השחקנית המוערכת וכלת פרס ישראל, גילה אלמגור בת ה-87, החליטה שהגיע הזמן להוריד את המסכות ולקחת את המאזינים של פודקאסט "אהבתי" של עדי שילון (מבית ALL-IN) למסע הכי פרוע, חשוף וצהוב בקריירה שלה. אם חשבתם שאתם יודעים הכל על הזוגיות המיתולוגית שלה עם איש התיאטרון יעקב אגמון ז"ל, תחשבו שוב. מתברר שמאחורי הפאסון המלכותי של השניים הסתתרה התחלה סוערת, אסורה ומרתקת לא פחות מכל טלנובלה פריים-טיים.
זה התחיל במסדרונות תיאטרון הקאמרי, שם אגמון - שהיה מבוגר ממנה בעשור וענד טבעת נישואין על האצבע, נהג לזרוק לה הערות מחלון משרדו הפתוח: "ילדה, לא עוצרים להגיד שלום?". אבל הרגע שבאמת טרף את הקלפים התרחש בדירה של חברה משותפת: "הוא אמר שהוא יביא את האוכל, וחשבתי שיהיו עוד אנשים, במהלך הערב פתאום אני מוצאת את עצמי דבוקה למקרר והוא מנשק אותי. מה עבר לי בראש? אמרתי - מכל מי שעולה אליו למשרד, מה פתאום אני? לא האמנתי שזה יכול להיות רציני, הוא היה צריך לעמוד במבחן".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מכאן והלאה השניים נכנסו למחתרת מלאה. במשך שנתיים שלמות התנהל הרומן הסודי רחוק מעין הציבור, כשהם נעזרים בשירותיו ובדיסקרטיות של חבר משותף שסיפק להם מקומות מפגש נסתרים: "אמרתי לו 'אני לא רוצה לשבור את המשפחה שלך, אני לא רוצה ממך שום דבר", וסיפרה על דרכם התחושות בתחילת דרכם המשותפת: "רק שתחזיק לי את היד, שתסתכל לי בעיניים ובעיקר שתדבר איתי ותצחיק אותי'".
אבל החלק הכי מטלטל בראיון נוגע דווקא ליום שאחרי. למרות השנים שחלפו מאז פטירתו של אגמון, אלמגור מבהירה ששום דבר לא השתנה בבית שלה: היא ממשיכה לנהל איתו שיחות: "אני מדברת איתו, אני רואה את החדשות בשבילו. אני יודעת שזה נשמע אולי מגוחך, אבל הוא כל כך קיים בבית. ממש לא, אין מקום. אני לא פנויה - לא בנשמתי ולא בנפשי. היו לי חיים מלאים עד שיענקל׳ה הלך לעולמו, לי אין תור ואני לא עומדת בתור".
אלמגור, אף שיתפה בדמעות במה יענקל׳ה הכי חסר לה: "בכל רגע בחיי. לפעמים אני קוראת משהו שמתכתב בדיוק עם המצב שבו אני נמצאת, ושורות שלמות הייתי מעתיקה כדי להקריא לזכרו. זכיתי באמת באהבה גדולה פעם אחת בחיים, ולא הייתי רוצה להחמיץ ממנה אף דקה".
