי הצעיר דאגו הרבה יותר. שידרתי להם מגיל צעיר המון כוח, ביטחון ועצמאות. הייתי תמיד מוקפת בחברים ועסוקה בעשייה. הייתי ילדה בוגרת מאוד, עד כדי כך שבגיל 13 או 14, כשההורים שלי חוו משברים בזוגיות (הם התגרשו כשהייתי בת 17), הייתי אומרת לאמא שלי: 'יאללה, תתגרשו כבר, אתם לא מסתדרים!'. חיזקתי אותה במקומות האלו כי היא הייתה מוכנה לבטל את עצמה בשבילנו".
את מספרת שהיית ילדה מאוד בוגרת, אבל בלימודים זה לא תמיד היה פשוט.
"בבית הספר לא היו לי חיים קלים. לא הייתי מהמקובלות של הכיתה. רק כשהתחילו לשמוע אותי שרה בטקסים, פתאום קרה סוויץ' ביחס אליי. הייתי ילדה עם הפרעות קשב וריכוז שלא הייתה מסוגלת לשבת בשקט. אם הייתי מנסה לשבת ללמוד, הייתי פשוט נרדמת למורה מול הפרצוף. אבל ברגע שהיו אומרים לי 'חוג' או 'להקת הצופים' - שם הייתי מכורה. הלכתי לחזרות פעמיים בשבוע, התאמנתי, הופעתי. להקת צופי תל אביב הייתה חממה מטורפת של טאלנטים באותם ימים".
והיה גם איזה קראש נעורים בלהקה, לא?
"בטח! היה לי קראש היסטרי על משה בן בסט. והקטע המצחיק הוא שאחר כך, בסדרה 'עניין של זמן', הוא שיחק את בן הזוג שלי! הוא מספר לי לפעמים איזו נערה מהממת הייתי, ואני נשארת בהלם. בזמנו הייתי בטוחה שהוא בכלל מזלזל בי מרוב שהוא לא היה מסתכל לכיוון שלי".
נשמע כמו פלירטוט.
"לא, זה כבר היכרות של עשורים".
"סמל מין? בחיים האישיים הייתי ילדה די מרובעת"
ב-1994 הוצאת את אלבום הבכורה שלך, "קח אותי לשם", שזכה להצלחה עצומה. אבל יחד עם המוזיקה, התקשורת והאמרגנים מיתגו אותך מיד כ'סמל מין'. איך הרגשת עם הטייטל הזה?
"היום, בעידן של נועה קירל וזמרות הפופ הגדולות, המושג 'סמל מין' בכלל לא רלוונטי. נועה קירל היא בחורה יפהפייה, חכמה וסקסית, אבל הסקסיות שלה היא רק עוד תבלין לחבילה המטורפת שהיא מביאה כפרפורמרית. בשנות ה-90 המצב בארץ היה שונה לגמרי. היה פה משהו מאוד פוריטני ומיושן. אם רצית להיות זמר-יוצר מוערך, היית צריך לעמוד על הבמה עם ג'ינס וגיטרה, בלי לתת שום חשיבות לשואו הבימתי.
אני נורא אהבתי פופ ומוזיקה שחורה. הערצתי את מדונה, קיילי מינוג וגרייס ג'ונס, והסתכלתי על כל החבילה - שירה, ריקוד, לבוש והופעה בימתית. רציתי להביא את זה לארץ. עשינו אלבום פופ חלוצי עם דודי לוי, אנשים בביצה היו בשוק ואמרו לי 'מה, את משתמשת במכונות?' (ככה קראו אז לסימפולים וכלים אלקטרוניים). הבאתי שואו, וזה הגיע יחד עם הלבוש והתדמית המוחצנת".
אבל מאחורי הדימוי המשוחרר והפרובוקטיבי, המציאות בבית הייתה אחרת לגמרי.
"בדיוק. שם היה הדיסוננס הגדול. מאחורי כל החבילה הזו עמדה בחורה צעירה בת 23, שעל הבמה הייתה חיית פרא, אבל בחיים האישיים הייתה ילדה די מרובעת. הייתי תמיד בזוגיות יציבה, הייתי נשואה, לא השתוללתי. פחדתי נורא שיתפסו רק על הטייטל החיצוני ויבטלו את המוזיקה והעבודה הקשה שלי.
