דקל שחרור, לשעבר כתב בערוצי החדשות בטלוויזיה ובעיתון "ידיעות אחרונות" וכיום ראש מכללת פרי מדיה, שבה הוא מכשיר מאות סטודנטים לתקשורת ומשלב אותם בתעשייה, עבר בשנה האחרונה תקופה קשה במיוחד. הוא סבל ממחלת כליות סופנית, נזקק לטיפולי דיאליזה שלוש עד ארבע פעמים בשבוע, ובקיץ 2025 פרסם מודעה לצורך חיפוש אחר תורם כליה. כעת, לאחר השתלה מוצלחת בבית החולים שיבא, הוא יכול להתחיל מחדש.
מי שהחליטה להעניק לו הזדמנות לחיים חדשים היא צביה פימיאנטה, מטפלת הוליסטית, תושבת בני דקלים ואם לשישה, שתרמה לו כליה. החיבור ביניהם נעשה באמצעות עמותת מתנת חיים, בראשות הרבנית רחל הבר, כלת פרס ישראל. את ההשתלה ביצע פרופ׳ איתן מור, מנהל המרכז להשתלות איברים במרכז הרפואי שיבא, יחד עם צוותו.
דקל, איך נראתה השנה האחרונה בחייך?
"זאת הייתה שנה קשה. הייתי כל השנה שלוש עד ארבע פעמים בשבוע מחובר שעות ארוכות למכשירי הדיאליזה, ששתו ממני את כל החיים, והפעילות שלי שותקה כמעט לחלוטין. עכשיו, לאחר שעברתי השתלת כליה בבית החולים שיבא, יש לי כליה חדשה שמנקה את כל הרעלים בגוף. השתחררתי מהדיאליזה, ועתה יש לי סוף־סוף עתיד חדש וחיים חדשים".
איך קרה שקיבלת כליה בתוך שנה, כשיש אנשים שממתינים לתרומה גם שש שנים?
"הכל קרה בזכות עמותת מתנת חיים, בראשות הרבנית רחל הבר, ששידכה לי אישה מדהימה בשם צביה פימיאנטה, שהחליטה לתרום לי כליה ולהמשיך את חייה עם כליה אחת. זאת מסירות ואצילות נפש של ממש ונתינה ענקית, שאינה מובנת מאליה. אני חייב לציין שלפי פרופ׳ מור משיבא, הכליה של צביה עושה עבודה נהדרת, והיא ניקתה את כל הרעלים ששטפו את הגוף שלי כשהכליות שלי קרסו. צביה ועמותת מתנת חיים פשוט הצילו את חיי. עמותת מתנת חיים ציינה לאחרונה את תרומת הכליה ה־2,000 במסגרת פעילותה, הישג שזכה להכרה בספר השיאים של גינס".
צביה, מה גרם לך להחליט לתרום כליה לאדם שאינך מכירה?
"תמיד הערכתי אנשים שתרמו כליה. בעיניי זו הייתה נתינה יוצאת דופן, מצב שבו כולם מרוויחים. אחרי 7 באוקטובר, כשאחד הבנים שלי היה לוחם מילואים בעזה והבן השני הפך אותי לסבתא, הרגשתי שאני צריכה להודות על כל הטוב שיש לי, ושגם תורי לתת משהו בחזרה".
לא חששת מההליך הרפואי ומהחיים עם כליה אחת?
"ידעתי שמדובר בתהליך רפואי מפוקח ושיש בדיקות רבות בדרך. הרצון לתת ולסייע היה חזק יותר מהחשש. התהליך נמשך כמעט שנתיים, עם עיכובים ואתגרים, ובסופו תרמתי את הכליה יומיים אחרי יום הולדתי ה־50. זו הייתה מבחינתי דרך מיוחדת לפתוח עשור חדש בחיים".
איך הייתה הפגישה הראשונה עם דקל?
"נפגשנו פנים אל פנים שלושה שבועות אחרי התרומה. לראות אותו עומד, מחייך ועם עתיד חדש לפניו, הפך את כל הדרך שעברתי למוחשית. אמרתי לו, ‘הכליה הזאת ששכנה בגופי הייתה שלך עוד לפני שאני ואתה נבראנו, והיא רק חזרה אליך עכשיו, בדיוק כמו שהיה צריך להיות. ותודה על הזכות לשמש לה גוף זמני'".
דקל, מה התוכניות שלך לחיים החדשים?
"מאז 7 באוקטובר הכשרתי סטודנטים רבים שאיבדו את כל עולמם ושילבתי אותם במקצועות התקשורת. אחרי שנה של סבל וייסורים, שבה הפעילות שלי נעצרה כמעט לחלוטין בגלל הדיאליזה, אני מתכוון לחזור לפעילות מלאה ולהמשיך להכשיר מאות סטודנטים במכללת פרי מדיה למקצועות התקשורת".
