האנטישמיות, החרדות והאכזבה של קורטואה: מישל גרציג פותחת הכל

מישל גרציג נחתה בישראל לביקור עבודה קצר ומדויק, ובין החיים בספרד, הקריירה הבינלאומית והמשפחה שהיא מנהלת לצד שוער ריאל מדריד טיבו קורטואה, היא התייצבה על סט הצילומים בתל אביב לקמפיין סתיו-חורף 2026 של דיזל. רגע לפני שהיא חוזרת לשגרה העמוסה באירופה, תפסנו אותה לשיחה פתוחה על הדרך שעברה מאז שהחלה לדגמן לפני 16 שנה, על השינוי ביחס שלה לאופנה ולביטחון העצמי, על האחריות שהיא מרגישה ברשתות החברתיות ועל ההתמודדות עם התקפי חרדה. לצד כל אלה, גרציג מדברת גם על המחיר שהיא משלמת כישראלית שעובדת בחו"ל, על האנטישמיות שפגשה בקריירה, על החיים לצד קורטואה ועל האפשרות שיום אחד מרכז החיים של המשפחה יהיה דווקא כאן, בישראל.
 

דיזל זה מותג שמזוהה עם חופש, סקסיות ואמירה אישית. מה בזה תופס אותך?
"האמת שדיזל זה מותג שאני מאוד אוהבת. אני לובשת אותו גם ביום-יום שלי ומאוד מתחברת אליו, כי זה פשוט הסגנון שלי. יש בו משהו שהוא גם סקסי, אבל באותה נשימה גם מגניב, צעיר ולא מתאמץ. אני מאוד אוהבת את השילוב הזה, שהוא יכול להיות מאוד נשי וחזק, אבל עדיין להרגיש טבעי".

מאז שהתחלת לדגמן, מה השתנה אצלך בסגנון, בלוק ובבחירות האופנתיות שלך?
"וואו, אני חושבת שבעיקר למדתי לאהוב את הפשטות. יש אצלי המון בייסיק והמון שילובים של דנים עם גופייה טובה, וזה בערך הלוק הקבוע שלי ביום יום. פעם אולי הייתי מרגישה שאני צריכה יותר להשקיע ולהוסיף עוד דברים, והיום אני הרבה יותר בטוחה בעצמי ויודעת מה עובד בשבילי. לפעמים ג’ינס טוב וגופייה זה באמת כל מה שצריך".

את חושבת שהיום בעולם הדוגמנות מצפים מדוגמניות ליותר מאשר רק פנים יפות? מצפים מהן גם שתהיה להן אמירה?
"אני חושבת שעולם הדוגמנות השתנה לגמרי. אני התחלתי לדגמן לפני 16 שנים, וזה פשוט עולם אחר לגמרי היום. אני חושבת שהיום יש לנו גם אחריות להשתמש בכוח ובמקום שאנחנו נמצאות בו, במיוחד בגלל הרשתות החברתיות. יש לנו אפשרות להעלות נושאים שחשובים לנו, להעלות מודעות לדברים שלא תמיד מדברים עליהם, ולתת לאנשים להרגיש שהם לא לבד".

את יכולה לתת דוגמה למשהו כזה?
"כן. למשל, אני דיברתי על התקפי החרדה שלי, שהתחילו אצלי אחרי הצבא, ועל דברים נוספים שאני מתמודדת איתם. אני חושבת שכשמדברים על הדברים האלה בצורה פתוחה, זה מנרמל שיח שהוא מאוד חשוב. במיוחד לנערות, לנערים ולדור הצעיר, שיכולים לראות מישהי שהם מכירים מהמסך ולחשוב, 'אוקיי, גם היא חווה את הדברים האלה'. בעיניי יש לזה משמעות".

כישראלית שחיה כבר כמה שנים באירופה, את מרגישה שהאנטישמיות משפיעה עלייך באופן אישי? את מרגישה שאת משלמת על זה מחיר?
"כן, אני כן משלמת מחיר. יצא לי לקבל הזמנה לעבודה ואז פתאום לבטל אותה, ובמפורש נאמר לי שזה בגלל שאני ישראלית ושזה לא מתאים כרגע. זה לא משהו שמשתמע, אמרו את זה בצורה חד משמעית. לפעמים אנשים פשוט לא רוצים להיכנס לסיטואציות שעלולות לעורר מחלוקת או לגרום להם להתמודד עם הסכסוך, אבל בסופו של דבר מי שמשלם על זה הוא אני, וזה כמובן פוגע גם בעבודה".

