יהודה לוי מפרסם לקראת ערב ראש השנה פוסט אישי וחשוף במיוחד על חרם שעבר ועל חברים שנטש בדרך. בשעה האחרונה שיתף השחקן המצליח לראשונה פוסט בו תיאר בהרחבה על החרם שחווה בילדותו בדרום אפריקה, על הפצע שנותר איתו לאורך השנים ועל האופן שבו חוויות הילדות השפיעו על מערכות היחסים שלו גם בבגרותו.
"אני עדיין סוחב איתי חרם שעברתי כילד. לא חשבתי שאכתוב את המשפט הזה", כתב לוי בן ה-47 בפוסט שבו שיתף גם תמונות מתקופת ילדותו. לדבריו, מאז שנולדה בתו נאיה, המחשבה על האפשרות שגם היא תיאלץ להתמודד בעתיד עם דחייה חברתית גורמת לו לחשוב מחדש על החוויות שעבר. "אני מסתכל לפעמים על החיוך שלה וחושב על היום שבו היא תצא לעולם באמת", כתב. לדבריו, האפשרות שמישהו יגרום לה להרגיש פחות יפה, פחות מעניינת או פחות ראויה, היא מחשבה שמחרידה אותו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לוי סיפר כי בילדותו הרגיש לעיתים זר ולא שייך. בסוף כיתה ו’, לאחר שהצליח סוף סוף למצוא חבורה ולהרגיש חלק ממנה, הודיעו לו ילדים מהכיתה כי אינם רוצים להיות חבריו עוד. החרם נמשך, והוא מצא את עצמו מתמודד עם התרחקות ולעג. "אני זוכר אותם, אני זוכר את המקום, אבל בעיקר אני זוכר את הגוף שלי, כאילו משהו בי התנתק", שיתף.
בתקופה שבה נותר ללא חברים, לדבריו, מצא מפלט בסרטים ובדמויות. הוא למד להתבונן באנשים, לקרוא סיטואציות ולהתאים את עצמו לסביבה. שנים לאחר מכן, הוא מבין שחלק מהיכולות הללו הפכו לכלים מרכזיים בקריירת המשחק שלו. אלא שהטלטלה לא הסתיימה שם. לאחר שהצליח לבנות לעצמו מחדש מעגל חברתי, הגיעה שיחת טלפון מאמו ששינתה הכול. בשל משבר כלכלי , נאלצו בני המשפחה לעזוב במהירות את דרום אפריקה. לוי לא הספיק להיפרד מחבריו, והשאיר להם מכתבי פרידה לפני שעזב.
בהמשך הפוסט התייחס לוי גם לדפוס שפיתח בבגרותו: התרחקות דווקא מאנשים שהפכו קרובים אליו. לדבריו, רק בשנים האחרונות הבין כי מדובר במנגנון הגנה שנולד מתוך הפחד להיפגע. "לפעמים היה לי קל יותר להתרחק ראשון מאשר להסתכן בזה שיעזבו אותי", כתב ואף ביקש סליחה מאנשים שנעלם מחייהם ללא הסבר.
לוי הדגיש כי הוא אינו רואה בחרם חוויה "מחשלת". לדבריו, חרם פוצע, אך לצד הפצע צמחו בו גם רגישות, יצירתיות ורעב להצליח. הוא אף לקח אחריות על מקרים שבהם פגע באחרים בעצמו והתנצל בפני מי שנפגע ממנו.
לקראת השנה החדשה ויום הכיפורים, בחר לוי להפוך את הסיפור האישי שלו למסר לילדים ולהורים: לא מספיק לשאול ילד אם עושים עליו חרם. צריך לשאול גם אם יש בכיתה ילד שמוחרם ומה הוא עושה כשהוא רואה זאת. "לפעמים ילד אחד שמחליט לא להשתתף יכול לעצור", סיכם.