היו עיתונאים שחיממו את זה ברוע. אני זוכרת שכתבו עליי בראיון מסוים שהעיתונאי הגיע אליי הביתה ופתחתי לו את הדלת בבייבידול ובלנז'רי חושפני. זה היה שקר מוחלט! פתחתי לו את הדלת בג'ינס וטי-שירט פשוטה. לקחתי את הדברים האלה קשה מאוד ללב כי אני בן אדם אמיתי, לפעמים כמעט חסר טקט מרוב שאני ישירה. השקרים האלה הכניסו אותי אז לבלבלות קשות".
"נכנסתי לפחד וחרדות מזה שפתאום כולם מכירים אותי. השתבללתי בקונכייה שלי"
שרון, אנחנו מדברים עכשיו על הפריצה הגדולה שלך בשנות ה-90. היית אז בת 23, זמרת השנה, כוכבת "עניין של זמן" והשם הכי חם במדינה. הצלחת אז "לאכול את האירוע" ולעכל את הפרסום המטורף?
"ממש לא. לא הצלחתי לאכול את האירוע אז, בדיעבד. נכנסתי לפחדים ולחרדות קשות מזה שפתאום כולם מכירים אותי, ושאני מפורסמת בכל מקום. הייתי ילדה, לא ידעתי איך לעכל את זה. קצת השתבללתי ונכנסתי לקונכייה שלי".
עד כמה החרדות האלה השפיעו עליך פיזית באותם ימים?
"הייתה לי תקופה, מיד כשהאלבום הראשון ('קח אותי לשם') יצא, שממש הייתי מתעלפת ברחוב. פתאום הייתי מרגישה סחרחורת קשה ופשוט קורסת. הלכתי שוב ושוב לבדיקות רפואיות כדי להבין מה לא בסדר אצלי, ובסוף התברר שהכל היה פסיכוסומטי. זו הייתה הדרך של הנפש שלי לאותת לי שהעומס והחשיפה גדולים עליי".
איך את מסתכלת על זה היום, ממרחק השנים?
"היום, בראייה בוגרת ומנוסה בהרבה, אני אומרת לעצמי: 'למה בכלל נכנסת ללחץ? להפך, תחבקי את האהבה הזאת מהקהל!'. אבל אז כילדה נפשית זה כנראה היה פשוט גדול עליי".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אנשים רבים מכירים אותך כזמרת ושחקנית, אבל בשנתיים האחרונות הפכת לנומרולוגית קבלית מוסמכת שמכינה מפות לאנשים בתשלום, איך הכל התחיל?
"הכל התחיל לפני שנתיים. מישהו תייג אותי באינסטגרם על פוסט שעסק בניתוח השם 'שרון'. נכנסתי לקרוא והייתי בהלם מוחלט. זה היה כל כך מדויק, עד לרמת הפרטים הקטנים ביותר שאי אפשר לנחש. אבל הדבר שהכי הדהים אותי וגרם לי להגיב מיד, היה משפט אחד בפוסט שבו היה כתוב: 'בגיל 36 עלול להיות משבר בריאותי'. ואני, אובחנתי וחליתי בסרטן השד בדיוק בגיל 36.
הרגשתי שזה חזק ממני וכתבתי לה מיד: 'אני לא מבינה, כתבת את הפוסט הזה ספציפית עליי?'. התברר לי שמי שכתבה את הפוסט היא מיכל גרין, נומרולוגית קבלית מוערכת מאוד עם קהילה ענקית של מעריצות בכל העולם. התחלנו להתכתב בפרטי".
ומשם הדרך ללימודים מקצועיים הייתה קצרה?
"נמשכתי תמיד לעולמות המיסטיקה, האסטרולוגיה והנומרולוגיה, וזה לא במקרה - כל המספרים הנומרולוגיים שלי משויכים לעולם הרוח והנפש. בהתחלה הלכתי לעשות קורס קצר אצל מיכל, פשוט כדי להעשיר את עצמי. כשסיימתי, התלבטתי אם להמשיך למסלול ה'מאסטר' שמאפשר לעבוד בזה בפועל. התייעצתי עם מיכל והיא הסתכלה על המפה שלי ואמרה לי חד-משמעית: 'עם מפה כמו שלך, את חייבת לעשות מאסטר'. תוך כדי הלימודים הבנתי שזה בעצם סוג של טיפול. מצאתי את עצמי פותחת מפות לחברים קרובים, ומסבירה להם דברים על החיים ועל האישיות שלהם שעזרו להם בצורה בלתי רגילה".