ובחיי היום יום בספרד, את מרגישה את זה?
"ביום יום בספרד אני לא מרגישה את זה בצורה מאוד חזקה. ברור שיש גלים פה ושם, וברור שהסיטואציה מורכבת, אבל בחיים האישיים שלי ובסביבה שבה אני חיה, אני לא מרגישה את זה כל הזמן. אני כן רואה ושומעת דברים שקורים מסביב, וזה כמובן משפיע ומעסיק אותי, אבל בחיי היום יום אני מנסה להמשיך לחיות את החיים שלי".

בואי נעבור רגע לעולם הכדורגל. טיבו קורטואה עבר תקופה מאוד אינטנסיבית סביב המונדיאל. איך הוא הרגיש אחרי האכזבה?
"זו הייתה אכזבה גדולה מאוד, במיוחד בגלל הדרך שבה זה קרה. הוא הוחלף, והייתה תחושת פספוס מאוד גדולה. אחר כך כמובן מתחילות כל השאלות של 'מה היה קורה אם'. מה אם הוא לא היה מוחלף? מה אם הוא היה נשאר? אולי היינו מנצחים, אולי המשחק היה מתפתח אחרת. זה בדיוק אפקט הפרפר, שינוי קטן יכול לשנות את כל התוצאה. אבל בסופו של דבר, צריך להסתכל קדימה ולהמשיך הלאה".

איך עולם הכדורגל משפיע עליכם כמשפחה?
"זו חוויה מטורפת. גם לפני, גם במהלך וגם אחרי. זה מאוד אינטנסיבי, יש המון טיסות, נסיעות, משחקים ולוחות זמנים, ובמיוחד כשיש ילדה קטנה, זה דורש מאיתנו הרבה. אבל זו גם חוויה מאוד מיוחדת וכיפית. ויש משהו מאוד יפה ברגע שחוזרים הביתה, פתאום יש שקט, ואז מתחילים לעכל את כל מה שהיה. זה הזמן שלנו כמשפחה להתחבר מחדש ולהבין את כל החוויה שעברנו".

אתם מצליחים לייצר זמן משפחתי בתוך כל האינטנסיביות הזאת?
"כן, בטח. אנחנו מאוד משתדלים. יש לנו גם תקופות של שבוע שבוע, וכשיש חופש אנחנו מנסים לנצל אותו כדי להיות כולנו יחד. זה כמובן לא תמיד פשוט, אבל אנחנו משתדלים שהזמן המשפחתי יהיה במקום הראשון".

שניכם מנהלים למעשה קריירות בינלאומיות. איך מצליחים לשלב בין קריירה למשפחה?
"אם התזמון נכון, זה עוזר מאוד. למשל, עכשיו אני פה ועובדת, אז טיבו נמצא קצת יותר בבית ויכול להיות יותר עם הילדה ולעזור. אנחנו כל הזמן מנסים לתאם בינינו ולמצוא את האיזון. מבחינת הקריירה שלו, הלו"ז קצת יותר אינטנסיבי וגם מאוד ספציפי, אז אי אפשר תמיד לשחק איתו או להזיז דברים כמו שרוצים. אבל אנחנו זורמים ולומדים תוך כדי".

טיבו לא הגיע איתך לישראל הפעם?
"לא, הפעם לא. הלו”ז שלו מטורף, אז אנחנו פשוט צריכים לתמרן ולהסתדר עם מה שיש. אבל הוא ממש רוצה להגיע. הוא היה בישראל בעבר, והוא מאוד אוהב את ישראל, אז אני מקווה שהוא יגיע שוב בקרוב".

הוא כבר היה בישראל?
"כן, הוא היה. הוא הגיע בעבר, והוא מאוד אהב את החוויה".

אתם שוקלים בעתיד לחזור לישראל? 
"יש לנו פה כבר בית, בבית אל, ואנחנו בהחלט רואים את ישראל כחלק מהחיים שלנו. אני לא יודעת להגיד מה יהיה בעתיד, אבל אולי גם מרכז החיים שלנו יהיה פה בשלב מסוים. זה משהו שאני לא פוסלת בכלל. כרגע החיים שלנו מאוד בינלאומיים, ואנחנו מתמרנים בין הכל, אבל ישראל תמיד תהיה חלק משמעותי מהחיים שלנו. ובעזרת השם, נראה מה העתיד יביא".