מעניין, אגב בתור מי שמאמינה בה׳ֿֿ, יש דווקא אנשים דתיים או שמרנים שיגידו שזה סוג של "עבודה זרה". מה את עונה להם?
"מה פתאום! מה שאני עושה זו נומרולוגיה קבלית, המבוססת כולה על ספר היצירה שכתב אברהם אבינו. לפי האמונה היהודית והקבלה, אברהם אבינו הוא זה שייסד את עולם הנומרולוגיה הקבלית. הכל מבוסס על האותיות והמספרים שבהם נברא העולם, ואין כאן שום עבודה זרה. להפך - המפה נועדה רק להעצים את האדם, לחשוף בפניו את הברקוד הנשמתי שלו, לעזור לו להכיר את עצמו טוב יותר ולא להילחם במי שהוא לא".
האמונה הזו והחיבור לקבלה ולנומרולוגיה מלווים אותך ביום-יום?
"תמיד הייתה לי נשמה מאמינה בפנים, למרות שגדלתי בבית חילוני לחלוטין. תמיד האמנתי שיש כוח שמנהל את העולם, אנרגיה עליונה. כשצללתי בים בתאילנד והסתכלתי על הדגים והציפורים המתוכננים להפליא, אמרתי לעצמי - אין סיכוי שזה רק המפץ הגדול. מישהו הרי היה צריך להביא את המפץ הזה.
לימודי הקבלה והנומרולוגיה לימדו אותי שהכל נבנה מאותיות ומספרים. אני מאמינה שאנחנו מגיעים לעולם הזה עם סוג של 'ברקוד נשמתי' שמכיל את כל התכונות שלנו, את המתנות, האתגרים ומה שבאנו לתקן בגלגול הזה. ברגע שאתה מבין ומפצח את הברקוד שלך, החיים שלך מסתדרים. אתה כבר לא מנסה להיות מי שאתה לא, ולא מנסה לעסוק בדברים שלא מתאימים לך".
את מאמינה בגלגול נשמות ובעולם הבא?
"מאוד. שמעתי המון סיפורים על חוויות סף-מוות מאנשים שראו את כל החיים שלהם חולפים מול העיניים שלהם בשניות. מדענים יגידו לך שזה רק הורמון שמשתחרר במוח ברגעי הגסיסה, אבל אני אדם אינטואיטיבי. אני מאמינה שאנחנו לא אומרים פה את המילה האחרונה, ושאנחנו חוזרים לפה שוב ושוב בגלגולים שונים כדי לעשות תיקונים".
היית נשואה שלוש פעמים. הנישואים הראשונים היו למתופף אלי בן שושן, השניים לשמוליק רוזנברג (אבי בתך אנה), והשלישיים ליורם כהן. ויתרת באופן סופי על מוסד הנישואים?
"בדיעבד, כבר בנישואים האחרונים שלי, אם זה לא היה כל כך חשוב לבן הזוג שלי דאז - בחיים לא הייתי מתחתנת. בנישואים הראשונים הייתי ילדה שהתלהבה מעצם האירוע, מהרצון להיות כלה ולחגוג. בנישואים השניים עם שמוליק בכלל לא חשבנו להתחתן, גם אחרי שנולדה אנה. בסוף התחתנו בטקס קפריסאי מהיר רק בגלל הליך בירוקרטי מסוים שהצריך את זה כשאנה הייתה בת ארבע. בנישואים השלישיים יורם היה כהן ואני גרושה, אז ממילא לא יכולנו להתחתן כדת וכדין ועשינו מסיבת מיסוד פשוטה כי זה היה חשוב לו".
והיום את בזוגיות צמודה ואוהבת עם רונן נוף, מעצב פנים וקבלן. מה אמרת לו כשהכרתם?
"איך שהכרתי את רונן ראיתי שהוא אדם מאמין ושומר מסורת. אמרתי לו מיד, בשלב מאוד מוקדם: 'לא משנה מה יתפתח בינינו, אני לא מתחתנת יותר. זה לא מונח על השולחן'. אבל זה שאנחנו לא נשואים רשמית לא אומר שאנחנו לא משפחה לכל דבר. להפך, הפכנו לחבורה אחת גדולה ומאוחדת יחד עם הילדים".
מי התחיל עם מי - את או רונן?
"אני איתו! וזו פעם ראשונה בחיים שלי שהתחלתי עם גבר. חברה הראתה לי תמונה שלו בפייסבוק, ראיתי שהוא ממש הטעם שלי, ביקשתי מחברה משותפת שתקשר בינינו והוא הרים אליי טלפון".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
איך היה הדייט הראשון שלכם?
"זה היה בתקופת הקורונה, ובסוף נפגשנו אצלו בבית. אבל הסיפור המצחיק הוא שלפני כן הוא הציע שניפגש ב'סלון של אייל שני' בשבת בערב. אמרתי לעצמי: 'וואו, יש לו סטייל!'. יום למחרת הוא מתקשר אליי ואומר לי: 'חבר אמר לי שאני צריך להגיד לך שזו בעצם מסיבת בת מצווה של חברים טובים שלי'. שאלתי אותו בהלם: 'סליחה? אתה רוצה לקחת אותי דייט ראשון לבת מצווה?!'. בסוף נפגשנו יום לפני כן רק שנינו, ולמחרת כבר הלכנו יחד לבת מצווה. כולם שאלו אותנו כמה זמן אנחנו ביחד ואמרנו בביטחון 'שבעה חודשים'".
ב-2005 התמודדת עם סרטן השד. עברת כריתת שד, ובנוסף כריתה של השחלות ואיברי הרבייה. מה הותיר בך האובדן הפיזי הזה כאישה?
"במבט לאחור, החשיפה של המחלה בזמנו הייתה הדבר הכי טוב שעשיתי, כי זה נתן לי כוח דרך אלפי הנשים שפנו אליי ועזרתי להן. אבל יש חלק קשה שלא מדברים עליו: הנפילה שאחרי שמבריאים. כשאתה חולה, הגוף מגייס את כל כוחות הנפש למלחמה. ברגע שאתה מבריא וברוך השם הכל מאחוריך - כולם ממשיכים הלאה, ואתה נשאר להתמודד לבד עם מה שאיבדת בדרך. עבורי, האובדן הנשי הכי גדול היה אובדן הפוריות. רציתי עוד ילדים, ויש לי רק את אנה המדהימה שלי. נכנסתי לגיל המעבר (מנופאוזה) בגיל צעיר מאוד בגלל הניתוחים. למדתי שהכל בראש - אם אני אדע לנתב את המחשבות שלי נכון, שום דבר לא יכבה את האנרגיה שלי".
שקלתם אז פונדקאות או אימוץ?
"כן. אני ושמוליק (בעלה השני ואבי בתה) היינו ממש בתחילת תהליך של לימוד הנושא, אבל אז נפרדנו והכל ירד מהפרק. חוץ מזה, בתהליכים האלה נותנים עדיפות ראשונה לזוגות שאין להם ילדים בכלל, אז היינו צריכים להמתין המון זמן, בכל אופן שמוליק הוא לגמרי משפחה לכל החיים".
"אם היינו מדברים על סקס בריאליטי - היינו זוג משעמם"
בואי נדבר על "פאוור קאפל". אתם באתם כזוג מאוד מוכר, אבל גם מאוד תמים.
"לגמרי. אני אגלה לך סיפור שלא ראו על המסך. בפרק הראשון נפגשנו כולנו בבריכה, ורון שחר שאל פתאום את כולם: 'מי הזוג שאתם חושבים שהוא הכי פחות מחובר?'. חטפתי שם את ההלם של החיים שלי. אמרתי בשקט, חצי לעצמי וחצי לרונן: 'אין מצב שאני עונה על זה, אני לא מכירה פה אף אחד, למה שאני אגיד?'. באותו רגע אסי בוזגלו הסתובב אליי מאחורה, דפק חיוך ואמר לי: 'Welcome to the reality' (ברוכים הבאים לריאליטי). שם הבנתי לאן הגעתי. פחדתי נורא מהמשימות הפיזיות, מהג'וקים, מבנג'י, ובכלל לא קלטתי שאני נכנסת לגרסה של 'הישרדות בתוך ארמון'. פתאום יש בריתות, אסטרטגיות מאחורי הגב, ואנחנו היינו מופרדים רוב הזמן ולא הבנו מה קורה בחדרים האחרים".
זה ריאליטי שמביא איתו לאורך העונות, לא פעם שאלות אינטימיות ודיונים סוערים על בגידות ועל מה שקורה בחדר המיטות. מה הגבול האדום שלך ושל רונן מול המצלמות?
"אין לנו באמת גבולות מהסוג הזה, כי מי שמכיר אותי יודע שלטוב ולרע אני מדברת על הכל בחיים האלה ולא יכולה להסתיר. אבל אם היינו יושבים ומדברים על בגידות או על סקס בריאליטי, כנראה שהיינו יוצאים זוג משעמם מאוד. מה יש לנו לדבר על זה? אנחנו לא שם בכלל, לא בגדנו מעולם, אז על מה נדבר? כשאתה מגיע לריאליטי, אתה יודע שהמצלמות עליך 24/7. כמה אתה יכול להעמיד פנים או לשקר? בסוף הכל יוצא. אנחנו מהרגע הראשון באנו רגילים לחלוטין, שחררנו את עניין המצלמות והתנהגנו בטבעיות מוחלטת".
מה הדבר הכי גדול שלמדת על רונן בתוך סיר הלחץ הזה?
"יצאתי מהתכנית הזו עם הערכה אפילו עוד יותר ענקית לרונן. נפעמתי מהשקט הפנימי שלו, מהיכולת שלו להסתכל על דברים מגבוה ולא להגיב באימפולסיביות. הוא אדם מחושב, עמוק ומאוד רוחני בהוויה שלו, ורואים את זה בבירור על המסך. הוא משרה תחושת רוגע כזו שיכולה לטפל באנשים, וזה בדיוק מי שהוא גם בחיים האמיתיים שלנו".
אחד הפיצוצים הגדולים בעונה, התרחש השבוע והיה סביב אודיה פינטו וחני נחמיאס, כשפינטו הרגישה שחני מתנשאת עליה ומקטינה אותה בגלל שהיא לא ידעה מי זה יצחק רבין. חני גם העלתה פוסט עוקצני נגדה בהמשך. איפה את היית בסיפור הזה?
"קודם כל, אני חושבת שבטלוויזיה הדברים תמיד יוצאים הרבה יותר קשים ומנופחים ממה שהם באמת. בעיניי, חוסר ידע של אדם לא מעיד שום דבר על החוכמה שלו, אלא בעיקר על הסביבה שבה הוא גדל. אודיה בחורה סופר שנונה, מצחיקה, צבעונית ועם לב ענק. אז היא לא ידעה עובדה היסטורית מסוימת, אז מה? כולנו לא יודעים דברים מסוימים.
לגבי חני - אני במקצוע הזה כבר 40 שנה, וחני נחמיאס היא הבן אדם הכי צנוע שפגשתי בתעשייה הזו. היא בחיים לא תתנשא ולא תתנהג כמו דיווה. היא באה לאודיה ממקום כמעט אמהי, מתוך סקרנות ורצון אמיתי לשתף אותה בעולם התיאטרון שלה. אני הגנתי על אודיה בסיטואציה הזו בתוכנית, אבל אני יודעת בוודאות שלחני לא הייתה שום כוונת זדון להקטין אותה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עשויים לראות את זה כמאבק בין 'ישראל הראשונה' ל'ישראל השנייה'.
"הציבור והתגובות ברשת נוטים לקטלג אנשים לפי סטיגמות מטורפות. אנשים כותבים לי תגובות ויוצאים מנקודת הנחה שאני הכי אתאיסטית בעולם, שאני לא יודעת איך נראה הבאבא סאלי ולא מאמינה באלוהים. זה כל כך רחוק מהמציאות! אני מאוד מאמינה ומחוברת, כך שהחלוקה הזו של 'ישראל הראשונה והשנייה' פשוט לא רלוונטית לנפשות הפועלות".
אגב, יש קבוצת וואטסאפ פעילה של כל הזוגות?
"אין לנו קבוצה סודית שבה אנחנו מרכלים, כי אז ייווצר בלאגן היסטרי וההפקה תתערב. יש קבוצה רשמית עם המפיקים. אני שומרת על קשר אישי עם שיר טרן, עם חן ורון בי, ועם אסי ועדי - למרות שאסי ניסה להדיח אותי, מצאתי את עצמי מאוד מתחברת אליו ומבינה שזה בסוף רק משחק".
"מגיל שש ועד בני נוער - הם רצים אחריי וקוראים לי 'שרון מפאוור קאפל'"
אמנם את עובדת כל השנים, אבל נראה שאת חווה עכשיו קאמבק מטורף למיינסטרים - פריים-טיים בטלוויזיה, ובמקביל תפקיד בקולנוע בסרט החדש "חינה אמריקאית". את מרגישה שחזרת?
"מבחינה פרסומית ומסחרית אנשים באמת חושבים שזה קאמבק כי הרבה שנים לא הייתי בפרונט של הטלוויזיה. אבל האמת היא שאני מעולם לא הפסקתי לעבוד לרגע. המשכתי לשיר, להופיע בתיאטרון ולעשות את מה שאני הכי אוהבת, פשוט עשיתי את זה קצת יותר בשקט ופחות מול עדשות המצלמה. הדבר שהכי מפתיע אותי עכשיו הוא שפתאום ילדים ובני נוער - החל מגיל 6 ומעלה, מזהים אותי ברחוב מ'פאוור קאפל', רצים אחריי ומבקשים סלפי עם 'שרון מהתוכנית'. זה מקסים בעיניי, כי דרך הריאליטי הדור החדש פתאום נחשף אליי, ואז הם הולכים ומגלים שיש מאחוריי דרך ארוכה וקריירה של עשרות שנים בתעשייה".
ספרי קצת על התפקיד שלך ב"חינה אמריקאית", יש מי שאומרים שמדובר בניסיון לעשות קאמבק לסרטי הבורקס של פעם.
"ואני אומרת את זה בגאווה גדולה! זה סרט בורקס מגניב, סופר מצחיק וכיפי ברמות. כשקראתי את התסריט רונן בכלל לא הבין מה אני רוצה מרוב שצחקתי. יש שם קאסט נדיר אנושית ומקצועית שנשאר חבר קרוב גם אחרי הצילומים - ישראל אטיאס, עדי הימלבלוי, שרון אלימלך, עמנואל אסוס. אנחנו פשוט לא מפסיקים להתכתב כל היום בקבוצת הוואטסאפ של הסרט. אני מגלמת שם את אליזה, דודתו של ישראל אטיאס - הדמות הראשית, וקורים שם המון אירועים קטנים ומשעשעים".
"ליבי יצא אל גל רובין ב׳האח הגדול׳, הרגשתי שעשו עליה סוג של עליהום"
אי אפשר לסיים בלי עוד קצת רכילות על מהמסך - הפעם תכנית אחרת. צפית בעונה האחרונה של "האח הגדול"?
"האמת היא שהעונה האחרונה של 'האח הגדול' שבאמת ראיתי מתחילתה ועד סופה הייתה העונה של עינב בובליל, שזה היה לפני המון שנים. אנשים סביבי אמרו לי שהעונה האחרונה לא הייתה טובה במיוחד, אז לא צפיתי בה מההתחלה. אבל יצא לי לראות כמה פרקים וליבי ממש יצא אל גל רובין".
היו מי שחשו שהיא מפלגת את הבית והשוו את ההתנהלות שלה לביבי. את מתחברת להשוואה הזו?
"שמעתי את האנשים שאמרו שהיא מפלגת את העם והשוו אותה לביבי, אבל אני באמת לא מבינה מה הקשר ולא רוצה להיכנס לפוליטיקה הזו מתוך בית ׳האח׳ בשום צורה. ממה שאני חוויתי על המסך כצופה אקראית, הרגשתי שיש סוג של עליהום לא נעים עליה בתוך הבית. מצד שני, חברים אמרו לי שאני לא יכולה לשפוט כי לא ראיתי את העונה מתחילתה ואת כל מה שקדם לזה. כך או כך, טלוויזיה היא לפעמים סיר לחץ קשוח".
בין הריאליטי, הקולנוע והמפות הנומרולוגיות - מתי נשמע מוזיקה חדשה שלך?
"אני שמחה ששאלת! אתה יכול לכתוב שאחד הדברים הכי טובים שיצאו מההשתתפות שלי ב'פאוור קאפל', זה שבקרוב מאוד יוצא שיר חדש שלי - דואט מרגש עם אורי בנאי בהפקתו של רון ביטון. אנחנו אחרי יום שלם ומתיש באולפן ההקלטות, אבל התוצאה פשוט מהממת בעיניי ואני לא יכולה לחכות שהקהל ישמע את זה".
מה השמועה הכי הזויה ששמעת על עצמך?
"בתחילת שנות התשעים, בערב יום העצמאות, סגרו לי כמה הופעות. פתאום המפיק הראשי של אחד האירועים התקשר למפיק שלי בלחץ ורצה לבטל את ההופעה שלי בדקה ה-90. התברר שהוא התבלבל לחלוטין ביני לבין דנה אינטרנשיונל, והוא היה בטוח שאני גבר שעבר שינוי מין ומכיוון שמדובר באירוע עם קהל דתי - הם לא רצו גבר על הבמה. זה היה פשוט הזוי".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הפדיחה הכי גדולה שלך?
"אני נחשבת בקרב החברים שלי לקלאמזית ואסטרונאוטית ברמות קשות, ואני תמיד מתעצלת להרכיב משקפי ראייה כשאני שולחת הודעות. בטלפון שלי הבת שלי אנה שמורה תחת 'אנה אהובתי'. אני נוסעת באוטו ואומרת: 'היי סירי, תתקשרי לאנה אהובתי', ומצאתי את עצמי מתקשרת בטעות מלא פעמים לאנה ארונוב! חוץ מזה, שלחתי פעם הודעה שלמה ומביכה על אוכל למגי אזרזר, שבכלל הייתה מיועדת לגרוש שלי. כתבתי לה משהו בסגנון: 'הייתי מתה לאכול את מה שאת אומרת עכשיו'. הן כבר צוחקות עליי מהבלבולים האלה בטלפון".
מה השילוש הקדוש שלך בחיים?
"צבירת חוויות, אהבה, ולהתמסר להנאות של החיים. חשוב לי לאהוב ולהיות נאהבת".
יש איזה רגע בחיים שאת מתחרטת עליו?
"אין לי על מה להתחרט בחיים האלה. למדתי שגם אם הייתי רוצה לעשות משהו אחרת, בחיים אי אפשר לדעת מה היו התוצאות של הבחירה ההיא. אני פשוט מקבלת את הכל באהבה".
ממה שרון חזיז הכי מפחדת? מהמוות?
"אני לא מפחדת מהמוות עצמו. אני מפחדת מהדרך אל המוות - אני מפחדת מסבל פיזי ומכאבים. אני רוצה שיזכרו ממני בעיקר שבאתי לעשות טוב לאנשים, להעניק ולשמח אותם מעל הבמה".
בסופו של דבר, חזיז מוכיחה שהיא שורדת אמיתית - ולא רק של משחקי חברה בריאליטי יוקרתי. אחרי שפיצחה את הברקוד האישי שלה, התגברה על החרדות שליוו את פריצתה המוקדמת, והשלימה עם הבחירות האישיות שהובילו אותה למקום שבו היא נמצאת כיום, היא מוכנה לכבוש מחדש גם את הדור הצעיר שרודף אחריה ברחוב לבקשת סלפי. עם קבוצת וואטסאפ פעילה של קאסט קולנועי, זוגיות חזקה שלא זקוקה לשום חופה או קידושין, ודואט חדש ומסקרן שכבר ממתין באופק, חזיז מבהירה לכולם שהיא תמיד הייתה כאן, והיא ממש לא מתכוונת ללכת לשום מקום - לפחות עד המפה הבאה שתפתח.
